סימן תפ"ז – סדר תפלת ערבית של פסח, ובו ד' סעיפים

תפילת שמונה עשרה, היא עיקרה של תפילה, בה נערך כעין מפגש בין היהודי לאלוקיו. בכל העמידות, נמצא שלושה חלקים. החלק הראשון, הם שלושת הברכות הראשונות, בהן משבחים את ה' יתברך. החלק השלישי הוא, שלושת הברכות האחרונות, בהן מודים ומבקשים בקשות אחרונות טרם הפרידה, כביכול, מה' יתברך, נוסח ברכות אלה שוה ודומה בכל העמידות.

החלק האמצעי שבעמידה, משתנה ותלוי בזמנים שונים. בימי החול, יש בו שלש עשרה ברכות, שהן  בקשות. בשבתות ובימים טובים ישנה ברכה אחת העוסקת בקדושת היום.

בסימן זה דן המחבר על תפילה של ליל פסח, שאינה דומה לתפילות ערבית של לילי שבת ויום טוב, מחמת מספר שינויים.

סעיף א

סדר היום, ^אערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונות ושלש אחרונות וקדושת היום באמצע (א) אתה בחרתנו וכו' ותתן לנו ה' א-להינו את יום חג המצות הזה את יום טוב ^במקרא קדש הזה (ב), (ועיין לקמן סימן ת"צ סעיף ג' (ג)), זמן חרותנו, יעלה ויבא, והשיאנו וחותם: ^גמקדש ישראל והזמנים (ד); ^דואם אמר: מקדש השבת, וחזר בו תוך כדי דיבור (ה), יצא אחרי שהוא יודע שהוא יום טוב (ו). ואם חל בשבת אומר: ^האת יום המנוח הזה[1] ואת יום חג המצות הזה (ז), ^ווחותם: מקדש השבת וישראל והזמנים; ^זואין אומרים ברכת מעין שבע (ח).

^אטור מהא דרב שבת כד ותוספתא פרק ג דברכות הי"ד. ^בטור בסימן תקפ"ב בשם מסכת סופרים פי"ט ומנהג ספרד ולזה הסכים בית יוסף. ^גברכות מט ע"א. ^דתוספות דברכות יב ע"א ד"ה לא. ^הביצה יז ע"א. ^וברכות מט ע"א. ^זטור בשם בעל העטור על שם רבנו נסים ושאר פוסקים.

• וקדושת היום באמצע – מנקודה זו מסכם המחבר את נוסח הברכה האמצעית של ליל פסח.
• מקרא קדש הזה – כך הוא נוסח הספרדים. שמזכירים גם את חג הפסח הזה, וגם את יום טוב מקרא קודש הזה, כי יש כאן שני עניינים, חג המצות הנחגג שבעה ימים, וגם יום טוב, הנחגג ביום הראשון וביום השביעי, ונוהג בו איסור מלאכה.
• לקמן סימן ת"צ סעיף ג' – שם כתב שמנהג בני אשכנז לומר רק "את יום חג המצות הזה" ואינם מוסיפים "את יום טוב מקרא קודש הזה".
• וחותם מקדש ישראל והזמנים – החתימה היא סוף הברכה, בשבת מסיימים ברוך אתה ה' מקדש השבת, וביום טוב, מקדש ישראל והזמנים.
• תוך כדי דיבור – כלומר תיכף ומיד שם לב לטעותו[2].
• שהוא יודע שהוא יום טוב – כי בעיקר הברכה אמר נוסח של יום טוב, ולכן התיקון מועיל. אם לא תיקן, צריך לחזור לראש הברכה. ואם הבחין בטעותו רק בסיום העמידה, צריך לחזור לראש העמידה.
• את יום המנוח וכו' ואת חג המצות – כי יש שתי קדושות ביום זה, קדושת שבת וקדושת יום טוב, וקבעו להזכירם גם בעיקר הברכה, וגם בחתימה.
• ואין אומרים ברכת מעין שבע – תמצית של העמידה[3], עליה חוזר שליח הציבור בכל ליל שבת, אחר שסיים הציבור את העמידה בלחש. סיבת תקנה זו היא, כי בתי הכנסת שבזמנם לא נבנו במקומות ישוב, אלא הרחק מן הבתים[4], וחששו שלא יינזקו המאחרים לצאת מהתפילה. לכן האריכו במעט את נוסח התפילה, כדי שימתינו להם, ויצאו כולם יחד.

אמנם כשחל ליל ראשון של פסח בשבת, אין אומרים תפילה זו, כדי לציין שזהו ליל הגאולה, ואין לחשוש בו. אלא יאמר ויכולו אחר העמידה, ואחריו קדיש.

יש נוהגים לומר קבלת שבת כבכל השבתות, ויש נוהגים להתחיל ממזמור שיר ליום השבת. וגם בשבת חול המועד נחלקו בזה המנהגים. וכל אחד ינהג כמנהג מקומו, ואם אין מנהג, נכון לקבל השבת כרגיל.

סעיף ב

^חאין שליח צבור מקדש בבית הכנסת (ט).

^חטור בשם מנהג אשכנז ושאר פוסקים.

