סימן מ"ד

איסור שינה בתפילין, ובו סעיף אחד

השינה בתפילין אינה אסורה מעיקר הדין, משום שהשינה נחשבת לפעילות אנושית נצרכת, ולא לקלות ראש הנוגדת את התפילין. אולם אסרו חכמים שנת קבע בתפילין משום גזירה, כפי שיתבאר בסימן זה.

סעיף א

^אכל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי (א); ^באלא אם הניח עליהם סודר (ב) ^גולא היתה עמו אשה (ג), ישן בהם שינת עראי. וכיצד הוא עושה, מניח ראשו בין ברכיו, והוא יושב וישן. ^דהיו תפילין כרוכין בידו (ד), מותר לישן בהם אפילו שינת קבע (ה). ^הואם אוחזן בידו ואינם כרוכים בידו, אסור לישן בהם אפילו שינת עראי (ו). הגה: ודוקא כשאוחזן בלא נרתקן, אבל בנרתקן בכל ענין שרי (ז) (ב"י בשם העיטור).

^אברכות כ״ג ע"ב, וסוכה כ״ז.  ^בשם בגמרא סוכה.  ^גלשון הרמב״ם פרק ד' מהלכות תפילין.  ^דשם ברמב"ם, לפי פירושו שם בגמרא.  ^הלפירוש רש״י שם בגמרא.

(א) שינת עראי – בטעם איסור השינה בתפילין כתב רש"י: "שמא יפיח"[1]; וזוהי דוגמה לחוסר הכבוד שעלול לנהוג בתפילין מי שישן עימן. הדבר כולל גם חששות נוספים, כגון שיזוזו ממקומן, או יפלו ויהיו מונחות בביזיון. וכן שעד שנרדם ייתכן שיסיח דעתו מהן[2].

(ב) סודר – הנחת הסודר אינה חציצה, אלא היא באה להזכיר שלא לישון שנת קבע עם התפילין. ובדומה לזה גם ההוראה בהמשך שיניח ראשו בין ברכיו[3].

(ג) אשה – כיוון שאם אשתו עמו חוששים שיתגבר יצרו עליו ויבוא עליה בעוד התפילין עליו. כמובן שחשש זה אינו שייך כיום, שאנו מניחים תפילין רק בזמן התפילה; אולם בימיהם היחס לתפילין היה כבגד, והיה חשש שישכח שהתפילין בראשו.

(ד) כרוכין בידו – כלומר שאינו מניח אותן דרך מצוותן, אלא קושרן לידו כדי שלא יפלו.

(ה) שינת קבע – מכיוון שדין שמירת הגוף נקי קיים רק כאשר מניח אותן כמצוותן.

(ו) אפילו שינת עראי – שמא יפלו, ויש בכך משום זלזול בתפילין.

(ז) שרי – אף על פי שאסור שהתפילין יפלו גם כשהן בנרתיקן, אם נופלות בשגגה הרי אין בכך זלזול גדול כל כך בתפילין. לכן מותר לישון כשהן בידו בנרתיקן, ולא גזרו שמא יפלו. וכמובן שכל זה נאמר כאשר אין מקום להניחן, כגון שנמצא בנסיעה והן עלולות ליפול, או שירא שייגנבו אם לא יהיו סמוכות לו; ולא ניתנה התורה למלאכי השרת.

אם חלילה נופלות תפילין על הארץ, נהגו להתענות כדי לכפר על העוון, או לפחות לתת כסף לצדקה[4]. ומכך שלא גזרו על תפילין בנרתיקן שמא יפלו למד המגן אברהם שמנהג זה קיים דווקא בתפילין גלויות, אבל אם נפלו בנרתיקן – אין צורך. וכתב כף החיים שאף אם נפלו בנרתיקן טוב שייתן פרוטה לצדקה.

[1] בברכות דף כג ע"ב; על פי הגמרא בשבת דף מט ע"א: "אמר רבי ינאי: תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים. מאי היא? אביי אמר: שלא יפיח בהן".

[2] ראה בספרי "בעקבות המחבר" בפרק "היסח הדעת בתפילין", מעמוד כ"א.

[3] על פי הכסף משנה הלכות תפילין פרק ד' הלכה טו, וכן פירש המשנה ברורה.

[4] ראה כף החיים סימן מ' אות ה'.