סימן תקמ"ו – דיני אירוסין ונשואין בחול המועד, ובו ה' סעיפים

ימי חול המועד נועדו לשמחה, כנאמר "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז יד). על כן ראו חכמים צורך להמעיט כל סוג שמחה אחרת, לבל תבא ותשכיח את שמחת החג. סימן זה מלמד על הגבול העדין בין שמחות המותרות בחג, בהיותם ביטוי והגשמה לשמחת החג. ובין אלה שאכן משכיחות את שמחת החג.

סעיף א

(א) ^אאין נושאין נשים במועד (ב), לא בתולות ולא אלמנות (ג), ולא מיבמין (ד); ^בומותר לארס (ה), ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין הארוס בבית ארוסתו בשעת אירוסין (ו); ^גומותר לעשות ריקודין ומחולות ולעשות סעודת הארוס עם מריעיו שלא בבית ארוסתו (ז), וכן לסעוד הארוס בבית ארוסתו שלא בשעת אירוסין, מותר (ח).

^אמשנה מועד קטן ח ע"ב. ^במימרא דשמואל יח ע"ב. ^גהריב"ש בתשובות סימן רס.

• הקדמה לסעיף – להבנת הסעיף צריך להסביר את ההבדל שבין אירוסין לבין נישואין, בלשון השולחן ערוך.

קשרי אישות הלכתיים בין איש לאשה נרקמים ומורכבים משתי פעולות הלכתיות, שהיום מקוימים בו זמנית באירוע החתונה. בימים קדומים לעומת זאת, חולקו שתי הפעולות לשני אירועים נפרדים. האחת היא האירוסין, ובלשון המחבר "קידושין". זהו הטקס בו החתן נותן לאשתו טבעת, בה היא מתקדשת לו. מעשה זה יוצר חיבור הלכתי בין בני הזוג, והאשה נחשבת אשת איש, ואינה רשאית להינשא לאיש אחר, ללא גט מהראשון. הפעולה השניה היא הנישואין, וזהו הטקס בו נאמרות שבע ברכות תחת החופה, אחריה מתחילים בני הזוג את חייהם המשותפים. כל עוד לא בוצע טקס הנישואין, בני הזוג אינם רשאים לחיות יחד, למרות שכבר נעשו אירוסין.

• אין נושאין נשים במועד – כאמור, לאחר הנישואין, רשאים בני הזוג להתחיל את חייהם המשותפים. הנישואין נערכים בחגיגה ושמחה גדולה, עם מוזמנים ומוזיקה. שמחה גדולה כזו אסורה בחול המועד, כי היא משכיחה את שמחת המועד.
• ולא אלמנות – אף שהשמחה פחותה מזו הקיימת בנישואים ראשונים, עדיין קיימת שמחה גדולה, לכן יש להמנע ממנה בחול המועד.
• ולא מיבמין – ייבום פירושו נישואי אדם שאחיו הנשוי נפטר ללא ילדים. אין בנישואין אלה חגיגה גדולה, אלא היבם מכניס את יבמתו אל ביתו. ועם זאת היא עדיין אסורה, כיון שתחילת חיים משותפים יוצרת שמחה ליבם וליבמה, העלולה להשכיח את שמחת הרגל.
• ומותר לארס – זה נחשב כדבר האבד. כי גם אם הסכימו בני הזוג על חיים משותפים, אין כל תוקף הלכתי להסכמתם. ורק באירוסין נוצר קשר הלכתי חזק, שאין כח היכול לבטלו, מלבד גט.
• בשעת אירוסין – עשיית שמחה בבית ארוסתו, דומה לשמחת הנישואין, לכן אסרוה חכמים.
• שלא בבית ארוסתו – כיון שבדרך כלל נלווית אל האירוסין איזו שהיא סעודה, התירו לעשותה שלא בבית ארוסתו, כי השמחה בסעודה זו אינה פוגעת בשמחת הרגל בהיותה צנועה ומועטת, וניתן לשלבה עם שמחת החג[1].
• מותר – כי אין שמחת הסעודה מבטלת את שמחת החג, אלא משתלבת עמה.

סעיף ב

^דמותר להחזיר גרושתו מן הנשואין (ט).

^דשם במשנה ח ע"ב.

• גרושתו מן הנישואין – אין בזה שמחה גדולה כל כך, כי זו שגרת חיים שהוא שב וחווה.

סעיף ג

^ההכל מותרים לישא בערב הרגל ^וולעשות סעודה ברגל, בין בתולות בין אלמנות (י).

