סימן תנ"ח – מצוה ללוש המצה בערב פסח, ובו סעיף אחד

סעיף א

^אנוהגים שלא ללוש מצת מצוה (א) בערב פסח עד אחר שש שעות, שהוא זמן הקרבת קרבן פסח (ב). ובי"ד שחל להיות בשבת, ^בלשין בערב שבת אחר שש שעות (ג).

^אטור בשם אבי העזרי על פי הירושלמי. ^בשם בשם אביו הרא"ש ובשם המדקדקים שאופין הכל קודם מועד שאם יש משהו חמץ יתבטל קודם זמן איסור.

• מצת מצוה – היא המצה בה מקיימים את מצות אכילת מצה בליל הסדר.
• קרבן פסח – שני טעמים ניתנו למנהג זה: הטעם הראשון הוא, כי התורה הקישה את אכילת מצה להקרבת קרבן פסח ואיסור חמץ, כנאמר (דברים טז, ב-ג) "וְזָבַחְתָּ פֶּסַח לַה' וגו' לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת". ויש שלמדו מכאן, שאפיית כל המצות שיאכל צריכה להיות רק בערב פסח או במשך החג. אבל המחבר הביא מנהג זה לגבי המצות של ליל הסדר דוקא, כי המצות המיועדות עבור שאר ימי החג, אין חובה לאכלן, רק יש לוודא שלא תהיינה חמץ. הטעם השני הוא, כי "חביבה מצוה" בשעתה, כלומר טוב לקיים את המצוה בזמן השייך לה.

להלכה, אין זה אלא הידור לכתחילה. ולכן כתב המחבר נוהגים ולא הביא את הדעות המחייבות, כי החיבור שהפסוק מקיש בין מצה לקרבן פסח, אינו עוסק באפית המצה אלא באכילת המצה. כמו כן, אם כי המצוה חביבה בשעתה, אבל מצד שני מומלץ להזדרז למצוות, ולא להמתין לרגע האחרון.

כיום, לרוב בני אדם, אין זה מעשי. כי אינם אופים את המצות בעצמם, אלא קונים אותם. וגם האופה בעצמו, היות ואפיית המצה צריכה דקדוק רב, כדאי לעשות זאת בניחותא.

• אחר שש שעות – ואין הלכה כדעות שאומרים לאפות במוצאי שבת בכניסת החג, כי הנהגה זו אינה אלא מנהג טוב, ואם תארע האפיה במוצאי שבת, יש חשש שלא יספיקו לסיים את הסדר עד חצות. אלא שכדי לזכור את המנהג שאופים אחר חצות בי"ד, גם כשאופים בי"ג נוהגים לאפות אחר חצות. אכן, כאמור, אין זו חובה, אלא מנהג טוב, למי שיכול לאפות בשעה זו, בניחותא ובדקדוק רב.

המנהג ללוש המצות בערב פסח

• יש נוהגים ללוש את מצות הסדר בערב פסח אחר חצות.
• אין לעשות כן כאשר אפיית המצות נעשית בבהילות, כי אז לא ניתן להקפיד על כל הדינים.