סימן ל"ד

סדר הנחת הפרשיות בתפילין, ותפילין של רבינו תם, ובו ד' סעיפים

סעיף א

^אסדר הנחתן בבתים: לרש"י והרמב"ם 'קדש' משמאל המניח, בבית החיצון; ואחריו 'כי יביאך' בבית שני; ו'שמע' בבית השלישי; 'והיה אם שמוע' בבית הרביעי, שהוא בית החיצון לימינו (א). ^בולרבינו תם: בבית השלישי 'והיה אם שמוע', ובבית הרביעי שהוא החיצון 'שמע' (ב). ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם (ג).

^אמנחות ל״ד ע"ב לפרוש רש״י שם, ורמב״ם בפרק ג׳, ובשמושא רבא, וסמ"ג, והמרדכי בשם כתב מארץ ישראל תפילין שנמצאו בנפילת בימה שעל גב קבר יחזקאל, ורבינו יונה, והרמב״ן, והרשב״א בתשובת המיוחסות לרמב״ן סימן רל״ד.  ^בתוספות שם, ופרוש רבינו חננאל, ורבינו האי.

(א) לימינו – שורש מחלוקת זו בהבנת דברי הגמרא (מנחות לד ע"ב): "ת"ר: כיצד סדרן? 'קדש לי' 'והיה כי יביאך' מימין, 'שמע' 'והיה אם שמוע' משמאל. והתניא איפכא! אמר אביי, לא קשיא: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן"; ומסביר רש"י שאת הפרשיה הראשונה מניחים מימין הקורא, כלומר משמאל המניח, וממנה והלאה הן מונחות כסדרן שבתורה.

(ב) שמע – רבינו תם מסביר את הברייתא שהקורא מימין קורא "קדש לי" ו"והיה כי יביאך", ואילו הקורא משמאל קורא תחילה "שמע" ואחר "והיה אם שמוע". דברי הגמרא "והקורא קורא כסדרן" פירושן שאם יקראו את הפרשיות ברצף, יקראו אותן כסדר שבו הונחו בבתים, והוא: "קדש", "והיה כי יביאך", "והיה אם שמוע", ו"שמע". פירושו של רבינו תם הולם יפה את פשט דברי הברייתא "קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל", שהלא לפירוש רש"י די לומר שהן כסדרן, ומתחיל מימין.

מחלוקת זו אינה מחלוקת רש"י ורבינו תם בלבד; כרש"י סובר גם הרמב"ם, ובתוספות מובא שכבר בגאונים סברו כרבנו תם.

(ג) כרש"י והרמב"ם – נשים לב שהמחבר לא כתב שהלכה כרש"י, אלא רק שנהגו כמותו. וכאמור, מדברי הברייתא משמע קצת דווקא כרבנו תם; אלא שנהגו ישראל בכל המקומות להניח תפילין שסדרן כרש"י.

סעיף ב

^גירא שמים יצא ידי שניהם (ד), ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכוין בהנחתם: באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי. והשאר הם כרצועות בעלמא (ה), כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע (ו). ^דואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש (ויסלקם מיד)[1], ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה (ז). (ויש אומרים ש)אם[2] ^הלא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י, ויברך עליהם (ח), ויהיו עליו בשעת קריאת שמע ותפלה; ואחר התפלה יניח של רבינו תם בלא ברכה, ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע (ט).

^גסמ״ג וסמ״ק וספר התרומה.  ^דשם בסמ״ג והתרומה.  ^הבית יוסף בשם תשובת אשכנזית, וכאשר הגהתי בפנים כן הוא בבית יוסף וסמ״ג.

(ד) שניהם – כאמור בסעיף הקודם, אין הכרעה ברורה בין השיטות, ואין לבטל את שיטת רבנו תם, שיש לה שורשים הן בגאונים והן בפשט הגמרא.

ואולי ניתן להוסיף עומק להבדל שבין תפילין של רש"י לתפילין של רבנו תם באופן שיבאר את עצם המחלוקת, וכן מדוע נהגו כרש"י ומדוע ירא שמים יצא ידי שניהם: פרשת "שמע" עיקרה קשר של אהבה בין עם ישראל לקב"ה, ופרשת "והיה עם שמוע" עיקרה קשר של ציות ויראה.[3] בתפילין של רש"י מקדימים את מידת החסד והאהבה, וזהו הקשר הרגיל שבין עם ישראל לקב"ה –  שמתוך אהבתו מגיעים לציות לדבריו (כדברי המשנה (ברכות פ"ב מ"ב): "למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע, אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות"). לעומת זאת, בתפילין של רבנו תם מקדימים את מידת הדין למידת האהבה, כעין המובא במדרש (מדרש ילמדנו בראשית א', א): "כשברא הקב"ה את עולמו בראו במידת הדין… ולא עמד עד ששיתף עמו מדת הרחמים". כלומר: האידיאל הוא שאדם יחיה את חייו במידת הדין, בכך שהוא חי על פי רצון ה'. מידה זו היא מעל יכולת רוב בני האדם, ולכן נהגו הרוב כרש"י. ומי שמפורסם בחסידות יניח גם תפילין של רבנו תם (כפי שמבואר בסעיף ג'), משום שהוא ראוי לחיות על פי רצון ה', על פי מידת הדין.

(ה) כרצועות בעלמא – המוסיף דבר למצוַת עשה עובר ב"בל תוסיף"[4]. וכדי למנוע חשש איסור זה, יכוון בהנחתו תנאי זה, ונמצא כמניח את הזוג שהלכה כמותו בלבד[5].

