סימן קפ"ח – נוסח ברכה שלישית, וברכת המזון בשבת, ובו י' סעיפים

בסימן זה אנו לומדים על הברכה השלישית – ברכת "בונה ירושלים" – וכן על התוספות שתיקנו חכמים לברכה זו בשבתות, בימים טובים ובראשי חדשים. ברכת המזון בנויה משלושה מעגלים, האחד בתוך השני: המעגל החיצוני הוא המזון, פנימה ממנו ארץ ישראל, ולבו ירושלים, שמייצגת את הרמה הרוחנית של ישראל – וזו הסיבה שהתוספות הללו נתקנו בברכת ירושלים. ועוד הוסיפו הראשונים שברכת ירושלים היא בקשת נחמה – "רחם" – ושבת היא נחמה פורתא לישראל בעת הגלות, ואנו מזכירים את יום הנחמה בברכה של בקשת נחמה[1].

סעיף א

^אאחר שחתם 'בונה ירושלים', יענה אמן אחר ברכת עצמו, מפני שהיא סיום הברכות דאורייתא, ד'הטוב והמטיב' אינה דאורייתא (א).

^אברכות מ״ה ע"ב.

• אינה דאורייתא – יש הסוברים שבברכות המהוות סיום עניין עונה המברך אמן אחר ברכת עצמו; וכך פסק המחבר (בתחילת סימן רט"ו), וכן נוהגים הספרדים. "ישתבח" שבסוף פסוקי דזמרה, "שומר עמו ישראל לעד" שבסוף ברכות קריאת שמע ו"יהללוך" שבסוף ההלל הן דוגמאות לברכות כאלו, שמנהג ספרד לענות בהן אמן על הברכה שמברך בעצמו. ואולם הרמ"א (שם) חולק על המחבר בכך, מלבד בברכת "בונה ירושלים", שבה גם מנהג אשכנז לענות אמן על ברכת עצמו, כדי להפריד בין שלוש הברכות הראשונות שהן מהתורה, לבין הברכה הרביעית שהיא מדרבנן[2], כפי שמבואר בסעיף הבא.

סעיף ב

^באמן זה יאמרנו בלחש, כדי שלא ירגישו שברכת 'הטוב והמטיב' אינה דאורייתא ויזלזלו בה (ב). הגה: ונראה דדוקא כשמברך לבד ואין עונין אמן אחר שאר ברכות; אבל כשמזמנין, עונין עליו כשאר אמן שעונין על ברכות הראשונות, ואף על גב דהמברך עונה גם כן מכל מקום אינו ניכר כל כך, הואיל ואחרים עונין גם כן עמו; וכן המנהג במדינות אלו לאומרו בקול רם, אפילו המברך עצמו כשמזמנים, ואולי הוא מהאי טעמא (ג).

^בברכות מ״ח ע"ב כרב אשי.

• ויזלזלו בה – פשרה זו נובעת מכך שמחד גיסא יש להעניק חשיבות לברכה זו, כדי שלא יבואו לזלזל חס ושלום בתקנת חכמים, ומאידך גיסא עלינו להיזהר ולהבחין בין חיוב מדאורייתא לחיוב מדרבנן.
• מהאי טעמא – לדעת הרמ"א, כשהמברך מוציא את האחרים ידי חובתם אין טעם לעניית אמן בלחש, כיוון שהמסובים עונים אמן בקול על כל הברכות, ואין זה ניכר שהמברך עונה בלחש. אולם הדברים אינם מעשיים כיום, משום שגם בזימון מנהגנו שכל אחד מברך לעצמו.

סעיף ג

^גצריך להזכיר בברכה שלישית מלכות בית דוד (ד), ואין להזכיר בה שם מלכות אחר. ^דוהאומר 'ומלכותך ומלכות בית דוד משיחך' – טועה, שאין להשוות מלכותא דארעא עם מלכותא דשמיא (ה). וכן אין לומר בה 'אבינו מלכנו' (ו). הגה: ויש אומרים דאף כשאומר 'יעלה ויבא' לא יסיים 'מלך חנון ורחום', אלא ידלג מלת 'מלך' (אבודרהם), וסברא נכונה היא, אבל לא ראיתי נוהגין כן (ז).

^גברכות מ״ח ע"ב.  ^דמרדכי בשם התוספות ורבנו יונה והרשב״א.

