סימן ק"ב – שלא להפסיק כנגד המתפלל, ובו ה' סעיפים

המתפלל את תפילת העמידה נחשב כעומד לפני ה', וגם על האנשים הסובבים אותו מוטלת החובה לכבד מעמד זה. סימן זה דן בשלושה דברים שנאסר לעשותם כנגד המתפלל: ישיבה, עמידה ומעבר. בכל אחד מהמצבים יש לדון בעשייתו לפני המתפלל, בצדדיו ומאחוריו. מתוך שלושת המצבים, החמור ביותר הוא לשבת כנגד המתפלל, קל יותר לעבור כנגדו, וקל מהם לעמוד. ובנוגע למיקום שבו עושים כן, החמור יותר הוא לפני המתפלל, קל יותר מצדדיו, והקל ביותר הוא מאחוריו.

סעיף א

^אאסור לישב בתוך ארבע אמות של מתפלל (א); ^בבין מלפניו בין מן הצדדין בין מלאחריו (ב), (תוס', ומרדכי, ואשרי פ' אין עומדין) צריך להרחיק ארבע אמות. ^גואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות, ^דואפילו בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק (ג). ^הויש מתיר בעוסק בתורה, אף על פי שאינו מתקוני התפלות (ד). ^וויש מי שאומר דהני מילי מן הצד, אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור (ה), ואפילו עוסק בקריאת שמע (ו).

^אברכות ל״א ע"ב.  ^בתוספות והרא״ש שם.  ^ג[תוספות והרא״ש] שם.  ^דהרא״ש שם והרשב״א וסמ״ק[1].  ^התרומת הדשן.  ^ואהל מועד.

• של מתפלל – אדם המתפלל את תפילת העמידה נחשב כאילו עומד לפני השכינה. לכן אין להפריע לו, ויש לכבד את מקומו שנעשה כמקום של גילוי שכינה.
• בין מלאחריו – לדעת המחבר מותר לשבת מאחורי המתפלל, מאחר שזה אינו נחשב מקומו. ועוד, שהדבר אינו מטריד אותו. לפי הרמ"א האיסור הוא גם מאחריו, ולשיטה זו מקומו של המתפלל הוא ארבע אמות לכל צד[2].
• אינו צריך להרחיק – כי גם היושב עוסק בתפילה. ואף שאין זו העמידה, ישנה קבלת עול מלכות שמים בכל התפילות.
• שאינו מתקוני התפילות – כי גם לימוד תורה מביא להשראת שכינה. ולשיטה זו האיסור הוא רק לשבת ולעסוק בצרכיו כאשר על ידו אדם הפונה לבורא. ואפשר לסמוך על שיטה זו בצורך קל, כגון שקשה לו ללמוד בעמידה, או שהלומד חושש שהמתפלל יוטרד אם יראה שהוא לומד בעמידה בגללו[3].
• אסור – לשבת, שהואיל והוא יושב לפני המתפלל נראה שהמתפלל משתחווה לו[4]. ונראה מטעם זה שגם אין לבוא ולעמוד בפני המתפלל (אולם אם כבר עמד והמתפלל בא בתחומו, אינו צריך לזוז ממקומו).
• עוסק בקריאת שמע – שהקלנו בו בישיבה בצדדים, לדעה זו אסור לשבת לפניו, שהקורא נראה כמשתחווה לו. להלכה אפשר לסמוך על הדעה הראשונה, שמותר לשבת מחוץ לארבע אמות גם לפני המתפלל[5]. וטוב להחמיר ולהתרחק קצת הצידה, כדי שלא ישב לפניו ממש.

סעיף ב

^זיש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש, מותר (ז).

^זארחות חיים.

• מותר – כי ניכר שמפאת חולשתו אינו עומד. ונראה מדברי הבית יוסף שהלכה כדעה זו.

סעיף ג

^חאם היושב ישב כבר, ועמד זה בצדו – אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו (ח). הגה: ומכל מקום מדת חסידות הוא לקום אפילו בכהאי גוונא (ט) (ב"י בשם מהר"י אבוהב).

^חטור בשם אביו.

