שולחן ערוך כפשוטו

הלכות ברכת המזון

סימן ק"צ – שתיית היין אחר הברכה ודיניו, ובו ה' סעיפים

בסימן קפ"ב למדנו שיש מחלוקת האם חייבים לברך ברכת המזון על הכוס. סימן זה מבוסס על הדעה שיש לברך על הכוס כאשר מזמנים, ושראוי שכל המברכים ישתו מהיין. בסימן זה נלמד כיצד לנהוג למעשה.

 

סעיף א

אאחר שסיים ברכת המזון מברך 'בורא פרי הגפן' (א), ויטעום המברך (ואם הפסיק בין הברכה לטעימה, עיין לקמן סימן רע"א סעיף ט"ו) (ב) בואחר כך יטעמו האחרים (ג). אם כולם זקוקים לכוס אחד (ד), ונותן המברך מכוסו (ה) לכוס ריקן שבידם, לא יטעמו עד שיטעום הוא (ו); אבל אם אינם זקוקים לכוסו (ז), יכולים לטעום קודם שיטעום הוא (ח). אין צריך המברך לשפוך מכוסו לכוס המסובין, אלא אם כן כוס המסובין פגום (ט). (עיין לעיל סימן קפ"ב (י), וסוף סימן רע"א) (יא).

אפסחים ק״ג ע"ב וכמר זוטרא.  בכדין 'המוציא'. ומוצא הדינים מצויינים שם לעיל בסימן קס״ז (סע' ט"ו אות ג-ד).

 

  • בורא פרי הגפן – אף אם בירך על יין בסעודה, מפני שברכה במהלך הסעודה אינה פוטרת יין הבא לאחר ברכת המזון.
  • סעיף טו – שם מבואר שאם הפסיק בעניין שאינו קשור לשתיית כוס הברכה צריך לחזור ולברך.
  • יטעמו האחרים – מכוס המברך; הוא שותה ראשון, ומעביר את הכוס לאחרים. וכל זה כאשר שותים מאותו כוס, אבל ראינו (בסוף סימן ק"ע) שטוב להימנע מלשתות מאותו כוס, כי יש סכנה בדבר.
  • לכוס אחד – משום שאין להם יין בכוס שלהם, והם אינם רוצים לשתות מהכוס ששתה ממנו המברך.
  • מכוסו – קודם שישתה, כדי שלא למזוג לאחרים מ"כוס פגום".
  • עד שיטעום הוא – כפי שראינו לגבי פת, שאין לטעום לפני שיטעם המברך (קס"ז טו). כי אין זה מדרך ארץ ששותים בזכותו והם ישתו לפניו, והוא דומה כך למלצר.
  • לכוסו – שיש כוס יין בפני כל אחד מהמסובים, ונחשב כאילו כל אחד מהם בירך על הכוס, אף שיצא ידי חובת הברכה מהמזמן (כפי שהתבאר בסימן קפ"ב סעיף ד).
  • קודם שיטעום הוא – מפני שאין במקרה כזה טעם שימתינו, ועדיף לסמוך את השתייה לברכה.
  • פגום – זהו מקרה נוסף, שבו לפני המסובים יש יין, אולם הם שתו מהכוס במהלך הסעודה, כך שהכוס פגומה ופסולה מלהיות כוס של ברכה. העצה היא שהמברך ימזוג מעט יין מכוסו לכוסות המסובים ויתקנן, ורק אז ישתה מכוסו; במקרה זה לא ישתו המסובים עד שהמברך ישתה.
  • סימן קפ"ב – בו מתבארים כל דיני "כוס פגום". ובסוף הסימן מבואר שבשעת הדחק יוצאים גם בכוס פגום.
  • סימן רע"א – גם שם מבוארים הלכות כוס פגום (לעניין קידוש), ומבואר שם שכוס פגום נתקן על ידי מזיגת מעט יין מכוס שאינו פגום.

 

סעיף ב

גאחר ששתה כוס של ברכת המזון יברך ברכה אחת מעין שלש (יב).

גפסחים ק״ג ע"ב.

 

  • מעין שלוש – ואין אומרים שכיוון שזו כוס של ברכה הבאה מפאת ברכת המזון, ברכת המזון פוטרת אותה.

 

סעיף ג

דשיעור שתיית יין להתחייב בברכה אחרונה יש ספק אם די בכזית (יג) או ברביעית (יד), לכך יזהר לשתות או פחות מכזית או רביעית כדי להסתלק מן הספק (טו), הוהכא אי אפשר לשתות פחות מכזית, דכל דבר שצריך כוס צריך לשתות ממנו כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית (טז), הלכך ישתה רביעית שלם.

