סימן קפ"ד – ברכה במקום סעודה, ומי ששכח ולא בירך, ובו ו' סעיפים

לאחר שאכל אדם והתחייב בברכה אחרונה, אין זה ראוי שיעזוב את מקום אכילתו לפני שיברך. הדבר חשוב גם כדי שיהיה ניכר שהברכה קשורה לסעודה. סימן זה דן בגדרי ברכה במקום סעודה.

סעיף א

מי שאכל במקום אחד, צריך לברך קודם שיעקור ממקומו (א). הגה: ועיין לעיל סי' קע"ח (סעיף ב), ואם יצא ממקומו ולא בירך – אם היה במזיד, יחזור למקומו ויברך (ב); ואם בירך במקום שנזכר, יצא (ג). הגה: ודוקא לדעת הרמב"ם, אבל לדעת הרא"ש דסבירא ליה דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחילה, במזיד אף בדיעבד לא יצא (ד) (טור). ואם היה בשוגג, להרמב"ם יברך במקום שנזכר (ה), ולהר"ר יונה והרא"ש גם הוא יחזור למקומו ויברך (ו).

^אברכות נ״א ע"ב.

• קודם שיעקור ממקומו – כפי שהסברנו בהקדמה לסימן. ומקומו כולל את החדר שנמצא בו, ובשעת הצורך גם חדר אחר באותו בית[1].
• ויברך – יציאה ממקום האכילה במזיד בלי לברך יש בה זלזול במצווה, ולכן הצריכו חכמים שיחזור למקומו כדי שיברך. מציאות זו נדירה, שהלא מי שמזלזל במצוות ועוזב במזיד בלי ברכה, בדרך כלל לא יחזור כדי לברך. אולם הדבר אפשרי באדם שבכוונה לא בירך כיוון שמיהר לעסקיו, ועליו נאמרה ההלכה שישוב למקומו.
• יצא – ואינו צריך לחזור למקומו ולברך בשנית, כיוון שהחיוב לברך במקומו אינו מעיקר דין הברכה.
• לא יצא – מחלוקתם מובאת בהמשך הסעיף. דעת הרא"ש היא שגם אם יצא בשוגג צריך לחזור למקומו, ומבאר הרמ"א שלדעה זו העוקר מקומו במזיד לא יצא ידי חובתו בברכה אלא אם כן חזר למקומו. להלכה אין חוששים לדעה זו, בגלל חומר איסור ברכה לבטלה.
• במקום שנזכר – שכיוון שלא זלזל בברכה, לא קנסוהו לחזור למקומו.
• ויברך – כיוון שגם בשכחה יש משום זלזול בברכה. להלכה, לכתחילה ראוי לחשוש לדעה זו, ולחזור ולברך במקום. אבל מעיקר הדין אינו צריך לחזור.

סעיף ב

במה דברים אמורים, בשאין לו פת עוד, אבל אם יש לו פת עוד – יאכל במקום השני מעט ויברך (ז), רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה (ח).

^בטור בשם רבנו פרץ.

• ויברך – והרי זה כאילו הוא ממשיך את סעודתו במקום השני, ואין כאן זלזול בברכה[2]. במקום השני ראוי לכתחילה לאכול כזית קודם שיברך, ויש המדייקים מלשון המחבר שאפילו אם אוכל פחות מכזית יכול לברך במקום השני.
• מאכילה ראשונה – שכל זמן שהוא שבע חובת ברכת המזון חלה עליו, כפי שיתבאר בסעיף ה'. ואם עבר זמן זה, יברך ברכה ראשונה לפני שיאכל, וברכת המזון תחול רק על האכילה החדשה.

סעיף ג

^גיש אומרים שכל שבעת המינים טעונים ברכה לאחריהם במקומם (ט); ^דויש אומרים דחמשת מיני דגן דוקא (י) (ועיין לעיל סי' קע"ח סעיף ה') (יא).

^גהרמב״ם פרק ד' מהלכות ברכות.  ^דהרא״ש.

• במקומם – כיוון שברכתם מעין שלוש. וטוב לחשוש לדעה זו לכתחילה, ולברך מעין שלוש לפני שעוקר ממקומו.
• דווקא – כיוון שהם מזינים יש בהם קביעות מקום.
• קע"ח סעיף ה' – שם מבואר שדעת הרמ"א היא שרק לחם מחייב לברך ברכה אחרונה במקום אכילתו. להלכה יכולים האשכנזים לסמוך על דעה זו, והספרדים מחמירים גם בחמשת מיני דגן.

סעיף ד

^האכל ואינו יודע אם בירך ברכת המזון אם לאו, צריך לברך מספק, מפני שהיא מן התורה (יב).

^הטור ורמב״ם פרק ב', מהא דברכות כ״א ע"ב.

• מן התורה – ברכת המזון כוללת ארבע ברכות. שלוש הראשונות הן מהתורה, והרביעית מדרבנן[3]. המחבר לא כתב שהמסופק יחזור רק על שלוש הברכות הראשונות, ולכן יש שהבינו שכוונתו שהמברך מספק יחזור על כל ברכת המזון, משום שהיא יחידה אחת, וכך הכריעו הפוסקים האשכנזים[4]. הפוסקים הספרדים דייקו מסוף דברי המחבר, "מפני שהיא מן התורה", שהמברך מספק יברך רק את שלוש הברכות הראשונות, שהן מן התורה[5], וכן פסקו שיחזור ויברך רק אם שבע מאכילתו, שרק אז חובת הברכה היא מן התורה; אבל אם אכל ולא שבע – ברכתו מדרבנן[6], ובספק לא יחזור ויברך. ויש מהפוסקים שנתנו עצה, שבמקרה שמסופק ישוב וייטול ידיו ויאכל כזית, ואז יתחייב בוודאי בברכת המזון. ונראה לי שאין זה נכון לעשות כך, אלא אם כן הוא תאב לאכול עוד.