• בית דוד – דין זה התבאר בסוף הסימן הקודם.
• מלכותא דשמיא – שאין להזכיר יחד מלכות שמים עם מלכות בית דוד, כי מה אנוש מול הא-ל.
• אבינו מלכנו – במשפט "[א-להינו] אבינו רענו זוננו", יש שנוהגים לומר במקם "אבינו" – "אבינו מלכנו". וכנגד נוסח זה יוצא המחבר, כדי שלא לסמוך מלכות שמים למלכות דוד.
• נוהגין כן – טעם המנהג שאין חוששים הוא ש"יעלה ויבוא" אינה מעיקר הברכה, וכן משום שהזכרה זו אינה סמוכה להזכרת מלכות בית דוד, ואין לחשוש בה לזלזול במלכות שמים.

סעיף ד

^הנוסח ברכה זו פותח בה 'רחם ה' א-להינו', או 'נחמנו ה' א-להינו'; וחותם בה 'בונה ירושלים', או 'מנחם ציון בבנין ירושלים' (ח). ואין לשנות הנוסח משבת לחול, דבין בשבת בין בחול אומר נוסחא אחת. הגה: ויש אומרים דאמרין 'בונה ברחמיו ירושלים' (ט) (מרדכי סוף ברכות), וכן נוהגין.

^הברכות מ״ח ע"ב בפירוש רש״י ותוספות.

• בבנין ירושלים – למעשה כל אחד יאמר כמנהגו, ואם שינה אין בכך כלום.
• בונה ברחמיו ירושלים – יש שדחו נוסח "ברחמיו", משום שהגאולה לא תהיה במידת הרחמים אלא במידת הדין, ככתוב (ישעיה א'): "ציון במשפט תיפדה". אולם הבית יוסף הביא שאפשר שירושלים תיבנה דווקא במידת הרחמים, ככתוב (זכריה א'): "שבתי לירושלים ברחמים, ביתי יבנה בה". וגם בכך כל אחד יאמר כמנהגו, ואם שינה יצא ידי חובה.

סעיף ה

^ובשבת אומר בה 'רצה והחליצנו' (י), ובראש חודש וביום טוב וחולו של מועד אומר 'יעלה ויבא' (יא); ואם חל אחד מהם בשבת אומר 'רצה והחליצנו', ואחר כך 'יעלה ויבא' (יב), ואינו מזכיר של שבת ב'יעלה ויבא', ולא של יום טוב וחולו של מועד וראש חודש ב'רצה והחליצנו' (יג).

^וטור וסמ״ג [ע"פ ברכות מח ע"ב].

• רצה והחליצנו – שהיא מחברת בין השבת לבניית ירושלים.
• יעלה ויבוא – גם זו בקשה על הגאולה ביום החג, ובכל חג מזכירים את שם אותו החג. תפילה זו נאמרת גם בברכת העבודה שבתפילת העמידה.
• ואחר כך "יעלה ויבוא" – משום "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", כלל האומר שיש להקדים אמירה שרגילים בה לפני אמירות נוספות.
• ב"רצה והחליצנו" – יש אבחנה בין השבת לשאר המועדים, מפני שהשבת היא מתנת ה' מששת ימי בראשית, ונחים בה מכל המלאכות. לכן אין לערב אותה עם בקשת הגאולה שבחגים.

סעיף ו

טעה ולא הזכיר של שבת, אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, ברוך אתה ה' מקדש השבת' (יד). ואם טעה ולא הזכיר של יום טוב, אומר: 'ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים'. ואם חל יום טוב בשבת, אומר: 'שנתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית וימים טובים לששון ולשמחה את יום חג פלוני הזה, ברוך אתה ה' מקדש השבת וישראל והזמנים'. וכל ברכות הללו בשם ומלכות (טו). והא דסגי בהך ברכה (טז), דוקא כשנזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב', אבל אם לא נזכר עד שהתחיל 'הטוב והמטיב', צריך לחזור לראש ברכת המזון (יז).

^זברכות מ״ט ע"א.

