סימן תקמ"א – דיני אריגה בחול המועד, ובו ה' סעיפים

בסימן זה הובאו דוגמאות רבות לכלל המתיר פעולות לצורך המועד, שאינן קשורות בהכנת מאכלים. אלא שההיתר תלוי בקיום אחד משני תנאים, מעשה הדיוט, או עשייה בשינוי. הגבלה זו מצמצמת את אפשרויות הפעולה בחול המועד, ומזרזת את הקדמת הפעולות לפני החג.

סעיף א

^אמותר לעשות מצודות דגים מֵעֲרָבָה שהוא מעשה הדיוט, אבל לא הארוגים מחוטים שהוא מעשה אומן (א). הגה: ומותר לתקן הפתילות (ב) לְנֵרוֹת בחול המועד, דמעשה הדיוט הוא (נ"י פ' אלו מגלחין ור' ירוחם נ"ד ח"ה וב"י).

^אמימרא דרב מועד קטן יא ע"א.

• שהוא מעשה אומן – מדובר שזקוק למצודות לצורך צידת דגים עבור המועד. מעשה הדיוט הותר, ולא מעשה אומן. כי האומן עושה מלאכה חשובה, ולצורך הכנת מצודה לשימוש מיידי, אין הכרח במלאכה חשובה כזו. על כן זה לא נחשב צורך המועד, ואסור.
• ומותר לתקן הפתילות – אף שהכנת הפתילות אפשרית בהחלט לפני המועד. בכל אופן, אם לא הכינום, ויש בהם צורך, מותר להכינם במעשה הדיוט. ונראה שהמחבר מסכים לדין זה.

סעיף ב

(ג)  ^במסרגין (פירוש, הוא כעין האריגה, אלא שבסריגה יש ריוח מה בין חוט לחוט) המטות (ד), אבל אין מפשילין חבלים בתחלה (ה).

^במשנה שם ח ע"ב וכתנא קמא שם בגמרא י ע"א.

• מסרגין – חלק מהמיטות בזמנם היו עשויות מסגרת וחבלים שנארגו שתי וערב .
• המטות – אם זה צורך המועד, כגון שצריך לישון על מיטה זו, הוא או אורח.
• אין מפשילין חבלים בתחלה – הפשלת חבלים פירושה יצירת חבלים, על ידי פיתול ומתיחת חוטים רבים. והיא נעשית כחלק מההכנות לסריגת מיטה. ולא הותרה כיון שהפעולה אינה נעשית לשימוש מיידי, וגם יש בה מעשה אומן, שלא הותר אף לצורך המועד.

סעיף ג

^גמותר למעך בגדי פשתן בידים אחר הכיבוס, כדי ללבנן ולרככן (ו); ^דאבל אין עושין קשרי בתי ידים (ז), מפני שהוא מעשה אומן (ומותר להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן (ח) הואיל והוא לצורך המועד) (סמ"ק ורבינו ירוחם).

^גמימרא דרבא שם ע"ב וכפירוש רמב"ם פ"ח הי"ד וסמ"ג. ^דשם.

• כדי ללבנן ולרככן – מיעוך זה היו עושים בתקופתם, לאחר הכביסה, כדי שהבגדים ייראו יפה. ואף שהכביסה עצמה אסורה היתה, היו רגילים לעשות כן לפני הלבישה. וכיון שזה מעשה הדיוט לצורך המועד, לכן הותר למעך.
• אין עושין קשרי בתי ידים – בזמנם נהגו לעשות קמטים בבגדים, כדי שייראו יפה. וכדי להצליח בעשיית הקמטים, שיעמדו כך ימים רבים, השתמשו במיומנות מיוחדת. ואסרו חכמים לעשות כן במועד, כי ניתן להכין זאת טרם החג.
• להחליק הבגדים עם הזכוכית כדרכן – כלומר לגהץ. וזה מותר כי הוא מעשה הדיוט לצורך המועד. והמחבר אף הוא מתיר זאת.

סעיף ד

^האסור לתקן מלבושיו ומנעליו הקרועים (ט); וכן אסור לומר לאינו יהודי לתקנם (י) (מיהו על ידי שינוי שרי לתקנם קצת לצורך המועד (יא)) (רבי ירוחם).

