סימן תקמ"ג – דין מלאכה על ידי אינו יהודי בחול המועד, ובו ג' סעיפים

בהלכות שבת ויום טוב למדנו כלל האוסר לבקש מאינו יהודי, עשיית מלאכה לצורך יהודי. כי האינו יהודי נחשב שלוחו של היהודי, והרי זה כאילו היהודי עשה את המלאכה. איסור זה הוא מדרבנן, ויש בו יוצאים מן הכלל. העיקרי שבהם הוא שהגוי יעשה מלאכה מדרבנן לצורך מצוה, או מלאכה מן התורה לצורך חולה.

היתרים אלה ודאי מותרים גם בחול המועד, אבל הכלל הוא שבחול המועד אין לבקש מנכרי ביצוע פעולות לצורך יהודי, שעל היהודי עצמו חל איסור לעשותם, כפי שיפורט בסימן.

בשבת וביום טוב, יש הבדל בין שכיר גוי העושה מלאכה, לבין קבלן. כי שכיר שעושה כן, הרי זה ברור מאד שיש לאסור, כי הוא פועל לטובת מעסיקו, ועל פי ההוראות שקיבל ממנו, ובזמן הנדרש ממנו, על כן ברור שנחשב שליח היהודי. אבל אינו יהודי שעובד בקבלנות, מעיקר הדין אין נחשב שליח, כי עובד לפרנסתו, והוא קובע לעצמו מתי וכיצד לעבוד. אלא שיש מלאכות, כגון בניה, שפועליהם היו בעיקר שכירים, לכן אסרו זאת חכמים גם בקבלנות, מחשש למראית עין.

סעיף א

^אכל דבר שאסור לעשותו אסור לומר לאינו יהודי לעשותו (א).

^אברייתא מועד קטן יב ע"א.

• אסור לומר לאינו יהודי לעשותו – שהרי זה הכלל, כפי שהסברנו בהקדמה. ובדיעבד אם עשה, מותר להשתמש במה שעשה[1].

סעיף ב

(ב)  ^באינו יהודי שקבל מערב יום טוב לבנות ביתו של ישראל בקבלנות, אסור להניח לעשות בחול המועד, אף על פי שהוא חוץ לתחום (ג); ^גאבל אם נתן לו מלאכה בְּתָלוּשׁ קודם המועד, בקבלנות, לעשותה בתוך ביתו של אינו יהודי, מותר (ד).

^בשם וכדאמר רב משרשיא. ^גהרא"ש שם (פרק ב סימן ו) בשם הראב"ד והגהות מיימוני בשם סמ"ק.

• הקדמה לסעיף – להבנת הסעיף נקדים, כי בשבת אסור לתת לאינו יהודי עבודה בקבלנות, מחשש שהרואים לא ידעו שמדובר בקבלנות, ויחשדו שעובד כשכיר. אמנם אם מקום הבניה נמצא רחוק ממגורי היהודים, מותר. זו הכוונה שהבניה מצויה "חוץ לתחום". מלמדנו המחבר כאן, שלגבי חול המועד, לא הותרה העסקה בקבלנות, גם במקום רחוק.
• אף על פי שהוא חוץ לתחום – בשבת מותרת העסקתם, אבל בחול המועד, כיון שהנסיעות מותרות, חוששים שיגיעו יהודים למקום, ויחשדו ביהודי שמפעיל עובדים בשכירות. בימינו, כיון שרובה ככולה של עבודות הבניה נעשים בקבלנות, מותר[2].
• מותר – כי אין פה חשש של מראית עין.

סעיף ג

^דמותר ליתן לאינו יהודי מלאכה, בקבלנות או בשכיר יום, שֶׁיַּעֲשֶׂנָּה אחר המועד (ה); ובלבד שלא ימדוד וישקול וימנה כדרך שעושה בחול (ו). הגה: ואף אם יעשה האינו יהודי אחר כך מלאכה, שרי, הואיל והתנה עמו לעשותה אחר המועד (ז) (מרדכי ריש פרק מי שהפך ובית יוסף ורבינו ירוחם).

^דברייתא שם.

• שיעשנה אחר המועד – ראינו בסימן שז, כי יש בשבת איסור לסכם עם נכרי על ביצוע עבודה עבור יהודי אחר השבת. מלמדנו סעיף זה, כי בחול המועד, לא החמירו בזה חכמים.
• כדרך שעושה בחול – כי יש בזה זלזול בקדושת המועד.
• לעשותה אחר המועד – כלומר, הוא כבר העביר את העבודה לידי הקבלן, והקבלן הוא שהחליט על ביצוע העבודה במועד, לכן מותר[3].

דין מלאכה על ידי אינו יהודי בחול המועד (תקמג)

• הכלל הוא שכל דבר שנאסר לעשות בעצמו, אסור לבקש מאינו יהודי לעשותו (א).
• אמנם אם הנכרי עובד בקבלנות, ועובדה זו ידועה לכל, מותר לו לבצע עבודות במועד (ב).
• מותר לסכם בחול המועד עם אינו יהודי, על ביצוע עבודה אחר המועד (ג).

[1] כף החיים אות ה.

[2] יביע אומר ח"ח, או"ח סימן כח.

[3] לא ברור אם המחבר חולק על קולה זו, כי בבית יוסף הביא אותה ללא חולק.