סימן תק"מ – דיני בנין וסתירה בחוה"מ, ובו ח' סעיפים

הבניה היא מן המלאכות החמורות שנאסרו בחול המועד, כי נועדו ימים אלה למנוחה ולא לטרחה. מה גם שבדרך כלל אין צורך לבנות דווקא בחול המועד, לכן אסרו חכמים אפילו בניה מועטה ביותר. עם זאת, גם בענין זה הותרו פעולות רבות, כפי שנלמד, בעזרת השם, בסימן זה.

סעיף א

^אבנין, אפילו כל שהוא, אסור (א); ^בואם נפרץ גדר גִּנָּתוֹ (ב) (או כותל חצירו שבינו לחבירו) (ג) (מרדכי פ"ק דמ"ק והגהות מיימוני פ"ח), בונהו מעשה הדיוט ^גדהיינו שמניח אבנים זו על זו ואינו טח בטיט (ד); ^דאו גודר אותו בקנים וגוֹמֶא (ה) וכיוצא בהם. וכן אם עשה ^המעקה לגג, בונה אותו מעשה הדיוט; אבל ^וכותל חצר הסמוך לרשות הרבים שנפל (ו), בונהו כדרכו (ז); ^זואם היה נוטה ליפול, סותרו מפני הסכנה ובונה כדרכו (ח). הגה: ואפילו אינו נוטה רק לחצר או למבוי, מותר לסתרו מפני הסכנה ולחזור ולבנותו; וכן בשאר דברים דאיכא למיחש לסכנה, בונה וסותרו כדרכו (ט) (בית יוסף בשם רבינו ירוחם בנ"י).

^אממשמעות הגמרא דמועד קטן ז ע"א. ^במשנה שם ז. ^גברייתא שם. ^דאוקימתא דרב יוסף שם. ^המשנה שם יא ע"א. ^ואוקימתא דרב יוסף וברייתא שם (ז.) ומימרא דרב חסדא שם ז. ^זברייתא שם וכגירסת הראב"ד ושארי פוסקים דלא גרסי לרשות הרבים.

• אפילו כל שהוא אסור – מלאכת הבניה היא אב מלאכה, כי במלאכה זו נעשה פיתוח העולם. ובשבת חייבים אפילו אם בונים מעט מאד, בשונה משאר מלאכות. וגם בחול המועד, נאסרה כל פעולה בניה אף שאין בה טרחה.
• נפרץ גדר גִּנָּתוֹ – וקיים חשש שמא יכנסו אנשים לגינתו, ויגרמו לאיזה הפסד.
• כותל חצירו שבינו לחבירו – ומבקש לשמור על פרטיותו.
• ואינו טח בטיט – בניה ממש אסורה, אבל בניה עראית, ללא טיט, מותרת. כי עלול להגרם לו הפסד, אם יכנסו לגינתו, או יפגעו בפרטיותו.
• וגוֹמֶא – צמח הגדל על גדות נחלים, מענפיו ניתן להכין גדר ארעית.
• שנפל – ועל כן אין בזה זלזול בחול המועד, כי נפל במועד, ולא יכל לתקן לפני המועד.
• בונהו כדרכו – ככל דבר האבד, שהרי אם לא יבנהו, עלולים גנבים ליטול את רכושו.
• סותרו מפני הסכנה ובונה כדרכו – כאן למדים אנו כי לצורך מניעת אסון הותרה עשיית מלאכה. ואף שלמניעת הסכנה אין צורך לבנותו מחדש אלא די בהריסת הקיר הרעוע, עם זאת הבינו חכמים כי אם לא תותר הבניה, גם הריסת הקיר לא תבוצע, וזה יסכן בני אדם.
• בונה וסותרו כדרכו – ההסבר שמוסיף הרמ"א בדבריו הוא, לבל נטעה ונחשוב כי הותרה סתירת הקיר דווקא אם הוא מעמיד בסכנה את בני רשות הרבים, כי רק אז, כביכול, נחשבת סתירתו כצורך הרבים, אלא ההיתר ניתן משום סכנה, וההריסה מותרת בכל מקום שיש בני אדם.

