סימן ר' – דין המפסיק כדי לברך, ובו ב' סעיפים

סימן זה דן בחבורה האוכלת יחד ומתחייבת בזימון, אלא שהסועדים אינם מסיימים לאכול באותו זמן. ההלכה מאזנת בין הצורך להתחשב במי שסיים, ובין הצורך שלא להפריע לאוכלים.

סעיף א

^אשלשה שאכלו כאחד (א), אחד מפסיק על כרחו לשנים ועונה עמהם ברכת זימון (ב). ואפילו לא רצה להפסיק, מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם (ג). אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד (ד), והלכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק ולברך (ה), ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם, לא עשה כלום (ו); ואם לא רצו להפסיק, אף הוא אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שיגמרו השנים ויזמן עליהם, שהרי כבר נתחייב הוא בזימון והיאך יברך בלא זימון (ז).

^אברכות מ״ה ע"ב לפירוש הרשב"א שם.

• כאחד – ולכן התחייבו בזימון.
• ברכת הזימון – כיוון שהמיעוט נגרר בכך אחר הרוב. והוא הדין אם הם עשרה, וששה מתוכם רוצים לברך, שעל הארבעה להפסיק ולענות לזימון.
• עומד שם – כלומר שמבחינתו הוא חייב להפסיק, ומבחינתם הם יכולים לזמן אפילו אם הוא אינו מסכים להפסיק. במקרה כזה השניים מזמנים, ואם אותו היחיד אינו עונה הפסיד את מצוותו.
• להפסיק לאחד – כלומר: אם מיעוט רוצים לברך והרוב עדיין לא סיימו ואינם מעוניינים להפסיק, אין הם חייבים להפסיק סעודתם, והמיעוט צריכים להמתין עד שהרוב יסיימו לאכול.
• להפסיק לברך – אמנם כיוון שאוכלים יחד אסור להם להיפרד בלא זימון, אך חובת הזימון בפועל חלה רק כשהרוב מסיימים לאכול ורוצים לברך.
• לא עשה כלום – משום שעדיין לא חלה חובת הזימון בפועל. וכאמור, אם היחיד מברך כך הוא מבטל את מצוות הזימון.
• בלא זימון – כל זה מצד המיעוט, אבל חשוב לציין שמצד הרוב טוב יעשו אם יפסיקו סעודתם, ובמיוחד לאור מה שיתבאר בסעיף הבא, שמדובר על הפסקה קצרה, שאחריה יכולים להמשיך לאכול. מכל מקום, העיקרון הנלמד כאן חשוב – על המיעוט לכבד את הרוב, ודרך ארץ שלא להפריע לאחרים האוכלים, ולכן יש להמתין. ואולם כתבו הפוסקים שבמקום הצורך, כגון שיוצא ללמוד תורה או שקבע פגישה – מברך ויוצא, וכולם מפסידים מצוות הזימון בלית בררה. לכן ילמד אדם להיות רך כקנה, וכך לא יפסידו מצווה יקרה.

סעיף ב

^באינו צריך להפסיק אלא עד שיאמר 'ברוך שאכלנו משלו' וכו' (ח), וחוזר וגומר סעודתו בלא ברכה בתחלה (ט). הגה: ויש אומרים שצריך להפסיק עד שיאמר 'הזן את הכל' (י) (רא"ש ותוס' ור' יונה בשם בה"ג, והטור), וכן נוהגין (יא). ואם היה דעתו לחזור ולאכול פת, אף על פי שלא אכל אחר כן, כשרוצה לברך מברך מתחלה ברכת 'הזן' (יב) (ר' יונה פרק שלשה שאכלו); וכל שכן אם חזר ואכל (יג) (טור).

^בברכות מ"ו ע"א וכרב נחמן, הרי״ף והרמב"ם.

• שאכלנו משלו וכו' – כלומר שיש להפסיק רק עד סיום הזימון, ואין צורך להמתין עד שהמברך יברך ברכת המזון.
• בלא ברכה בתחילה – ואין צורך לברך שנית ברכת "המוציא". מכאן שהצטרפות לזימון אינה נחשבת להצהרה על סיום האוכל, והעונה לזימון לאחרים שסיימו יכול להמשיך ולאכול, על אף שהודה על מה שאכל.
• הזן את הכל – לפי הרמ"א, העונה צריך להמתין עד שהמברך יסיים ברכה ראשונה של ברכת המזון, כיוון שהזימון הוא הקדמה לברכת המזון, ואי אפשר לנתק ביניהם לגמרי ולהקשיב רק לזימון עצמו. להלכה, גם כשכולם מברכים יחד ברכת המזון, נכון למנהג אשכנז שהמברך יאמר את הברכה הראשונה בקול, ושאר העונים יברכו יחד עמו.
• וכן נוהגים – כתבו הפוסקים שגם לשיטה זו היינו דווקא בזימון בשלושה, אבל בזימון בעשרה הזכרת ה' בזימון הופכת את הזימון לברכה בפני עצמה, ואין צורך להמתין עד שהמברך יסיים ברכת "הזן".
• ברכת הזן – שכאשר ירצה לברך יברך את ברכת המזון כולה, ואף ששמע כבר את הברכה הראשונה מהמזמן, משום שבעת הזימון התכוון להמשיך באכילתו. ודין זה נאמר גם במקום שהמברך מוציא את הרבים ידי חובתם.
• אם חזר ואכל – שצריך לברך ברכת המזון מתחילתה.

זימון באמצע הסעודה (ר')

1. במקרה שרוב הסועדים מחליטים לברך, המיעוט נגררים אחריהם, ויפסיקו מסעודתם לענות לזימון [א].
2. לדעת המחבר אלו שאינם רוצים עדיין לברך יענו לזימון ויכולים מיד להמשיך בסעודתם, ולדעת הרמ"א ימתינו עד סיום ברכת "הזן" [ב]. ובזימון בעשרה יכולים להמשיך לאכול מיד לאחר הזימון לכל הדעות [(יא)].
3. אם הרוב עדיין בסעודה ויש מיעוט שרוצה לברך, אין הרוב חייבים להפסיק כדי לענות למיעוט [א], אולם טוב יעשו אם יפסיקו סעודתם לטובת הרוצים ללכת [(ז)].
4. במקרה שרוב הסועדים אינם מוכנים להפסיק לזימון, על המיעוט להמתין ולא להחמיץ את מצוות הזימון [א]; אולם לצורך מצווה או לצורך חשוב מותר להם ללכת [(ז)].