• בגבולו – עוד למדנו מכאן שהמגיע באיחור לבית הכנסת לא יתחיל את התפילה במעבר. ואם יעשה זאת, מותר לעבור לפניו, ונמצא נטרד בתפילתו.
• אפילו בכהאי גוונא – פירוש: אפילו במקרה הזה.

סעיף ד

^טאסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ארבע אמות. ^יודווקא לפניהם (י), אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד (יא).

^טברכות כ״ז  ע"א.  ^יהרב רבנו יונה.

• לפניהם – משום שמטריד את המתפלל ומבלבל כוונתו, וכן מפני שנחשב כאילו מפסיק בינו לבין השכינה. וכאן כולם מודים שאין איסור כאשר הוא רחוק מארבע אמות.
• לעבור ולעמוד – ורק הישיבה נאסרה, כמבואר בסעיף א. יש להוסיף שחלק מהאחרונים מקלים אם יש רהיט קבוע גבוה עשרה טפחים ורחב ארבעה על ארבעה טפחים, היות שאז נחשב כיושב ברשות נפרדת. ההיתר התקבל להלכה כאשר הרהיט נמצא על יד המתפלל, אבל לא לפניו, כי לפניו חשש טרדת המתפלל גדול יותר, ולכן אין לסמוך על היתר זה אלא בצדדים.[6]

סעיף ה

^כאם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע שלש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל (יב). וצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל (יג).

^כארחות חיים.

• כנגד המתפלל – ודע שאפילו אם יש שולחן או כיסא שמפרידים בינו לבין המתפלל, אסור לפסוע לאחור או לשבת בתוך ארבע אמותיו. ורק מחיצה ממש או רשות אחרת מאפשרים להקל.
• שכבר התחיל – ואיננו אומרים שהמתפלל "בא בגבולו" (ראה סעיף ג'), אלא שבשעה שרוצה לפסוע לאחור הוא שבא בתחומו של המתפלל, ולכן אינו רשאי.

לסיכום דיני סימן זה:

לפני המתפלל – אסור לעבור בתוך ארבע אמותיו. ואסור לשבת לפניו, וראוי שלא לשבת אפילו מעבר לארבע אמותיו.

מצדי המתפלל –  אסור לשבת לצרכיו, ומותר[7] אם מתפלל או לומד. וכן מותר לעבור מצדדיו.

מאחורי המתפלל  – מותר לעבור. ונחלקו המחבר והרמ"א אם מותר לשבת.

שלא להפסיק כנגד המתפלל (סימן ק"ב)

1. לפני המתפלל – אסור לשבת בתוך ארבע אמותיו [א], וראוי שלא לשבת אפילו מעבר להן [(ה)].
2. אסור לעבור לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו [ד].
3. מצדי המתפלל – אסור לשבת לצרכיו, ומותר לשבת אם מתפלל או לומד [א]. וכן מותר לעבור מצדדיו [ד].  ואם הוא חלוש – מותר לו לשבת לצדו [ב]. ואם יושב, ואחר כך התחילו להתפלל לידו – אינו צריך לקום [ג].
4. מאחורי המתפלל – מותר לעבור [ד]. ונחלקו המחבר והרמ"א אם מותר לשבת [(ב)].

[1] [עיון בבית יוסף מראה שנראה שנתחלפו כאן בבאר הגולה אותיות ד' וה'. וראה פמ"ג משב"ז סוף אות ג'].

[2] אמנם יש פוסקים ספרדים שכתבו שנכון לחשוש לדעת המחמירים (עיין כף החיים אות ד'), אולם דעת המחבר היא כדעת הרמב"ם והטור, להקל בישיבה מאחורי המתפלל.

[3] כך בכף החיים אות ז'.

[4] כך כתב בספר אהל מועד (תפילה דרך ג נתיב ז), שהוא מקור דין זה.

[5] שכך עולה מפשט הגמרא ורוב הראשונים, שאסרו ארבע אמות בלבד; וזו דעת המחבר בסתם.

[6] על פי המ"ב ס"ק ב.

[7] ולא לפניו, כפי שיבואר בס"ק הבא,