^הברייתא שם דעיקר שמחה דנישואין ביום ראשון הוא. ^והרשב"א בתשובה (הו"ד בבית יוסף ד"ה והרשב"א).

• בין בתולות בין אלמנות – אף שבמשך שבעה ימים יעשו סעודות שמחה, אין זו שמחה הדומה לשמחת הנישואין, המשכיחה את שמחת המועד.

סעיף ד

^זמותר לעשות ברגל סעודת ברית מילה וכן סעודת פדיון הבן (יא).

^זהתוספות שם (ח ע"ב ד"ה מפני ביטול).

• סעודת פדיון הבן – אלו שמחות שלא תוכננו מראש, וגם נעשות מחמת מצוה. ואין די בחשש פגיעה בשמחת חול המועד, כדי לדחותן. ומותר לעשותן אפילו בשירה וריקודים וכלי נגינה.

אדם שנכנס לבית חדש בחול המועד, יכול לערוך סעודת חנוכת הבית[2].

סעיף ה

^חעושה אשה כל תכשיטיה במועד; ^טכוחלת ופוקסת (פי' מחלקת שערה לכאן ולכאן רש"י), ומעברת סרק על פניה, וטופלת עצמה בסיד וכיוצא בו (יב); ^יוהוא שתוכל לסלקו במועד (יג); ^כומעברת שער מבית השחי ומבית הערוה, בין ביד בין בכלי, ומעברת סכין על פדחתה (יד).

^חמשנה שם. ^טברייתא שם ט ע"ב. ^יהרמב"ם בפרק ז' ה"כ דסבירא ליה דתנא קמא לא פליג ארבי יהודה. ^כשם ושם בברייתא.

• וכיוצא בו – מעשים שמטרתם הורדת שיער מיותר. אף שנלווה כאב לפעולה זו, יש בה שמחה לאשה, לכן מותר.
• שתוכל לסלקו במועד – כי אם לא יכולה לסלקו במועד, אין בכאב צורך המועד, אלא לימים שאחר החג, לכן אסור.
• סכין על פדחתה – הורדת שיער מהמצח באמצעות סכין, לשם יופי. כל אלו הותרו, כי האשה צריכה זאת במועד עצמו.

דין אירוסין ונישואין בחול המועד (תקמו)

• אין לשאת אשה בחול המועד (א).
• מותר להחזיר גרושתו בחול המועד (ב).
• סעודת שמחה שנזדמנה לחול המועד, כגון ברית מילה, פדיון הבן או בר מצוה, מותר לקיימם בשירה, ריקודים וכלי נגינה (ג) [יא].
• שמחת שבע ברכות מותרת בחול המועד, למי שנשא אשה טרם החג (ד).
• האיפור מותר בחול המועד (ה).

[1] בגמרא מבואר שנאסר לשאת אשה במועד, כי זה משכיח את שמחת הרגל (מועד קטן יח, ב). אמנם אירוסין הותרו, ויש לעיין מה טעם ההיתר. כי לכאורה, הכי פשוט לומר, שאין בהם שמחה. אולם בגמ' הובא טעם אחר לזה, שם אמר שמואל, שהאירוסין נחשבים דבר האבד, שמא יקדמנו אחר, וכן הביא הרא"ש (פ"ג סי' יח). אלא שהדבר תימא, כי מיד בהמשך הגמרא שם אמרו שמותר לארס ללא סעודה כי אין בזה שמחה, ועכשיו יש להתפלא ולתמוה, לשם מה הובא הטעם של "דבר האבד", הרי די בטעם שאין שמחה באירוסין בלא סעודה.

לכן נראה כי עומק ההסבר בדברי הגמרא הוא, שההיתר לאירוסין ללא סעודה הכוונה לאירוסין ללא סעודה רגילה, אבל סעודה כל שהיא מותרת, כי בדרך כלל חוגגים כל אירוסין עם איזו שהיא סעודה, ואם משנים ולא עושים את הסעודה הרגילה, ממעטים מן השמחה הגדולה. עתה מיושב מדוע נצרכה הגמרא להיתר של "דבר האבד", כי לולי ההיתר של "דבר האבד" לא היו מתירים אפילו סעודה זו בה יש מעט שמחה. אבל כיון שיש כאן דבר אבד, יש לצרף זאת לכך שב"סעודת אירוסין כל שהיא" אין השמחה גדולה כל כך, לכן התירו זאת.

[2] כף החיים אות יט.