סימן מ"ה

דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ, ובו ב' סעיפים

גם סימן זה, האחרון בהלכות תפילין, אינו שייך אלא לזמן שהניחו את התפילין במשך כל היום. הסימן דן בהנחת תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ.

סעיף א

^אאסור ליכנס בבית הקברות או בתוך ארבע אמות של מת ותפילין בראשו, משום 'לועג לרש' (א). ^בואם הם מכוסים, מותר (ב).

^אברכות י״ח.  ^בבית יוסף, וכן מצא בתשובת הרשב״א.

(א) לועג לרש – מפסוק זה בספר משלי (י"ז, ה) דרשו חכמים שאין לקיים מצוות מסוימות בבית הקברות. ועיין בהלכות ציצית בהקדמתנו לסימן כ"ג, ששם הסברנו מושג זה בהרחבה.

(ב) מותר – מפני שהאיסור אינו עצם קיום המצווה, אלא קיומה בהפגנתיות.

סעיף ב

(ג)^גבבית המרחץ, בית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים, יכולין להניח שם תפילין לכתחלה (ד). ובבית האמצעי, שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אינו יכול להניחם לכתחלה (ה), ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן (ו). ובבית הפנימי, שכל העומדים שם ערומים, אפילו היו בראשו צריך לחלצן (ז).

^גשבת י.

(ג) הקדמה – בזמנם היו לבתי המרחץ שלשה חדרים: הבית הפנימי, שבו מתרחצים ערומים, ובו יש גם זוהמה מהמתרחצים; אדם שגמר לרחוץ עבר לבית האמצעי, שבו התלבש חלקית; את לבישת הבגדים היו מסיימים בבית החיצון.

(ד) יכולין להניח שם תפילין לכתחילה – שהלא החדר החיצון אינו מזוהם והאנשים שבו לבושים, ולכן אין סיבה לאסור.

(ה) אינו יכול להניחם לכתחילה – כלומר שאם אינו לבוש בתפילין, לא יניחן שם. ונחלקו המפרשים האם איסור זה קיים דווקא כשנמצא שם אדם שאינו לבוש, משום שאין לעמוד ערום בפני השם, או שאין להניח את התפילין גם אם אין שם כרגע אדם שאינו לבוש, משום שאין להניח תפילין במקום שנועד לאנשים המתלבשים.

(ו) אינו צריך לחולצן – שהואיל והמקום נקי, והמתרחצים מתלבשים מיד – יש לסמוך על הדעה שתשמישי קדושה אינם נחשבים כשם ה' עצמו.

(ז) צריך לחלצן – שתי בעיות יש בהנחת תפילין בבית הפנימי: א. המקום אינו נקי, ואין כבוד התפילין שיהיו שם. ב. האיסור לעמוד בפני השם ערום[1]. האיסור הראשון שייך גם אם אין שם כעת אדם, ולכן אסור לעולם להיכנס לשם כשתפילין בראשו.

בבית הטבילה (כלומר בחדר המקווה) שבימינו, כתב המגן אברהם שאם אין שם אדם ערום באותו הזמן מותר להיות שם בתפילין, כיוון שהמקום נקי.

עניין אמירת דברי תורה בבית המרחץ יתבאר בעז"ה בסימן פ"ד.

[1] אמנם ראינו בסימן מ"ג שכדי שלא להטריח את המניח תפילין כל היום, התירו זאת לעיתים והחשיבו את התפילין כמכוסות, כגון במטיל מימיו (לרוב השיטות, ולא לרמב"ם).