סעיף ב

^חמותר ליטול גבשושית שבבית (י).

^חפסקי תוספות פרק קמא דמו"ק אות כח וסמ"ג וסמ"ק ושאר פוסקים.

• גבשושית שבבית – בתים רבים בזמנם לא רוצפו ברצפות, אלא האדמה החשופה היתה ריצפת הבית. מידי פעם ארע שחלק מן העפר נתגבש לתל קטן, וכשסודר הבית שוטח תל זה בלא כל טרחה. אמנם בשבת קדש אסור לעשות כן, כי זו מלאכת בונה. אבל בחול המועד מותר, כי אין בזה כל טרחה, ויש בזה צורך המועד, שיוכל להלך בביתו בצורה תקינה.

סעיף ג

^טסדקים שבגג, מותר לסתמן ביד וברגל (יא), אבל לא בכלי אומנות (יב).

^טמשנה שם יא ע"א.

• לסתמן ביד וברגל – כדי למנוע רטיבות והפסד.
• לא בכלי אומנות – כי הטרחה הכרוכה בזה גדולה יותר, ופוגעת בקדושת חול המועד. לכן יסתפק, לעת עתה, בתיקון ארעי. אבל אם לא ניתן לתקן בצורה ארעית, ויש חשש לנזק מהותי, מותר לתקן בצורה רגילה, כהיתר הניתן לכל דבר האבד[1].

סעיף ד

^יציר הדלת, והמפתח, (והמנעול) (יג) (גמרא), ^*)והצנור (יד), והקורה (טו) ^כבין שהם של עץ בין שהם של ברזל שנשברו ^לאפילו מערב יום טוב, יכול לתקנם בלא שינוי מפני שזה הפסד גדול הוא, שאם יניח הפתח פתוח ודלתות שבורות נמצא מאבד כל מה שבבית (טז), (ולכן מותר, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד (יז)) (רבינו ירוחם).

^ישם במשנה. ^*)(פירוש הוא חור שבאסקופה התחתונה שמחזק בו הדלת). ^כממשמעות הגמרא שם.

• והמנעול – זהו הסבר המילה מפתח.
• והצנור – זהו חור בסף הדלת, שבזמנם סייע לנעילת הדלת.
• והקורה – המשקוף, עליו הדלת נטרקת.
• מאבד כל מה שבבית – חפצים אלה כולם מרכיבים את מערכת הכניסה לבית, ובהעדרם הנעילה בלתי אפשרית, והגנבים יכולים לפרוץ בנקל. ומחמת החשש להפסד, הותר לתקנם, ככל דבר האבד.
• ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד – כפי שכבר ראינו, שאין היתר לבצע במועד מלאכה שביצועה התאפשר לפני כן[2].

סעיף ה

^ממותר לבנות, מעשה הדיוט, אֵבוּס שתאכל בו הבהמה (יח).

^ממהא דרבי יהודה שם י (ע"ב) וכפירוש הטור בשם אביו הרא"ש והרב המגיד (פ"ח הט"ו).

• אֵבוּס שתאכל בו הבהמה – האדם אחראי על האכלת בהמותיו. ואם אין לו אבוס, מסיבה כלשהי, מותר לבנותו בחול המועד באופן ארעי.

סעיף ו

^נמותר לבנות, מעשה הדיוט, אצטבא (יט) לישב או לישן עליה (כ).

^נמהא דרבא (שם).

• אצטבא – משטח ישיבה או שכיבה, כעין ספסל.
• לישב או לישן עליה – אם יש לו צורך בזה במועד, כי מעשה הדיוט הותר לצורך המועד.

סעיף ז

(כא) ^סתנור וכיריים שאפשר שייבשו ויאפה בהם במועד, עושין (כב); ואם לאו, אין עושין אותם (והוא הדין עֲשִׂיַּת קְדֵרוֹת וְאִלְפָּסִין שָׁרֵי בִּכְהַאי גַּוְנָא) (נ"י ספ"ק דמ"ק והמגיד פ"ח); ובין כך ובין כך (כג) ^עבונים על חרס של תנור ועל הכירה הטפילה שלהם (כד).