• מקדש השבת – סעיף זה דן במי ששכח לומר בשבת או ביום טוב "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא", ונזכר בדיוק כשסיים את ברכת "בונה ירושלים", וטרם התחיל את ברכת "הטוב והמטיב". לכאורה היה צריך לומר שישלימם כעת, לפני שמתחיל את הברכה הבאה, כפי שעושה מי ששכח "יעלה ויבוא" בתפילת העמידה, שיכול לאמרה לאחר חתימת ברכת העבודה ולפני "מודים". אלא שבתפילת העמידה לא רצו חכמים להוסיף ברכה, כי הברכות בתפילה הן על פי סדר מדויק, ואין להפוך את שלוש הברכות האחרונות לארבע. אבל בברכת המזון, בסוף הברכה השלישית הסתיים החיוב מהתורה, ואפשר להוסיף בעת הצורך ברכה (בנוסף לברכת "הטוב והמטיב") בלי לשנות את מבנה ברכת המזון; ובכך לזכות ש"רצה" ו"יעלה ויבוא" ייאמרו בתוך ברכה[3], גם למי ששכח.
• בשם ומלכות – בסעיף הבא נלמד שבסעודה שיש בה חובה לאכול לחם, ישנה חובה להוסיף בברכת המזון "רצה" ו"יעלה ויבוא". כאן למדנו שבמקרה ששכח לומר תוספות אלו, אפשר להוסיף ברכה אחרת כדי לצאת ידי חובת הזכרת שבת ויום-טוב, בלא לחזור על כל ברכת המזון. עוד למדנו מכאן, שיש חובה לסעוד על פת בשתי סעודות הימים הטובים.
• בהך ברכה – תרגום המשפט: "וזה שמספיק [לומר] ברכה זאת".
• לראש ברכת המזון – ומברך את כולה מתחילתה, כולל תוספת היום, וכולל ברכת "הטוב והמטיב". ויש חולקים וסוברים שביום טוב אין לחזור על ברכת המזון אלא רק בסעודה של ליל הסדר ושל לילה ראשון של סוכות, כי רק בשתי סעודות אלה החובה לאכול לחם מוחלטת, וכך הכריעו פוסקים ספרדים רבים[4]. אבל אם נזכר קודם שהתחיל את ברכת הטוב והמטיב, גם לספרדים יכול להוסיף את הברכה האמורה כאן.

ובמקרה ההפוך, שטעה ביום חול והזכיר "רצה והחליצנו" או "יעלה ויבוא" (וכן "על הניסים") – אינו חוזר[5].

סעיף ז

^חאם טעה ולא הזכיר בה של ראש חודש, בין ביום בין בלילה, אומר: 'ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון', ^טואינו חותם בה (יח); והוא שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, ^יאבל אם לא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב – אינו חוזר, מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך ברכת המזון (יט). ^כוחול המועד דינו כראש חודש (כ). הגה: ואפשר דמכל מקום יש לאמרו בתוך שאר 'הרחמן', כמו שנתבאר לעיל גבי על הנסים סימן קפ"ז; ואולי יש לחלק, כי ב'יעלה ויבא' יש בו הזכרת שמות ואין לאומרו לבטלה (כא), כן נראה לי וכן נוהגין.

^לאם חל ראש חודש בשבת, והזכיר של שבת ולא הזכיר של ראש חודש, ולא נזכר עד שהתחיל הטוב והמטיב – אינו חוזר (כב); ואם שכח [גם] של שבת ונזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב, כולל ראש חודש עם שבת ואומר: 'שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון' (כג); ואם פתח ב'הטוב והמטיב', חוזר לראש ברכת המזון ומזכיר של שבת ושל ראש חודש; ויש מי שאומר שאם שכח של שבת וראש חודש ונזכר קודם שהתחיל 'הטוב והמטיב', אומר: 'שנתן שבתות למנוחה וראשי חדשים לזכרון', וחותם בשל שבת ואינו חותם בשל ראש חודש (כד).

^חברכות מט ע"א.  ^טהרי״ף שם, ורמב״ם בפרק ב'.  ^יברכות מט ע"ב.  ^כסמ״ג וכל בו ורבנו ירוחם נתיב ח׳ חלק ב.  ^לטור בשם ר׳ יוסף והמרדכי והגהות מרדכי בפרק ב' דשבת.

