סימן תקל"ו – כל צרכי בהמה מותר לעשות בחול המועד, ובו ד' סעיפים

בסימן זה נלמד על ההיתר לבצע בבעלי חיים המצויים באחריות בעליהם את כל הטיפולים השגרתיים. פעולות בלתי שגרתיות הדורשות טרחה, אינן בכלל היתר זה, אלא שחלקן הותרו לצורך מניעת הפסד.

סעיף א

^אמי שצריך לרכוב במועד לטייל או לצורך המועד (א), ולא נסה ללכת ברגליו (ב), יכול ליטול צפרני הסוס (ג) ולתקן ברזיליו והאוכף והרסן וכל צרכי רכיבה, ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד (ד). הגה: ומותר לרכוב במועד אפילו מעיר לעיר, אפילו בחנם (ה), וכן נהגו; אלא שאסור לתקן כל צרכי הרכיבה אם אינו רוכב לצורך או לטייל (ו) (ב"י).

^אמימרא דרב חמא בשם רבי מאיר י ע"א וכמו שכתב הרא"ש שם פ"א סימן יט.

• לצורך המועד – כאן רואים שההיתר ניתן רק לצורך, אבל ללא סיבה, אין היתר.
• ולא נסה ללכת ברגליו – אינו רגיל בהליכה רגלית, אלא מתנייד על סוס. ואולם אדם שתמיד נע ברגליו, אינו רשאי לטרוח במלאכה הכרוכה בהכנת סוס או חמור לרכיבה.
• ליטול צפרני הסוס – בזה מקל את הליכת הסוס, אף שנטילת ציפורני הסוס היא גם מלאכה וגם טרחה.
• שלא יכוין מלאכתו במועד – כי בכך מבזה את המועד.
• אפילו בחנם – כלומר, ללא כל סיבה. וזו קולא גדולה יותר משיטת המחבר, כי לשיטתו אין הרכיבה מותרת אלא לצורך. והטיול, אף הוא נחשב צורך. אולם הרמ"א היקל יותר, ולפיו הרכיבה מותרת, אף ללא כל סיבה.
• או לטייל – בדין תיקון צרכי הרכיבה, מסכים הרמ"א לדברי המחבר. כי לפי שניהם אין התיקון מותר אלא כשיש סיבה, כגון פרנסה או טיול, אבל בלא צורך כלל, אסור לתקן.

סעיף ב

^במותר לסרוק הסוס כדי ליפותו (ז).

^ברמב"ם פ"ח הט"ו וסמ"ק מצוה קצה מהא דרבא שם.

• ליפותו – כי זו הדרך, לצאת בסוס מסורק ונאה. לכן הוגדרה פעולה זו כחלק מצרכי הרכיבה.

סעיף ג

^גאין מרביעין בהמה במועד (ח), ^דאבל מקיזין לה דם ואין מונעין ממנה כל רפואה, ^האפילו אם יש בה מלאכה (ט).

^גברייתא שם יב ע"א. ^דברייתא ומימרא דאמוראי שם י ע"ב. ^התוספות שם ד"ה ואין.

• אין מרביעין בהמה במועד – בפעולה זו מסייע לזכר לחבור אל הנקבה, ואין צורך לטרוח בזה דוקא במועד.
• אפילו אם יש בה מלאכה – כי מניעת טיפול רפואי נחשב דבר האבד.

סעיף ד

^ואין מושיבין תרנגולת (י) על הביצים לגדל אפרוחים (יא); ואם הושיבה קודם המועד וברחה מעליהם, יכול להחזירה (יב), (אבל אסור להושיב אחרת אפילו מתה הראשונה) (יג) (ב"י ד"ה ואיכא); ^זוהוא שיהיה לו בתוך שלשה ימים לבריחה (יד).

^ומשנה פסחים נה (ע"ב) כאביי. ^זאוקימתא דרב הונא שם אפילו תוך שלשה לישיבתו כאוקימתא דרב אמי שם, ב"י (ד"ה והרמב"ם) לדעת רמב"ם בסוף הלכות יום טוב (שם הכ"א).

• אין מושיבין תרנגולת – הפיכת ביצת תרנגולת לאפרוח נעשית בחום היוצא מגוף התרנגולת, לכן מושיבים אותה על ביצה, ובסוף הליך זה נוצר אפרוח.
• לגדל אפרוחים – כי הושבתה כרוכה בטרחה. ואם לא יושיבנה, לא יפסיד, כי הביצים עצמם ראויים לאכילה. אלא יש כאן מניעת ריוח האפרוח.
• יכול להחזירה – ביצה שהחלה בפיתוח גוף האפרוח אינה ראויה למאכל, ואם אחר שישבה תרנגולת על ביצים לא יושיבוה מחדש, ייפסדו ביצים אלה, והרי זה דבר האבד, לכן מותר.
• אפילו מתה הראשונה – כי אז זו טרחה גדולה. ואף שיש כאן דבר האבד, אבל כיון שאין רגילים להושיב תרנגולת אחרת, לא התירו[1].
• ג' ימים לבריחה – כי אחר עבור שלושה ימים מעזיבת התרנגולת את הביצים, אין תועלת בהושבתה מחדש על הביצים.

כל צרכי בהמה מותר לעשות בחול המועד (תקלו)

• מותר לבצע בבעלי חיים המצויים באחריות בעליהם את כל הטיפולים השגרתיים [הק].
• פעולות בלתי שגרתיות, הדורשות טרחה, אינן בכלל היתר זה, אלא אם נעשות לצורך המועד, או למניעת הפסד [הק].

[1] כך משמע מלשון השולחן ערוך, וכך כתב הכף החיים אות יד.