לעניין אישה המסתפקת אם בירכה, בתחילת סימן קפ"ו כותב המחבר: "נשים חייבות בברכת המזון, וספק הוא אם הן חייבות מדאורייתא". יש אפוא ספק האם חיובן בברכת המזון שווה לשל הגברים. אצלנו, מסתימת דברי השולחן ערוך נראה שלא חילק בין גברים לנשים, וגם נשים יחזרו מספק. אך למעשה הסכמת האחרונים שלא תחזורנה[7].

סעיף ה

^ועד אימתי יכול לברך, עד שיתעכל המזון שבמעיו (יג). וכמה שיעורו, כל זמן שאינו רעב מחמת אותה אכילה; ^זומשעה שהתחיל להיות רעב, אף על פי שלא נתעכל עדיין לגמרי, כנתעכל לגמרי דיינינן ליה (יד). ^חוכן נמי לענין אכילת פירות ושתיית יין: אם אינו רעב ולא צמא ותאב לאותם פירות (טו) יברך, אם אינו יודע לשער אם נתעכלו.

^וברכות נ״א ע"ב.  ^זרבנו יונה.  ^חטור והרא״ש שם.

• המזון שבמעיו – שעד לעיכול המזון אפשר לומר שהוא נהנה מסעודתו.
• דיינינן ליה – תרגום: נחשב הדבר כאילו נתעכל לגמרי. בסעודה גדולה זמן זה יכול להיות כמה שעות, ובאכילה מועטת כתבו הפוסקים ששיער זמן עיכול הוא כ-72 דקות.
• לאותם פירות – מלשון המחבר נראה שאם אינו תאב לאכול את הפרות האלו יכול עדיין לברך; אולם למעשה כתבו הפוסקים שאף אם הוא תאב לפרות אחרים לא יברך עוד, והעיקר הוא הרגשת השובע.

סעיף ו

^טשיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון, בכזית (טז).

^טברכות מ״ה ע"א וכתנא קמא.

• בכזית – שיעור זה לחיוב הוא מדרבנן, ומהתורה חייב לברך רק אם שבע מאכילתו (לאו דווקא מאכילת הלחם, אלא מהסעודה כולה), ככתוב בפסוק (דברים ח', יז): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יי אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". לגבי שיעור כזית: נאמרו בכך שיטות שונות, והלכה למעשה יברך האוכל לחם בנפח של 28 מ"ל.

ברכה במקום סעודה, ומי ששכח ולא ברך (קפ"ד)

1. יש לברך ברכת המזון במקום שבו אכל [א]. והספרדים מברכים במקום האכילה על כל מאכל המופק מחמשת מיני דגן [ג].
2. מי שאכל לחם ובמזיד עקר ממקומו לפני שבירך – עליו לשוב למקומו הראשון ולברך. ואם בירך שלא במקום אכילתו יצא בדיעבד [א].
3. אם עקר ממקומו בשוגג לפני שבירך – טוב לכתחילה שיחזור למקומו ויברך, אף שמעיקר הדין אינו צריך לחזור [(ו)].
4. עצה למי ששינה מקומו לאחר האוכל, שבמקום שיחזור למקומו הראשון – יכול לאכול פת במקום השני, ולברך שם [ב].
5. גם ברכה מעין שלוש טוב לכתחילה לברך במקום אכילתו. אולם אם לא בירך שם – אינו חוזר, אלא מברך היכן שנמצא [ג].
6. שיעור אכילה לברכת המזון הוא כזית מדרבנן (כ 28 מ"ל) [ו], ומהתורה רק בשיעור שביעה [(טז)].
7. אדם המסופק אם בירך ברכת המזון – חוזר ומברך [ד]. לאשכנזים את הברכה כולה, ולספרדים רק את שלוש הברכות הראשונות, עד המילים "בונה ירושלים אמן" [(יב)].
8. מותר לברך ברכת המזון כל עוד שבעים עדיין מהארוחה [ה]. בסעודה גדולה ניתן לעתים לברך גם כמה שעות לאחר הארוחה, ובאכילה מועטה שיערו חכמים את משך הזמן בכ-72 דקות [(יד)].

[1] כפי שהתבאר בתחילת סימן קע"ח.

[2] דברי המחבר כאן הם לשיטת הרא"ש המובאת בסוף הסעיף הקודם, שבכל מקרה צריך לחזור למקום הראשון ושם לברך. אבל המחבר עצמו פסק בתחילת סימן קע"ח שאדם שאכל בשני מקומות צריך לברך ברכת המזון על מה שאכל לפני יציאתו, אפילו אם כוונתו לחזור למקום הראשון. בבית יוסף בסימן קע"ח (ד"ה "ובסימן קפ"ד") כותב בפירוש שהדין כאן הוא לשיטה שלא פסק כמותה. אך הלכה למעשה ראינו בסימן קע"ח שגם הספרדים נוהגים בהלכות אלה כרמ"א (ראה דברינו שם בס"ק א' ובס"ק י"ד), לכן למעשה סעיף זה נוהג לכולם.

[3] בסימנים הבאים יתבארו הברכות שבברכת המזון ועניינן, וכן יתבאר מדוע תיקנו חכמים ברכה רביעית.

[4] ראו משנ"ב ס"ק י"ג, ובציוניו.

[5] ראו כף החיים אות ט"ו.

[6] ראה בדברינו לקמן ס"ק ט"ז.

[7] ראו משנ"ב סימן קפ"ו ס"ק ג'; כף החיים אות כ"ה; יחווה דעת חלק ו' סימן י.