^ההרא"ש שם פ"א סי' יז ושארי פוסקים אהא דתנן הדיוט תופר כדרכו ח ע"ב.

• מלבושיו ומנעליו הקרועים – כשלמרות הקרעים ניתן ללבשם, ומבקש לתקן כדי למנוע את המשך קריעתם. אבל כיון שאין זה אלא הפסד קטן, אסור. אמנם כאשר יש חשש שהקרעים יתרחבו מאד, וזה הפסד גדול, מותר לתקנם, ככל דבר האבד. כמו כן, אם לא שייך ללבשם בלי תיקון, והם נצרכים לו למועד, מותר לתקנם[1].
• אסור לומר לאינו יהודי לתקנם – שכן יש כלל, המובא להלן בסימן תקמ"ג, ולפיו, כל דבר שאסור ליהודי לעשות בחול המועד, גם מהנכרי אסור לבקש את עשייתו. על כן אין לתת בגדים לחייט נכרי שיתקנן במועד. וגם אין לתת את נעליו לתיקון אצל סנדלר נכרי.
• שרי לתקנם קצת לצורך המועד – כי נצטרפו כאן שתי היתרים. הראשון, צורך המועד, והשני, שהתיקון מבוצע בשינוי, לכן מותר אף שאין זה ממש דבר האבד[2].

סעיף ה

^ומי שצריך לו בגד במועד, אם היה הדיוט ואינו מהיר באותה מלאכה הרי זה עושה אותו כדרכו (יב); ואם היה אומן מהיר, הרי זה עושה אותה מעשה הדיוט, דהיינו שיעשה תפירות רחבות ותפירה אחת למעלה ואחת למטה, כשיני הכלב (יג). הגה: וכל אדם יחמיר על עצמו לתפור בשינוי זה (יד); ולא מהני לאומן לתפור על ידי שישנה באחיזת המחט בידו, אלא בעינן שינוי הניכר (טו) (תה"ד סימן פ"ז).

^ולשון רמב"ם פרק ז' מהלכות יום טוב (ה"ה) ממשנה דלעיל ומגמרא שם.

• עושה אותו כדרכו – כי דרך תפירתו אינה מקצועית, וממילא יש כאן שינוי. וכשיש צורך המועד, והפעולה נעשית בשינוי, הדבר מותר.
• כשיני הכלב – ביצוע התפירות עבור אדם שאינו בעל מלאכה, נחשב שינוי, כי אינו יודע לתפור בצורה מיומנת. אבל אומן שתופר, צריך לוודא שלא תהא אריגתו מושלמת. כי ההיתר לתפור ניתן מכיון שיש בזה צורך המועד, ובשינוי.
• לתפור בשינוי זה – כי חלק מן האנשים שאינם חייטים תופרים בצורה מקצועית.
• בעינן שינוי הניכר – השינוי שנדרש צריך להיות ניכר בבגד, שייראה כי התפירה אינה מושלמת. וכפי שהסברנו בהקדמה, גזירה זו מוודאת שבימי המועד לא יתפרו אלא תפירות הכרחיות.

דין אריגה בחול המועד (תקמא)

• מלאכות שאינן קשורות לאוכל, ויש בהן צורך המועד, מותר לעשות, אם יתקיים אחד משני התנאים הבאים: מלאכת הדיוט, או מלאכה בשינוי [הק].
• גיהוץ בגדים בחול המועד מותר, אם הוא נעשה לצורך המועד (ג).
• אין לתקן בגדים קרועים בחול המועד. מלבד אם יש בזה צורך המועד, ואז יש לתקן בשינוי, או מעשה הדיוט (ד).
• אין לתת את בגדיו לתיקון אצל חייט לא יהודי [י].
• אין לתת את נעליו לתיקון אצל סנדלר לא יהודי [י].

[1] קל וחומר מייצור בגדים בחול המועד, שאם הם נצרכים עבור המועד, מותר לייצרם, כמבואר להלן סעיף ה.

[2] הסיבה שכתב הרמ"א "לתקנם קצת" כוונתו להסביר שהשינוי המדובר כאן מהותו תיקון לא מושלם, ועיין ביאור הלכה ד"ה שרי.