סימן מ"א

דין תפילין למי שעל ראשו משא או כובע, ובו סעיף אחד

 סעיף א

^אהנושא משאוי על ראשו (א), חולץ תפילין של ראש עד שיסיר המשאוי. ואפילו מטפחת אסור להניח על הראש שיש בו תפילין (ב). ^באבל דבר שדרכו ליתן בראשו, כגון כובע או מצנפת, מותר (ג). הגה: ואפילו הכי, אם הוא משאוי כבד ארבעה קבין והתפילין נדחקות, צריך להסירן (ד) (דברי עצמו[1]).

^אבבא מציעא ק״ה ע"ב וכרב שילא.  ^ברמב״ם בפרק ד' מהלכות תפילין, והסכימו לדבו־יו רבינו יונה והרא״ש.

(א) על ראשו – נשיאת המשא על הראש יחד עם התפילין, כמו כמה מן הדברים שראינו בסימן הקודם, הייתה שייכת בזמן שנהגו להניח תפילין במשך כל היום, ואף בשעת העבודה.

(ב) שיש בו תפילין – כיוון שיש בהנחת דבר נוסף על ראשו משום זלזול בתפילין. וזאת ללא קשר למשקל אותו הדבר[2].

(ג) מותר – שאין גנאי לתפילין בכובע שרגיל בו.

(ד) צריך להסירן – בגמרא הובאו בעניין שני מקורות. הראשון אוסר לשאת על ראשו יחד עם התפילין משא גדול (מעל ארבעה קבים), הדוחק את התפילין. והשני: "משום דבי שילא אמרו: אפילו מטפחת שלהן אסור להניח על הראש שיש בו תפילין". המחבר פסק כראשונים שהבינו שהמקורות חולקים, והלכה כ"דבי שילא" המחמיר, אולם הוא מודה שלבוש שהכול חובשים על ראשם, כדוגמת כובע, אין בו איסור. לעומתו פסק הרמ"א כראשונים שהבינו שהמקורות אינם חולקים, אלא שהראשון עוסק במשא שרגילים לשאתו, האסור רק אם הוא גדול, והמקור השני עוסק בדבר שאין רגילים לשאתו, שאסור אפילו אם הוא קטן. לכן לשיטת המחבר מותר לחבוש על ראשו יחד עם התפילין כובע בלבד, ולדעת הרמ"א מותר כל מה שרגיל בו, עד ארבעה קבים.

[1] נדפס כאן "ב"י", אולם הוא טעות, כפי שכתב פמ"ג כאן (א"א סוף ד"ה "עיין מ"א").

[2] כך פירש כף החיים את דברי המחבר.