הגיוני משה
אין מקום ליהדות חדשה
מאמר
מכתב – מהרב יצחק וייס לרב משה בוצ'קו
מכתב – תגובת הרב בוצ'קו לרב יצחק וייס
(פורסם ב׳הצופה' בחשוון תשנ״ח תחת הכותרת: "לא לסחיטה!" – מובא בשינויי עריכה קלים).
אני מודאג מזה שהתנועה הרפורמית דורשת לקבל הכרה רשמית במדינת ישראל – מדינה המייצגת את היהדות – בטענה שבארצות־הברית משתייכים מאות אלפי יהודים לזרם הרפורמי.
כדי לקבל הכרה זו הם משתמשים באלימות מילולית, ובשיטת הסחיטה. הם מאיימים, שאם לא יעניקו להם את ההכרה הזאת, הם יתנקמו במדינת ישראל, הן על־ידי קיצוץ בתרומות, הן על־ידי השפעתם על מהלכי מדיניותה של ארה״ב.
והנה, עלינו לומר באופן ברור כי את היהדות אין קונים בכסף ולא בכח. לא יעלה על הדעת שכל אחד יכול להמציא דת חדשה, להציגה כ׳יהדות', ולדרוש את ההכרה בה.
אני תוהה, היאך אנשים שאומרים עליהם כי מקפידים הם במצוות שבין אדם לחבירו, עושים פה תרגיל של מרמה וסחיטה.
'יהדות' מבטאת את הדת שניתנה לעם ישראל, כאשר קיבלו עליהם את התורה."הסכת ושמע ישראל: היום הזה נהיית לעם לר א-להיך, ושמעת בקול ר א-להיך, ועשית את מצוותיו ואת חוקיו אשר אנכי מצווך היום" (דברים כ״ז, ט'-י').
הלוא תנועת הרפורמה בגדה בכל התורה, יצרה לה דת חדשה – ועוד דורשת שנכיר בדתה כיהדות! הרצחת וגם ירשת?
במשך כל הדורות היו כיתות שרצו לשנות את דת היהדות. היתה הנצרות, היו הצדוקים והבייתוסים ועוד, ועם ישראל מסר את נפשו על קיום התורה מסיני בהכריזו "שמע ישראל".
ועתה, כאשר העם הזה – שעמד בייסורים הנוראים הללו – נדרש לקבל לחיקו דת חדשה, כלום ימיר את דתו בחופן דולרים?
יהדות יש רק אחת. וכל מי שרוצה לחדש דת ולהכיר ב'רבייס' שאינם מכירים בתורה מסיני, ומחדשים דת ככל העולה על רוחם – אין שבת, אין כשרות, אין חיי אישות, כאשר כל רביי מוסמך לפסוק לפי הגיונו הוא – נעשה שותף למעשה של מרמה וסחיטה.
והנה, ברור הדבר שאנו אוהבים אהבת נפש כל יהודי בלי שום הבדל, בין אם הוא שייך למאמינים בין אם הוא משתייך לתנועות המתחדשות. כל יהודי, אף על פי שחטא, ישראל הוא. אנחנו רוצים בו ומתפללים לשלומו – אולי יותר משהוא מתפלל לשלומנו.
לא נגד היהודים הרפורמים, ואפילו לא נגד ה'רבייס', אנו מתקוממים, אלא נגד התרמית, הזיוף והסחיטה. אסור לנו לתת הכרה כל שהיא לכיתה זו ולדיעותיה, בין הכרה ישירה ובין הכרה עקיפה. אל לנו לתת יד לכזב ולעורמה, וכל המחזיק בה הריהו כופר ביהדות.
אנו רק לאור האמת נלך, ואנחנו קוראים לאנשי הרפורמה: אל תגעו יד בקודש, אל תבואו למדינת ישראל בדרישה להכיר בדת החדשה שלכם, שאין לה שום קשר עם היהדות.
רק האמת תהיה נר לרגלנו!
(בעקבות המאמר קיבל הרב מכתב מתלמידו, הרב יצחק וייס. בשל חשיבות העניין מובא כאן המכתב, ותשובתו).
ב"ה – (כ"א חשוון תשנ"ח), עש"ק חיי שרה
כבוד מו"ר, הרה"ג ר' משה בוצ'קו שליט"א,
השלום והברכה!
יקרת מכתבו קיבלתי עם תצלום מאמרו שפרסם מעלת־כבודו בעתון נגד הרפורמים ותנועתם. גם אני וגם בני משפחתי התלהבנו ושיבחנו את צחות לשון מעלת־כבודו במאמר זה, בו משפיל הוא את שיטתם המוטעית עד עפר, כדבעי. יישר ה' חילך להמשיך ללחום מלחמת ה', לא באלימות אלא בדרכי נועם.
אך צריך עיון המשפט שכתב מעלת־כבודו: "אנו אוהבים אהבת נפש כל יהודי בלי שום הבדל בין אם הוא שייך למאמינים בין אם הוא משתייך לתנועות המתחדשות".
אם לרפורמים כוונת מעלת־כבודו, כמשתמע מתוכן המאמר, צריך עיון לי מנין ההיתר לאהוב פורק עול.