• בבית הכנסת – בזמנם נהגו לקדש בבית הכנסת בלילות שבת, כדי שהעניים והאורחים האוכלים ולנים בבית הכנסת, יצאו ידי חובה. אמנם בימינו לא נותר מנהג זה אלא במקומות בודדים. וגם בהם, אין לקדש בליל הסדר, כי כל יהודי אוכל בביתו, או מוזמן וסועד על שולחן אחרים, ואינו צריך לשהות בבית הכנסת.

סעיף ג

^טשכח לומר אתה בחרתנו ואמר יעלה ויבא, יצא (י). הגה: ואפילו היה שבת, אם הזכיר ביעלה ויבא, יצא (ב"י בשם א"ח). ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת, אפילו הכי צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא (יא) (תשובת מהרי"ל); מיהו אם לא הזכירו ביעלה ויבא, אין צריך לחזור (יב) (ב"י). וש"ץ ששכח להזכיר של יום טוב בשחרית, עיין לעיל סימן קכ"ו (יג).

^טארחות חיים.

• יצא – מנסחי התפילה קבעו להזכיר את החג בברכה האמצעית של העמידה, שני פעמים: הראשון, בתחילת הברכה "אתה בחרתנו מכל העמים וכו' ותתן לנו את יום חג המצות הזה". השני, בקטע המתחיל במילים "יעלה ויבוא", בו מבקשים שה' "יזכרנו לטובה ביום חג המצות הזה". בדיעבד, אם הזכירו פעם אחת בלבד דיו, כי זכר החג שולב בברכה.
• ולהזכירו ביעלה ויבא – כלומר כשיגיע ל"יעלה ויבוא" יזכיר גם שבת וגם חג המצות.
• אין צריך לחזור – כי הזכירו בתחילת הברכה. למעשה, נהגו הספרדים שתמיד מזכירים ביעלה ויבוא "את יום השבת" אבל בני אשכנז לא נהגו כן, מלבד במקרים ששכחו להזכירו בתחילת הברכה.
• לעיל סימן קכ"ו – סעיף ג, שם ביאר הרמ"א, כי שליח הציבור אינו חוזר על העמידה, משום טורח הציבור. אמנם לדעת המחבר, גם שליח ציבור צריך לחזור, כשם שהיחיד חוזר, במקרה וכלל לא הזכיר את היום טוב, לא ב'אתה בחרתנו' ולא ב'יעלה ויבוא'.

סעיף ד

^יבליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות (יד). הגה: וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל (טו).

^יכן מנהג הספרדים.

• של שני ימים טובים של גליות – אמירת ההלל נעשית בדרך כלל ביום, כמשמעות לשון הפסוק "מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה'"[5]. אבל כשם שהגאולה שוה לזריחת השמש והארתו, כך נוהגים אנו בליל בפסח, בו ארעה האתחלתא דגאולה , אחר מיתת בכורי המצרים, ומחשיבים את ליל הסדר ממש כמו יום.

ברכה זו שמברך על ההלל בבית הכנסת, פוטרתו מלברך על ההלל הנאמר בתוך הסדר.

• בבית הכנסת, ההלל כלל – לדעת הרמ"א, עיקר חיוב ההלל בליל פסח הוא כחלק מהסדר, ולא חידשו לומר הלל בבית הכנסת אלא עבור מי שאינו בקי, לכן בזמננו, שכולם בקיאים, אין צורך לאמרו בבית הכנסת.

אמנם למעשה, נהגו רבים מקהילות אשכנז לאמרו בברכה אחר עמידת ערבית, וכל אחד ינהג כמנהגו. ומי שנוהג לומר את ההלל, ונמצא בבית הכנסת שלא נוהגים לאומרו, רשאי לאומרו בינו לבין עצמו, ולברך.

במקום שאין להם מנהג, יאמרו את ההלל בברכה.

גם מי שלא אומר ההלל בבית הכנסת, לא יברך על ההלל שאומר בביתו בליל הסדר, כי אינו אומרו ברצף.

סדר תפילת ערבית (תפז)

• מתפללים תפילת חג בנוסח המופיע במחזורים (א).
• חל יום טוב בשבת, מתפלל תפילת החג, עם ההוספות של שבת (א).
• אם טעה והתפלל את תפילת השבת, או רק את תפילת החג, חוזר ומתפלל (א).
• בליל ראשון של פסח, קוראים הלל בבית הכנסת, אחר העמידה, ומברכים עליו (ד).
• חלק מבני אשכנז נהגו שלא לומר הלל בבית הכנסת (ד).
• מקום שאין בו מנהג, יאמרו את ההלל בברכה [טו].
• גם הנמנעים מאמירת הלל בבית הכנסת, לא יברכו על ההלל הנאמר בליל הסדר [טו].

[1] ברוב הנוסחאות אומרים "את יום השבת הזה", על פי נוסח האר"י ז"ל, ולא כפי שמובא במחבר.

[2] שהוא בלשון הגמרא "כדי שאילת שלום לרבו", וזה זמן קצר מאוד.

[3] לכן קרויה "מעין שבע".

[4] כמבואר ברש"י שבת כד ע"ב ד"ה משום סכנת.

[5] ראה מגילה כ ע"ב.