דטור בשם ר״י בתוספות בסוכה כ״ו ע"ב וביומא ע״ט ע"א, וברא״ש בפרק ז' דברכות.  הטור.

 

  • כזית – כ-28 מ"ל.
  • ברביעית – כ-86 מ"ל.
  • להסתלק מן הספק – דין זה לא נאמר רק בכוס של ברכה אלא בכל שתייה עדיף שלא לשתות בין השיעורים הללו, כדי לא להיכנס לספק. ואם שתה לא יברך ברכה אחרונה, ככל ספק ברכות[1].
  • רוב רביעית – כלומר: יותר מ-43 מ"ל.

 

סעיף ד

ואם המברך אינו רוצה לטעום, יטעום אחד מהמסובין כשיעור, ואין שתיית שנים מצטרפות, מכל מקום מצוה מן המובחר שיטעמו כולם (יז) (ועיין לקמן סימן רע"א סעיף י"ד) (יח).

וטור בסימן רע״א.

 

  • שיטעמו כולם – אולם אין בכך חובה. ובמקומות רבים אין נוהגים להעביר את כוס הברכה לכל המסובים, ואף לא למזוג לכולם יין. אולי משום שלדעת רבים אין חובה לברך על הכוס, כך שברכה על הכוס היא הידור, וטעימה של כולם היא הידור על ההידור.
  • סעיף י"ד – שם המחבר מביא שיש אומרים ששתיית שניים מצטרפת לשיעור; ואפשר לסמוך על דעה זו אם קשה להם לשתות כשיעור.

 

סעיף ה

זכשמסובין בסעודה גדולה ואין יודעים עד היכן יגיע כוס של ברכת המזון, כל אחד מהמסופקים אם יגיע לו צריך לברך 'בורא פרי הגפן' (יט). (ועיין לעיל סימן קע"ד סעיף ה' בהג"ה).

זאגודה בפרק י׳ דפסחים.

 

  • בורא פרי הגפן – משום שלא התכוון לצאת בברכת המזמן ולשתות, לא יצא ידי חובתו. וכתבו הפוסקים שאם כיוון מראש שאם הכוס תגיע אליו ישתה, והמברך כיוון להוציא את כל השותים – אין צורך שיברך[2].

 

 הלכות שתיית יין הזימון (ק"צ)

  1. לאחר ברכת המזון יברך המזמן "הגפן" [א], ישתה לפחות רביעית [ג] ויברך ברכה אחרונה [ב].
  2. אם המברך אינו רוצה לשתות, אחד מהמסובים ישתה רביעית. ושתיית שניים אינה מצטרפת לשיעור אלא כשאף אחד אינו יכול לשתות כשיעור [ד].
  3. מצווה מהמובחר שכל המסובים יטעמו מכוס זו [ד].

[1] בדרך כלל המחבר אינו מייעץ כיצד להסתלק מן הספק. ואולי עשה זאת כאן כי זו עצה קלה, כיוון שרביעית אינה  כמות גדולה, וברוב המשקים אין זה קשה לשתות רביעית, כמות הפחותה מחצי כוס פלסטיק. וכשקשה לשתות יותר מרביעית, כגון במשקאות חריפים – טוב לשתות פחות מכזית. ואם בנוסף לשתייה גם אוכל דבר שברכתו "בורא נפשות", יכול לשתות יותר מכזית, ויברך ברכה אחרונה על המאכל ויפטור בכך את המשקה.

[2] אין זו משמעות לשון המחבר, אבל כך פסקו משנ"ב, ערוך השולחן, וכף החיים בשם המגן אברהם.  יסוד פסקם מדברי המחבר עצמו בסימן קע"ט סעיף ה, שם הוא מכריע שאורח אינו צריך לברך על מה שמביא בעל הבית גם כשהוא מסופק מה יביא. אך יש מקום להבחין, שהלא שם האורח סומך על בעל הבית שיודע מה רוצה להביא, ואילו כאן לא ידוע לאף אחד עד היכן תגיע הכוס. ואף שהלכה למעשה אין לסטות מהסכמת האחרונים, טוב לכבד גם את פשט דברי המחבר, ולא יכוון לצאת ידי חובה בברכת המזמן, ואז ודאי שעליו לברך "הגפן" אם תגיע אליו הכוס. ועיין בדברי הט"ז בסימן קע"ט ס"ק ד, ובמשבצות זהב שם.

דילוג לתוכן