• ואינו חותם בה – תוספת זו אין בה שם ה' לא בפתיחתה (אלא פותח ב"ברוך שנתן", בלי שם ומלכות), וגם לא בחתימתה, שאינו אומר בסופה "ברוך אתה ה' מקדש ישראל וראשי חדשים", אלא רק את המילים: "ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים"[6].
• ברכת המזון –השוכח "יעלה ויבוא" בראש חודש מזכירו אמנם בברכת "ברוך שנתן", אבל אם כבר התחיל "הטוב והמטיב" אינו חוזר לראש ברכת המזון. הסיבה לכך היא שמחד גיסא אין חיוב לאכול לחם בראש חודש – ולכן לא יחזור לראש ברכת המזון, אך מאידך גיסא יש איסור לצום ויש מצווה מסוימת בסעודה – ולכן יאמר "ברוך שנתן" אם נזכר בזמן.
• דינו כראש חודש – הואיל וגם בחול המועד אין אמנם חובה לסעוד, אולם יש איסור לצום.
• ואין לאומרו לבטלה – בסימן הקודם ראינו שמי ששכח ולא אמר "על הנסים" יכול להשלים זאת בזמן אמירת הבקשות שבסוף הברכה. ומסביר הרמ"א את המנהג שלא לעשות זאת גם לשוכח "יעלה ויבוא" בראש חודש ובחול המועד: ב"על הנסים" אין שם ה', ולכן אפשר לומר אותו גם שלא במקומו; אבל ב"יעלה ויבוא" מזכירים שם ה' ("זוכרנו ה' א-להינו בו לטובה"), ולכן נוהגים שלא לאמרו מחוץ למקומו, אף שאין בו ברכה[7]. וכתב כף החיים שאף שאין לומר את נוסח "יעלה ויבוא", יכול להזכיר את ראש חודש בלי לומר שם ה', ויאמר: "הרחמן הוא יזכרנו לטובה ויפקדנו לברכה ביום ראש החודש הזה", ובחול המועד יאמר "ביום חג פלוני הזה".
• אינו חוזר – כדין ראש חודש. ואף שהיה חייב לאכול משום השבת, היות שאמר "רצה והחליצנו" אינו חוזר בשביל ראש חודש, שאין בו חיוב לאכול לחם.
• וראשי חודשים לזיכרון – שהואיל ואומר את הברכה בשביל הזכרת השבת, יכול לכלול בה גם ראש חודש, שהלא אין הוא מוסיף בכך ברכה.
• בשל ראש חודש – לדעה זו הוספת מילים בחתימה אינה רק דרך אגב, ואם עושים כך שם ה' מוסב גם על ראש החודש – והלא אין להזכיר שם ה' על ראש חודש במקרה זה. והלכה למעשה הכריעו הפוסקים כדעה הראשונה, לחתום "מקדש השבת וישראל וראשי חודשים".

סעיף ח

^מסעודה שלישית בשבת, דינה כראש חודש (כה).

^מטור בשם אחיו הר"ר יחיאל.

• כראש חודש – כיוון שאין בה חיוב גמור לאכול לחם[8]. לכן אם נזכר לפני שהתחיל 'הטוב והמטיב' מוסיף ברכת שבת ואינו חותם וגם אינו פותח בשם ה'), ואם נזכר לאחר שהת

סעיף ט

^נשלשה שאכלו בשבתות וימים טובים, ושכחו להזכיר מעין המאורע והם צריכים לחזור לראש ברכת המזון, יברך כל אחד בפני עצמו, כי מידי זימון כבר יצאו (כו).

^נכל בו.

• כבר יצאו – מפני שהזימון נחשב לברכה בפני עצמה, ואינו חלק משלוש הברכות של ברכת המזון שהן מהתורה.

סעיף י

^סהיה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בברכת המזון, דאזלינן בתר התחלת הסעודה (כז). והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה (כח).

^סארחות חיים בשם התוספות.

• התחלת הסעודה – תרגום: שהולכים אחר התחלת הסעודה. אבל אם הבדיל, או אפילו אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אינו יכול עוד להזכיר של שבת. ואם אותה שבת חלה בערב ראש חודש – מזכיר בברכת המזון רק של שבת, ולא של ראש חודש, ואפילו אם המשיך לאכול אחרי צאת הכוכבים[9].
• ראש חודש ופורים וחנוכה – אם התחיל את הסעודה באחד מהימים הללו, מזכיר את היום בברכת המזון אפילו אם סיים סעודתו לאחר צאת הכוכבים.