(ו) וכן בזרוע – "מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין" הם דברי הגמרא בעניין אחר[6]. וכתבו הראשונים שאף בזרוע יש מקום לשתי תפילין, ולכן אפשר להניח ביחד את שני הזוגות. זו הדרך המעולה ביותר, וכך כאשר מברך מכוון שהברכה תחול על התפילין שהן על פי ההלכה. ואפילו אם התפילין שהניח באחרונה הן הכשרות, אין בהנחת הראשונות "הפסק" מהברכה, שכשעסוק בקיום המצווה עצמה אין בכך "הפסק"[7].

(ז) ברכה הראשונה – וגם כאן אין בכך "הפסק", הואיל ועסק בַמצווה.

(ח) ויברך עליהם – שהלא ראינו שהוכרע, משום המנהג, שהן התפילין העיקריות להלכה.

(ט) והיה אם שמוע – במקרה שמניח בנפרד, לא כתב המחבר שיַתנה שהתפילין שהן להלכה יוצא בהן ידי חובתו, כפי שכתב במקרה שמניח את שני הזוגות יחד. ונראה שבמקרה זה אינו צריך להתנות, משום שהואיל ונפסקה ההלכה ש"ירא שמים יצא ידי שניהם" אין בכך חשש של "בל תוסיף", ודי אם יכוון בהנחתן לקיים מצוַת תפילין. ואין זה דומה למי שמניחם יחד, משום שברור שאין להניח לשם מצווה שני זוגות תפילין, ואפילו אם שניהם כשרים[8].

סעיף ג

לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות (י).

^ו שם בתשובה.

(י) ומפורסם בחסידות – שמאחר שנהגו כרש"י, והנחת שניהם היא רק ל"ירא שמים", מי שמניח גם של רבנו תם ואינו מוחזק כירא שמים גם בשאר הנהגותיו נראה כגאוותן[9]. ובמיוחד אם עושה זאת ברבים, במקום שישנם אנשים שאינם נוהגים כן. אולם ישנם מקומות בהם מקובל שיחידים מניחים תפילין של רבנו תם, כי כך הורו להם רבותיהם. במקומות אלה אין חשש של יוהרא. כך למשל מנהג יוצאי תוניסיה וחסידי חב"ד.

סעיף ד

^זלא יניח שני הזוגות בכיס אחד, שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין. אלא יעשה שני כיסין, וסימן לכל כיס, שלא יתן של זה בזה (יא).

^זטור בשם אביו ורבו ר' מאיר, ואורחות חיים בשם הר״י מקורביל.

(יא) של זה בזה – אנו מצווים על שמירת כבודם של החפצים המשמשים את המצוות[10], ולכן אין להשתמש בכיס של תפילין למטרות אחרות, ואף לא לאכסון תפילין פסולות. ואף שבתפילין פסולות ישנה קדושה ויש בהן שמות ה', קדושתן מועטת מזו של הכשרות[11]. לכן אין להניח תפילין של רש"י ושל רבנו תם בתיק אחד, שהלא אחד מהזוגות פסול לגבי השני[12]. אולם אם לכתחילה עשה תיק בשביל שני הזוגות, מותר להניח בו את שניהם, מאחר שבמקרה כזה אין חשש של הורדת הכיס מקדושתו[13].

[1] נראה שמילים אלו הוספו על ידי באר הגולה, ראה דבריו באות ה'. וכן יעויין בבאר היטב ס"ק ה'; פרי מגדים (משב"ז אות ג' וא"א אות ד'); ובשו"ע השלם הערה י"ג.

[2] רבים גרסו כאן "ואם לא יוכל", בלי "ויש אומרים"; וכנראה גם זו הגהת באר הגולה. ראה בשו"ע השלם הערה י"ד.

[3] וראה לעיל פרק ל"ב, הערה 60.

[4] ראה בספרנו "בעקבות המחבר", עמודים כו-כז.

[5] דע שלפי המקובלים שני הזוגות אמת, וכל אחד מגלה פן אחר של הא-לוהות. אולם לא כך הבין המחבר, ולדעתו רק פירוש אחד של הגמרא הוא אמת, וזוג אחד פסול, ומניחים שניהם משום הספק בלבד.

[6] עירובין צה ע"ב, לעניין טלטול בשבת.

[7] ולא כמג"א (ס"ק ד', הובא במ"ב ס"ק ו), שכתב שיהדקם יחד כדי שלא יהיה הפסק.

[8] אולם בביאור הלכה (ד"ה "יניח") כתב שגם כאן צריך לכוון שאלו שאינם להלכה הם כרצועות בעלמא. ואני להסביר את המחבר באתי, שלא כתב דין זה, כפי שהסברתי לעניות דעתי. וה' יצילני משגיאות. ועיין בהרחבה בספרי "בעקבות המחבר" בפרק "'בל תגרע' בתפילין של רבנו תם", מעמוד כ"ו.

[9] כך עולה מדברי הבית יוסף בשם תשובת מהרי"ל, שכתב: "הואיל ולא נהוג, מיחזי כיוהרא. ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות". והבאנו הסבר רעיוני לכך למעלה בס"ק ד.

[10] כפי שבארנו בהלכות ציצית, בהקדמה לסימן כ"א.

[11] לפי זה יש לכאורה להוציא מכיסן תפילין שנפסלו; אולם לא ראיתי שנוהגים כן. ויתכן שאף שנפסלו, כיוון שלכתחילה היו כשרות, לא פקעה קדושתן. מה שאין כן בתפילין של רבנו תם.

[12] וזאת על פי ההלכה, ולא על פי המקובלים. ראה דברינו למעלה בהערה 4.

[13] קול יעקב אות יד.