סימן צ"ג – הכנת ליבו לתפילה, ובו ד' סעיפים

בסימנים הקודמים עסק המחבר בהקדמות שונות לתפילה: זמן התפילה, מקום התפילה, הבגדים הראויים והכנת הגוף לתפילה. מסימן זה ואילך אנו עוסקים במהות התפילה. סימן זה מלמדנו על הכנת הלב לתפילה.

סעיף א

^אישהה שעה אחת (א) קודם שיקום להתפלל, כדי שיכוין לבו למקום (ב); ושעה אחת אחר התפלה, שלא תהא נראית עליו כמשאוי שממהר לצאת ממנה (ג).

^אברכות ל׳ ע"ב.

• שעה אחת – לאו דווקא ששים דקות, אלא זמן שיספיק ליצור הפסקה ממאורעות היום.
• שיכוון ליבו למקום – שכדי לכוון בצורה ראויה יש לעצור את הפעילות היומיומית.
• לצאת ממנה – מכאן למדנו שטוב ללמוד מעט אחרי התפילה. ומי שאין לו זמן, מקיים דרישה זו בסדר התפילה שלאחר העמידה.

סעיף ב

^בלא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, לא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים (ד). ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה (ה), כגון דברי תנחומין של תורה (ו); כגון סמוך לגאולת מצרים (ז), או סמוך לתהלה לדוד (ח) שכתוב בו 'רצון יראיו יעשה', 'שומר ה' את כל אוהביו' (ט).

^בברכות ל"א ע"א ורש״י.

• ודברים בטלים – בתפילה יש לעמוד לפני אבינו שבשמים כעבדים בפני אדונם, שכל עתידם תלוי בו.
• מתוך שמחה – שמחה זו אינה סותרת את ה"אימה והכנעה" שנזכרו בתחילת הסעיף. השמחה היא רגש פנימי עמוק של סיפוק בעשיית הדבר הנכון (לכן לימוד תורה ממלא בשמחה, כמבואר במשפט הבא). שמחה זו באה יחד עם אימה, שכאן אין משמעותה פחד אלא כבוד, בדומה לכך שבהזכרת הגנת ה' על ישראל מתמלא הלב שמחה, יחד עם כבוד ויראה בפני עצמתו.
• של תורה – עד "אלא מתוך שמחה" זו לשון הברייתא. וכעת מסביר השולחן ערוך (בעקבות רש"י שם) כיצד סדר התפילה שלנו בא לקיים דרישה זו בשחרית, במנחה ובערבית.
• סמוך לגאולת מצרים – בשחרית ובערבית אנו מזכירים לפני תפילת העמידה את גאולת מצרים (בברכה שלאחר קריאת שמע), והדבר מכניס בלבנו שמחה בה' יתברך, שהוא מגן על ישראל.
• לתהילה לדוד – מזמור קמ"ה בתהילים, שאותו אנו מקדימים לתפילת מנחה, וגם בשחרית הוא המזמור העיקרי בפסוקי דזמרה.
• את כל אוהביו – פסוקים אלו משמחים את הלב, הואיל ומזכירים בהם את הגנת של ה' יתברך על כל ההולכים בדרכיו.

סעיף ג

^גאין עומדים להתפלל מתוך דין, ולא מתוך הלכה שלא יהא לבו טרוד בה, אלא מתוך הלכה פסוקה (י). הגה: והיינו נמי כמו מתוך שמחה, כי 'פקודי ה' ישרים משמחי לב' (יא)  (טור).

^גברכות שם.

• הלכה פסוקה – אם לומד לפני התפילה צריך הלימוד להיות בלא פלפול, כדי שמחשבתו בזמן התפילה לא תהיה טרודה בלימוד. אמנם, דין זה משמעותי פחות לגבי תפילת שחרית, משום שקריאת פסוקי דזמרה מהווה הכנה ארוכה לפני תפילת העמידה. דין זה הוא הנהגה טובה לכתחילה, אבל אדם שעובד כל היום ויש לו קצת זמן ללמוד לפני התפילה, יכול ללמוד מה שלבו חפץ. והלוואי שכולנו נהיה טרודים בעת התפילה בלימוד ולא בדברים בטלים.
• משמחי לב – הרמ"א מבאר כיצד הלימוד הנזכר בסעיף זה מתאים לדרישה להתפלל מתוך שמחה, שהובאה בהלכה הקודמת. מהפסוק בתהילים (י"ט, ט) משמע שלימוד תורה משמח את הלב ומקרב לה' יתברך, ולכן לימוד (אם אינו מאוד מעמיק) מהווה הכנה טובה לתפילה.

סעיף ד

^דהעוסק בצרכי צבור כעוסק בתורה דמי (יב). פירוש: לענין לעמוד מתוכו להתפלל, שגם זו שמחה היא לו שעוסק בצרכי צבור (יג). ^הויש מפרשים דהיינו לענין דאינו צריך לפסוק להתפלל (יד).

^דירושלמי [ברכות פ"ה ה"א].  ^הטור ובית יוסף בשם הרמב״ם וסמ״ג.

• כעוסק בתורה דמי – זוהי לשון הירושלמי[1]. ומביא המחבר בסעיף זה שני פירושים לדברים אלו.
• שעוסק בצרכי ציבור – לפירוש זה העיסוק בצרכי ציבור יש בו גם הכנה לתפילה, בזכות השמחה הנובעת מהפעילות לטובת הציבור. למעשה, כיוון שאנו מקדימים בשחרית את פסוקי דזמרה וקריאת שמע לתפילת העמידה, ההכנה לתפילת העמידה בלימוד ובצרכי ציבור אינה מעשית כל כך. ואפשר לקיים זאת בתפילת מנחה, שלה אנו מקדימים רק מזמור תהילים אחד כהכנה קצרה.
• לפסוק ולהתפלל – לפירוש זה כוונת הירושלמי היא שהעוסק בצרכי ציבור אינו צריך להפסיק ולהתפלל, מדין "העוסק במצווה פטור מן המצווה". ולפי זה אין קשר בין הלכה זו לנושא ההכנה לתפילה, אלא לשאלת החיוב להפסיק בענייני החולין כדי להתפלל, חובה שאינה קיימת אם עוסק בצרכי הציבור.

הכנת ליבו לתפילה (סימן צ"ג)

1. אין להתפלל  מתוך קלות ראש, אלא מתוך אימה והכנעה לפני ה' [ב].
2. לצורך זה טוב לנתק את התפילה ממרוץ עסקי החולין. לכן טוב לשהות מעט לפני התפילה [א].
3. טוב גם לשהות מעט לאחר התפילה [א], ואפשר לעשות זאת על ידי לימוד [(ג)].
4. טוב להתפלל מתוך שמחה, ואנו מקיימים עניין זה במזמור "אשרי" ובברכת הגאולה, שתיקנו חכמים לאמרם לפני התפילה [ב].
5. טוב ללמוד לפני התפילה, אולם לא לימוד המצריך עיון מרובה הטורד את דעתו [ג]. והכול לפי האדם [(י)].
6.  

[1] ברכות פ"ה ה"א: "רב ירמיה אמר: לא יעמוד אדם ויתפלל אלא מתוך דין של הלכה. רב ירמיה אמר: העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה ".