סימן תפ"ח – סדר תפלת שחרית של פסח, ובו ג' סעיפים

סעיף א

^אשחרית נכנסים לבית הכנסת, וקורים הזמירות של שבת, ומתפללין תפלת שחרית, ^בוגומרין ההלל (א) ^ג(ומברכין לקרות ההלל (ב))^*), ^דואין מפסיקין בו אלא כדרך שאמרו בקריאת שמע (ג), באמצע הפרק שואל בשלום אביו או רבו ומשיב שלום לאדם נכבד שנתן לו שלום, ובין הפרקים (ד) שואל בשלום אדם נכבד ומשיב שלום לכל אדם (ה). הגה: (ודוקא בשני ימים הראשונים שגומרים בהם ההלל דינא הכי לענין הפסקה, אבל בימים שאין גומרין עיין לעיל סימן תכ"ב סעיף ד' (ו)). ^הואם פסק באמצע ושהה אפילו כדי לגמור את כולו, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק (ז).

^אלשון טור. ^במימרא ערכין י ע"א. ^גטור בשם הר"מ מרוטנבורג. ^*)(הרב בסימן תרמ"ד פסק שמברכין לגמור וכן כתב הטור בסימן זה, ואף שהר"מ היה מברך לקרות, הרא"ש (ברכות פ"ה סי' ה) דחה דבריו, וכתב הבית יוסף שכן נראה מהמפרשים בפרק ב' דברכות, וכן נהגו הספרדים). ^דציינתיו לעיל סימן תכ"ב ס"ד. ^הגם זה ציינתי שם ס"ה.

• וגומרין ההלל – נוסח הברכה לפי הספרדים הוא "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לִגְמוֹר אֶת הַהַלֵּל". כי זה מדגיש שכל ההלל נאמר עתה. בשונה מחול המועד פסח, ומראשי חודשים, בהם רק חלק מן ההלל נאמר.
• לקרות ההלל – נוסח הברכה לבני אשכנז הוא "אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לִקְרֹא אֶת הַהַלֵּל". כי אפילו שכל ההלל נאמר, חוששים שמא ישכח או ידלג על מילה כלשהי, ויתברר שלא גמר את ההלל, ובברכתו דיבר כזב.

נוסח זה של מנהג אשכנז נאמר גם בימים שרק "חצי הלל" נאמר, כבחול המועד פסח, וראשי חודשים.

• בקריאת שמע – לעיל סימן ס"ו, ועיין פירושנו שם.
• ובין הפרקים – אמצע הפרק מצריך זהירות רבה שלא להפסיק בו, כי בהפסקה זו מאבדים את הרצף. אמנם בין פרקים, כלומר אחר סיום פרק אחד, וקודם תחילת הבא, אפשר להקל קצת יותר, כי הוא אכן לא מפסיד את רצף הפרק. אבל אין היתר מוחלט, כי הוא עוצר באמצע עשיית מצוה, ולא ראוי לעשות כן.
• ומשיב שלום לכל אדם – ישנם שלושה סוגי אנשים: א. אדם שיש חיוב לכבדו ביותר, והם אביו ורבו. לכבודם, מותר להפסיק, ואפילו לפתוח בשיחה, כגון לומר שלום באמצע הפרק, ב. אדם מכובד, עבורו מותר לענות באמצע, ובין הפרקים מותר אפילו לפתוח בשלום, ג. אדם מן השורה, עבורו ימתין עד סוף הפרק, ואז רשאי לענות לו.

למעשה, בקרב ציבור שומרי המצוות, אין האב או הרב מעוניינים שבנם או תלמידם יפסיקו באמצע מצוותם, כדי לומר להם שלום. לכן הכל תלוי לפי העניין והנסיבות.

• עיין לעיל סימן תכ"ב סעיף ד' – שם נתבאר כי מותר להפסיק לצורך אמירת שלום לכל אדם, ואפילו באמצע פרק, אבל בלי סיבה אין להפסיק.
• אלא למקום שפסק – כמו שפסק המחבר לגבי קריאת שמע[1].

סעיף ב

^ובהלל, אפילו עשרה קורין כאחד (ח).

^וברייתא מגילה כא ע"ב.

• קורין כאחד – בדרך כלל, נמנעים ולא קוראים בתורה כמה אנשים ביחד, כי אין בכח האוזן לתפוס מספר קולות הנשמעים בבת אחת. והרוצה לצאת ידי חובה בקריאת שליח הציבור, אינו יכול להתרכז. אמנם לגבי הלל, כיון שהוא חביב מאוד, וכולם שרים אותו יחד, אין חשש כזה. ויכול היחיד לצאת ידי חובה על ידי שמיעה, ובתנאי, כמובן, שתהא כוונתו לצאת ידי חובה, וגם ששליח הציבור יתכוון להוציאו ידי חובה. ואכן, במקומות רבים, נהגו כל הציבור לשיר יחד את ההלל.

סעיף ג

^זמוציאין שני ספרים (ט) וקורין בראשון חמשה גברי (י) (ואם מוסיפין ביום טוב עיין לעיל ריש סימן רפ"ב) (יא) בפרשת בא ^חמן משכו (יב) עד מארץ מצרים על צבאותם (יג), ומפטיר קורא בשני, בפרשת פנחס ובחודש הראשון (יד), ומפטיר ביהושע בעת ההיא (טו), ומתפללין תפלת מוסף ^טואין מזכירין גשם מכאן ואילך (טז) (ועיין לעיל סימן קי"ד), וכן פוסקים משם ואילך מלשאול בברכת השנים. הגה: ונוהגין לומר בכל יום טוב בתפלת מוסף פסוקי מוסף היום, אחר שאמר על ידי משה עבדך כאמור (יז).