וכך לשון השולחן־ערוך חושן משפט סימן ער"ב סעיף י"א:
"השונא האמור בתורה (לעניין חובת עזרה בטעינת בהמתו) לא מעובדי־גילולים הוא, אלא מישראל. והיאך יהיה לישראל שונא, והכתוב אומר: 'לא תשנא את אחיך בלבבך'? אמרו חכמים: כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר. הרי מצווה לשנאותו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעותו. ואף על פי שעדיין לא עשה תשובה, אם מצאו נבהל במשאו, מצווה לטעון ולפרוק עמו, ולא יניחנו נוטה למות, שמא ישהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלווים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת וכו'" עיין שם.
ואם כן, הלא בעלי התנועות החדשות – ["אין שבת, אין כשרות, אין חיי אישות", כלשון מעלת־כבודו] – וודאי שהם בגדר זה, שעברו 'עבירה' ולא חזרו בהם, ולא מאמינים בעיקר הדת, ולפי לשון השולחן־ערוך מצווה לשנואתם, וקל־וחומר שלא לאהוב אותם [אהבת נפש!].
"אף על פי שחוטא – ישראל הוא" – נראה שנאמר הפסק הזה לחומרא על החוטא, כי מאחר שהוא ישראל, הרי שייתן דין־וחשבון על כל פרט ופרט, כי לא יצא מדת יהודית לעולם, גם לא בשמד; אבל אין הכוונה לומר שעדיין זכאי הוא בכל הזכויות שיש לבן ישראל מבני עמיו.
וכי 'כתינוקות שנשבו' שייך לומר על אלו?
אך את זאת נוכל לומר בוודאי: מצווה עלינו להתפלל שישובו בתשובה בכדי שנוכל לאהוב אותם; ברצוננו לאהוב אותם – אך איך נוכל כל זמן שעומדים במרדם?
וכי בן נאמן לאביו יכול לאהוב את אחיו המכה את אביו, גם אם בשוגג ואפילו באונס?!
יהא רעווא (=יהי רצון) שיושפע משמים על מעלת־כבודו ועל כל משפחתו ברכות בגשם ורוח – עד בלי די!
תלמידו, יצחק ווייס
כ"ד בחשון תשנ"ח
לכבוד הרב הדגול יצחק וייס שליט"א
רוב תודות בעד מכתבך. קיבלתי מחמאות רבות על המאמר שלי, חוץ ממכתב אחד מיהודי חילוני, שהתקיף אותי חזק. גם זה סימן טוב…
והנה, הינך טוען כנגדי על שכתבתי במאמר שאני אוהב את כל היהודים, גם את הרפורמים, אהבת נפש. והינך מצטט מן השולחן ערוך חושן משפט סימן ער"ב, שמצווה לשנוא פורק עול.
אלא שאינני מבין מדוע לא שמת לב לתנאי שהתנה השולחן ערוך "והתרה בו ולא חזר". וכבר ידועה הגמרא במסכת ערכין (דף ט"ז עמ' ב'), שאומר רבי אלעזר בן עזריה: "תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח". הלוא ברור, שכל אלה – רבבות הרפורמים באמריקה – הם כתינוק שנשבה. אין הם יודעים מהי יהדות, ואין מי שיכול ויודע ללמד אותם, להסביר להם. וגם ה'רבייס' שלהם, כוונתם טובה: להחזיק את קהילתם במשמרת היהדות, להציל אותם עד כמה שאפשר מטמיעה גמורה – וכבר היה דבר מעולם, שמזרעם יצאו תלמידי חכמים.
ופוק חזי מה אמרו חז"ל במסכת גיטין על רבי עקיבא, שמעיה ואבטליון, ועוד. אנו מצווים לקרב את אותם היהודים בדרכי נועם, בסבלנות, בהסברה, אבל בטח לא בשנאה.
ועיין ברמב"ם בהלכות ממרים (פרק ג' הלכה ג'): "אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין הקראים וגידלו אותם על דעתם, הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגידלוהו, ואינו זריז לאחוז בדרכי המצוות שהרי הוא כאנוס… לפיכך ראוי להחזירן בתשובה ולמושכם בדברי שלום, עד שיחזרו לאיתן התורה".
ותאמין לי, אני פשוט אינני מסוגל לשנוא – וכבר הרחיבו חכמים דבריהם על מצוות אהבה שבתורה, ושאלו איך אפשר לצוות על האהבה? ולדידי, אם יקרה שקיים ספק אם מצווה לאהוב או לשנוא, אני בטבע אהיה אוהב ולא שונא, ומוטב לי להיות אוהב בחינם מלהיות שונא בחינם…
ועל־כן אני חוזר ואומר: אוהב אני את כל היהודים אהבת נפש, גם לרבות היהודים שמשתייכים לקהילות הרפורמים, כי ברור שאין אלו כופרים להכעיס, ואף פעם לא ניסו – מפני אמונתם – להעביר דתי על דתיותו. אין הם כופרים 'מתוך אמונה' אלא מתוך עצלות, וד' הטוב יכפר בעדם ויחזירם לטוב.
שוב הרבה תודות וכל טוב –
שלך,
משה בוצקו