^סשם יא ע"א מהא דרבי יהודה. ^עמשנה י ע"א וכפירוש רמב"ם בפרק ח הי"ג.

• תנור וכיריים – סעיף זה ושאחריו אינם מעשיים כלל, כי הם עוסקים במציאות שכבר חלפה מן העולם. תנורי זמנם לא נקנו מן היצרנים אלא יוצרו בבית. ואם במהלך המועד נדרש לו תנור, רשאי לייצרו. הייצור נעשה מחומר רך, אותו גיבשו לצורה תנור, ואחר כך הניחוהו לייבוש. וכשיבש יכלו להשתמש בו.
• עושין – אם חומר התנור כבר יבש, מותר. כי אפשר להשתמש בו במועד עצמו, ואם כן זה צורך המועד.
• ובין כך ובין כך – עשיית הטפילה היא חומר נוסף הטפל לתנור, כגון טיט שמטייחים על גביו, ותפקידו לשמר את חום התנור. וגם אם יש ספק אם יתייבש בתוך המועד, מותר לעשותו.
• ועל הכירה הטפילה שלהם – ואף אם הטיט לא יתייבש, הוא עדיין מסייע בשמירת חום התנור, אף אם אין זאת בצורה מושלמת. ועל כן זה נקרא צורך המועד ומותר. מכאן יש להוכיח שאם נשבר חלון בזמן שמזג האויר קריר, מותר לתקנו במועד.

סעיף ח

^פנוקרים את הרחיים (כה), ^צופותחים להם עין (פירוש נקב שעושים באמצע הרחיים) (כו), ומעמידים אותם (כז); ^קובונים אמת המים של רחיים (כח), וקוצצים צפרני החמור של רחיים. הגה: ומותר לחדד סכין במועד (כט); וסכין שנשבר במועד מותר לעשות אחרת (ל) (המגיד פ"ח).

^פמשנה שם וכתנא קמא וכדמפרשי רב יהודה ורב יחיאל בגמרא שם. ^צרמב"ם שם. ^קמימרא דרבי יהודה שם ע"ב.

• נוקרים את הרחיים – הניקור הוא יצירת יכולת שפשוף וחיספוס על פני האבן הטוחנת, כי רק כך החיטים נתפסים באבן ונטחנים. הטחינה היא צורך המועד, על כן היא מותרת, וניקור הרחיים נעשה כדי שיוכלו לטחון כראוי.
• נקב שעושים באמצע הרחיים – אבני הרחיים המה אבנים בצורת גלגל, ובאמצע האבן חופרים נקב, לצורך הרכבתם יחד, ופעילות מיטבית.
• ומעמידים אותם – סידורם במיקום המיוחד להם, לצורך הפעלתם בצורה יעילה.
• אמת המים של רחיים – אם הריחיים מופעלים באמצעות מים זורמים.
• לחדד סכין במועד – אף שפעולה זו היא מלאכת תיקון כלי, הדבר מותר לצורך המועד.
• מותר לעשות אחרת – כל הפעולות לטובת הכלים הנזכרים נעשים לצורך המועד. אבל כאמור, אין להם שייכות לזמננו.

דיני בנין וסתירה בחול המועד (תקמ)

• אסור לבנות בחול המועד אפילו בניה פעוטה (א).
• אם יש חשש מפני גניבה, מותר לבנות בניה ארעית (א).
• על כן מותר לתקן מנעול, כדי למנוע כניסת זרים (ד).
• בחשש סכנה מותר לבנות בניה מסיבית וחזקה כרגיל (א).
• בניה ארעית מותרת כאשר היא נעשית לצורך המועד, כגון תיקון כיסא שיש בו צורך בחול המועד עצמו. (ו)
• חלון שנשבר בחול המועד, מותר לתקנו [כד].

[1] כף החיים אות י.

[2] ורק הכנת מאכלים הותרה, הגם שזו התאפשרה קודם החג.