^זהרא"ש מגילה פ"ד סי' י ושאר פוסקים בשם רב עמרם, וכתבו ואולי רבנן סבוראי הנהיגו כן והגאונים אחריהם שיוציאו שני ספרי תורה וסמכו אהא דאמרו שאמר הקב"ה לאברהם וכו', מגילה לא ע"ב. ^חברייתא מגילה שם לא ע"א. ^טציינתיו לעיל בסימן קיד אות א.

• שני ספרים – כי הקריאה מתחלקת לשני חלקים, חלק ראשון בענייני החג, וחלק שני בקרבנות החג. ואם יש להם רק ספר תורה אחד, יקראו בו את עניני החג, ובסיימם קריאה זו, יגללו את ספר התורה מפרשת בא עד פרשת פנחס, ויקראו את קרבנות החג.
• חמשה גברי – חמישה עולים. וכשחל בשבת, שבעה.
• ריש סימן רפ"ב – שם מובאת דעה שביום טוב מותר להוסיף עולים. גם אם מוסיפים, אין להגזים, כדי שלא להטריח את הציבור.

על רב המקום לנקוט בחכמה. מצד אחד יראה לכבד כמה שיותר מתפללים, ומצד שני יוודא שלא להגזים. ובזה ימצא את שביל הזהב, להשכין חיבה בקרב בני קהילתו, ולא יגרום שיעזבו את בית הכנסת מחמת אריכותה הגדולה של התפילה.

• מן מִשְׁכוּ – שמות יב, כא.
• עד מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם – שם פסוק נא. פרשיה זו דנה בעיקר על קרבן פסח.

בסיום הקריאה בספר הראשון, למנהג אשכנז, מניחים את ספר התורה השני על הבימה. והעולה האחרון, או הקורא, אומר חצי קדיש ומכוון על שני הספרים. הספרדים לעומת זאת, נהגו לומר חצי קדיש פעם נוספת אחר מפטיר, ועל כן אינם מניחים את הספר השני על הבימה.

• וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן – פרשיה העוסקת בקרבן המוקרב בכל ימי הפסח. מקומה בפרשת פנחס פרק כח, מפסוק טז עד פסוק כה.
• ביהושע בעת ההיא – פרק חמישי בספר יהושע (מפסוק ב ואילך) עוסק בבני ישראל שמלו עצמם בעת הכנסם לארץ, וביכלתם להקריב את קרבן הפסח, האסור באכילה לערלים[2].
• מכאן ואילך – לפני תפילת מוסף מתפללים תפילה מיוחדת הנקראת "תפילת טל", ותפקידה לבשר ולפרסם כי מעתה ואילך, מפסיקים לומר "משיב הרוח ומוריד הגשם. למנהג אשכנז, בתפילה בלחש עדיין אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם, ובתוך החזרה אומרים את הפיוט הנ"ל, ושליח הציבור אומר מוריד הטל.

כיום, חלק גדול מקהילות אשכנז אימצו את מנהג ספרד, ואמרים את הפיוט לפני התפילה בלחש, כמנהג הספרדים.

• על ידי משה עבדך כאמור – כך נוהגים בני אשכנז, אבל הספרדים לא מוסיפים פסוקים אלה, כדי שלא לבלבל את המתפלל.

סדר תפילת שחרית של פסח (תפח)

• אחר עמידת שחרית של יום טוב, אומרים הלל שלם עם ברכה.
• נוסח הברכה לספרדים הוא "לגמור את ההלל". והאשכנזים אומרים "לקרוא את ההלל".
• מוציאים שני ספרי תורה, בראשון קוראים את פרשיית קרבן הפסח שבפרשת בא (שמות פרק יב, כא עד פסוק נא).
• חמישה קרואים עולים לספר ראשון. ואם חל יום טוב בשבת, יזמן שבעה קרואים.
• העולה בספר השני קורא את קרבנות החג שבפרשת פנחס, ומקומם בספר במדבר (פרק כח, מפסוק טז עד פסוק כה).
• העולה שהוזמן למפטיר, קורא את ההפטרה בספר יהושע, מפרק ה פסוק ב עד סוף הפרק.
• הספרדים אומרים קדיש הן אחר קריאת ספר ראשון והן אחר קריאת ספר שני. ולמנהג אשכנז, אחר הקריאה בספר הראשון, יניח את השני על הבימה, ויאמר קדיש. ובגמר הספר השני, לא יאמר קדיש.
• בשחרית עדיין אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם.
• אומרים פיוט "טל" לפני תפילת מוסף, ובתפילת לחש של מוסף חדלים לומר מוריד הגשם, ומתחילים לומר מוריד הטל.
• חלק מבני אשכנז נהגו שבתפילת לחש הציבור עדיין אומר משיב הרוח ומוריד הגשם, ורק שליח הציבור, בחזרתו, אומר את פיוט ה"טל", ומשנה למוריד הטל.

[1] בקריאת שמע, פסק הרמ"א שאם עצר בגלל אונס, למשך זמן שיכל לקרוא קריאת שמע כולה, חוזר לראש. אמנם כאן לא העיר דבר, כי דווקא בקריאת שמע, שחיובו מן התורה, יש להחמיר. ועיין משנה ברורה סימן תכב ס"ק כד.

[2] ככתוב וְכָל עָרֵל לֹא יֹאכַל בּוֹ (שמות יב מח).