סימן קצ"ה – חבורות שאוכלים בהרבה מקומות, ובו ג' סעיפים

סעיף א

^אשתי חבורות שאוכלות בבית אחד (א) או ^בבשני בתים, אם מקצתם רואים אלו את אלו מצטרפות לזימון (ב), ואם לאו אינם מצטרפות; ואם יש שמש אחד לשתיהן הוא מצרפן (ג), וכגון שנכנסו מתחלה על דעת להצטרף יחד (ד). ^גויש מי שאומר שאם רשות הרבים (ה) מפסקת בין שני הבתים, אינם מצטרפין בשום ענין (ו).

^אברכות נ׳ ע"א [במשנה. ודין השמש הוא בגמרא שם ע"ב].  ^בתוספות ורבנו חננאל והרא״ש והר"ר יונה והרשב״א, וכן הוא בירושלמי שם.  ^גרבנו יונה שם.

• בבית אחד – אך לא באותו שולחן.
• מצטרפות לזימון – אם ברצונם להצטרף, כגון שהם שניים בשולחן אחד ואחד בשולחן אחר, או ארבעה בשולחן אחד וששה בשולחן אחר; אין בכך חיוב, כיוון שאינם אוכלים יחד על אותו שולחן. ולכתחילה נכון תמיד שיצטרפו, משום "ברוב עם הדרת מלך".
• הוא מצרפן – אף על פי שאין הסועדים רואים אלו את אלו, הואיל ומלצר אחד משרת אותם הם נחשבים כחבורה אחת אם ברצונם להצטרף.
• להצטרף יחד – אם אין הסועדים אוכלים באותו שולחן, התנאי להצטרף על ידי ראייה או שמש הוא שמראש התכוונו לאכול יחד. לכן במסעדה לא יצטרפו שתי חבורות לזימון אם לא נועדו מראש לסעוד יחד. אולם בסעודת מצווה שבה התכנסו כל הסועדים לאותה מטרה, יכולים להצטרף המסובים בשולחנות שונים אם רואים אלו את אלו או אם יש להם אותו מלצר. ובחדרי אוכל, כגון של ישיבות ומפעלים, אפשר לצרף סועדים משולחנות שונים, וכדאי להתנות על כך מלכתחילה; אבל כאמור אין הם חייבים להצטרף, היות שאינם יושבים סביב אותו שולחן.
• רשות הרבים – מקום שהרבים מצויים בו, כגון כביש או שביל; ולאו דווקא רשות הרבים כהגדרתה לעניין רשויות שבת.
• בשום ענין – כיוון שרשות הרבים המפסיקה בין המקומות אינה מאפשרת להגדיר את אכילתם כמשותפת. וכך ההלכה[1].

סעיף ב

^דאכלו מקצתן בבית ומקצתן חוץ לבית (ו), אם המברך יושב על מפתן הבית הוא מצרפן (ז).

^דטור מהירושלמי דלעיל.

• חוץ לבית – במקום השייך לבית, כגון בגינה או בחצר שלפניו. וגם כאן כדי לצרפם צריך שיקבעו מתחילה לאכול יחד, כפי שראינו בסעיף הקודם.
• הוא מצרפן – רק אם המזמן נמצא בין הבית לחוץ יכולים הסועדים בפנים ובחוץ להצטרף לזימון אחד.

סעיף ג

^הכל היכא שמצטרפות שתי חבורות, צריך שישמעו שתיהן דברי המברך ברכת זימון בביאור (ח). הגה: ושאר ברכת המזון יברך כל אחד לעצמו (ט), אבל אם ירצו שהמזמן יוציא כולם צריכים שישמעו כל ברכת המזון, דבלא זה לא יצאו כלל (י) (ב"י).

^התוספות ברכות נ' ע״ב.

• בביאור – שאם אינם שומעים את המזמן כמובן שלא ייצאו ידי חובת זימון.
• לעצמו – ובסימן ר' סעיף ב יתבאר שלדעת הרמ"א אם מזמנים בשלושה, בלי הזכרת השם, צריכים הסועדים לשמוע את המברך עד סוף ברכת "הזן".
• כלל – והיום המנהג שכל אחד מברך בעצמו את כל ברכת המזון.

הצטרפות האוכלים בכמה מקומות (קצ"ה)

1. גם הסועדים על שולחנות נפרדים יכולים להצטרף יחד לזימון, אם נועדו מראש כדי לאכול יחד, ובתנאי שהם רואים אלו את אלו או שמלצר אחד מגיש לכולם [א]. וכן יש להקפיד במקרים אלו שכל המברכים יוכלו לשמוע היטב את המזמן [ג].

[1] מקובלנו בדרך כלל שאם המחבר מביא הלכה בשם "יש מי שאומר" ואינו מביא מפורשות את החולק – כוונתו לפסוק כך להלכה.