ברכה שלישית, והוספות בשבת ובחג (קפ"ח)

1. לאחר חתימת "בונה ירושלים" מוסיף "אמן" על ברכת עצמו [א]; ואומרה בלחש [ב].
2. בשבת מוסיף לפני חתימת "בונה ירושלים" את "רצה והחליצנו", ובחגים "יעלה ויבוא" [ה].
3. אם שכח ולא הוסיף תוספות אלו בשתי סעודות החובה שבשבת ובימים טובים, אם כבר התחיל ברכה רביעית – חוזר על ברכת המזון כולה (ולמנהג הספרדים, בימים טובים יחזור לראש רק בליל הסדר ובליל ראשון של סוכות), ואם לאו – יאמר את הברכה המיוחדת שנתקנה לכך – "ברוך שנתן" [ו]. ואם טעו בני חבורה, חוזרים על הברכה אך לא על הזימון [ט].
4. אם שכח להזכיר "רצה" או "יעלה ויבוא" בסעודה שאין בה חובת אכילת פת – אם נזכר לאחר שהתחיל ברכה רביעית אינו חוזר (אך יכול להזכירה ב"הרחמן", בלי הזכרת ה' [(כא)]), ואם נזכר לפני, יאמר את "ברוך שנתן" ללא שם ומלכות [ז]. ובכלל סעודות אלו ראש חודש, חול המועד [ז] וסעודה שלישית [ח].
5. את תוספות היום יש להוסיף כאשר הסעודה התחילה מבעוד יום, אף אם היא הסתיימה לאחר צאת הכוכבים [י].

[1] על פי תוספות רי"ד, אבודרהם.

[2] על תקנת הברכה הרביעית ראו בהקדמתנו לסימן הבא.

[3] על פי ערוך השולחן בסעיף יד. נחלקו האחרונים האם מי שאינו יודע את נוסח ברכה זו יכול להשלים במקומה "רצה" או "יעלה ויבוא"; ועיין ביאור הלכה. ולכאורה אפשר ללמוד מדין ראש חודש וחול המועד שמוסיף תוספת בלי שם ומלכות, שאפשר לומר "רצה" ו"יעלה ויבוא" במקום זה בלי נוסח הברכה, כי מאי שנא זה מזה.

[4] ראו יחווה דעת חלק ה' סימן לו, ובכף החיים אות כד. וביחווה דעת כתב שהחוזר כפסק המחבר יש לו על מה לסמוך.

[5] כפי שכתב המחבר בעניין הוספה בתפילה, סימן ק"ח סעיף יב. ועיין דברינו שם בהערה 15, שהבאנו שיש חולקים על פסק זה. ולמעשה נראה שאין לזוז מפסק המחבר, שאף הסכים עמו הרמ"א, משום שוודאי דעתם יוצרת ספק, ו"ספק ברכות להקל".

[6] זו דעת המחבר והרמ"א. המשנה ברורה מביא פוסקים רבים הסוברים שצריך לפתוח בשם, וכך פוסק למעשה. אמנם הערוך השולחן סובר שאין לברך נגד דעת המחבר והרמ"א, וספק ברכות להקל. וכך גם הסכמת הפוסקים הספרדים, שאין לברך בשם.

[7] ומכאן למדנו על פי דרכנו שאין להזכיר את שם ה' במקום שלא תיקנו חכמים לאמרו, מפאת כבוד השם, אלא לכנותו "השם" ו"אלוקים".

[8] ראו סימן רצ"א סעיף ה', שיש מחלוקת בדבר. ואף שמכריע המחבר שם להחמיר, אף הוא מודה שאם הוא שבע אינו חייב לאכול לחם; ומכאן שגם לדעתו אין זה חוב גמור.

[9] זו מחלוקת מפורסמת, וכמעט בכל פתרון ישנה סתירה פנימית. הכרענו לפי ערוך השולחן כאן, ו"יחווה דעת" (חלק ג' אות נה בהערה השלישית) שהכריע על פי גדולי האחרונים. לעומת זאת, הכרעת כף החיים היא שלא להזכיר לא שבת ולא ראש חודש, והמשנה ברורה כתב שאם המשיך לאכול אחרי צאת הכוכבים, יזכיר גם "רצה" וגם "יעלה ויבוא".