סימן קפ"ב – דין כוס ברכת המזון,  ובו ז' סעיפים

ברכת המזון היא מצווה חשובה, וחיובה מהתורה. המצווה נלמדת מהפסוק בפרשת עקב: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ, וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ" (דברים ח', י).

מצוות רבות מתקיימות באמירה בלבד, בלא במעשה. חכמים דאגו להדגיש את חשיבותן של מצוות אלו בדרכים שונות. לקריאת שמע, למשל, הוסיפו חכמים ברכות לפניה ולאחריה. וכן מצוות רבות שעיקרן אמירה תוקנו על כוס יין: כך בקידוש, בהבדלה, בברכות האירוסין, בברכת הנישואין ובברית מילה, ויש אומרים שגם ברכת המזון תוקנה על כוס.

סימן זה דן בשאלת החיוב לברך ברכת המזון על הכוס, והוא מאריך בדין כוס שנפגמה. הלכות אלו חלות גם על המצוות האחרות שטעונות כוס. יתר דיני כוס ברכת המזון יתבארו בסימן הבא.

סעיף א

^איש שאומרים שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד (א), וצריך לחזר עליו (ב), ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו (ג), אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת (ד); ^בולפי זה אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון (ה). ^גויש אומרים שאינה טעונה כוס אלא בשלשה (ו). ^דויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלשה (ז). הגה: ומכל מקום מצוה מן המובחר לברך על הכוס (ח) (ר"ן פרק ערבי פסחים).

^אפסחים ק״ה ע"ב לדעת התוספות שם והטור.  ^בכל בו.  ^גבמדרש רות הנעלם.  ^דהרי״ף, והרמב״ם בפרק ז'.

• אפילו ביחיד – לדעה זו חיוב הכוס בברכת המזון הוא כמו בקידוש ובהבדלה, ואינו קשור לזימון.
• לחזר עליו – להתאמץ כדי להשיג כוס יין, כמו בקידוש.
• ואפשר שיהיה לו – כלומר שאם יש אפשרות כלשהי להשיג יין, אסור לאכול בלא יין. אבל גם לדעה זו, אם אין אפשרות להשיג יין – מותר לאכול, ויברך בלי כוס.
• זמן אכילה אחת – שאם יכול להשיג יין עד זמן הארוחה הבאה – לא יאכל בלי יין. ואם אינו יכול למצוא יין עד זמן זה – יאכל, ויברך ללא כוס.
• כוס לברכת המזון – כי רק משלושה אנשים ומעלה אחד מוציא את הרבים בזימון. ולא בברכת המזון בשניים, הנעשית בלא זימון.
• אלא בשלושה – לדעה זו ברכת המזון לא נתקנה על הכוס, אלא רק כאשר יש זימון. כשיש זימון הסעודה נחשבת לסעודה חשובה, וחייבים לברך עליה על הכוס.
• אפילו בשלושה – ולשיטתם ברכת המזון לא נתקנה על הכוס, אף לא כשיש זימון. וכך העיקר להלכה לשיטת המחבר, כי הכלל הוא שכאשר מביא המחבר כמה "יש אומרים", ההלכה כדעה האחרונה. אך גם לשיטת המחבר יש בכך מעלָה, כדברי הרמ"א.
• על הכוס – ולצאת ידי חובת השיטה השנייה. ולכן נהוג לברך על הכוס כשיש זימון של שלושה, וכשאין בכך טרחה, והביאו יין לשולחן בכל מקרה. ואמרו על כך הפוסקים: "שלא יהיה שולחנך מלא ושולחן רבך ריקם"[1].

סעיף ב

^הכוס ברכת המזון אינו אלא של יין, ולא משאר משקים אפילו קבע סעודתו עליהם (ט); ^וואם אין יין מצוי באותו מקום, והשכר או שאר משקין הוו חמר מדינה (י) – מברכין עליהם (יא), חוץ מן המים (יב). הגה: ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר (יג) – אין למחות, דהא יש אומרים דאינו טעון כוס כלל (יד); ועוד, דהא עיקר חמר מדינה הוא שכר, וקובעין הסעודה עליו. ואף על גב דיין נמצא בעיר, מכל מקום לא מיקרי מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר, ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו (טו). אמנם המצוה מן המובחר לברך על יין (דברי עצמו). ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם (טז), ונכון מנהג זה על דרך הקבלה  (יז) (ב"י).

^הפסחים ק"ז ע"א.  ^והרא״ש שם.

• אפילו קבע סעודתו עליהם – יש להביא יין לצורך ברכת המזון אפילו אם עיקר שתייתו באותה סעודה הייתה ממשקה אחר.
• חמר מדינה – יין המדינה, המשקה העיקרי של המקום.
• מברכין עליהם – שמשום חשיבותם באותו מקום נחשבים כמו יין.
• המים – וכן כל מיני מיצי פרות שנחשבים כמים[2].
• שכר – משקה חשוב המכיל אלכוהול, כמו בירה ושאר משקאות חריפים.
• דאינו טעון כוס כלל – כלומר: כיוון שראינו בהלכה הקודמת שאנו פוסקים שהצורך בכוס לברכת המזון הוא רק מצווה מהמובחר, אפשר להקל ולסמוך על הפוסקים המתירים לברך על חמר מדינה. למעשה גם אשכנזים אינם נוהגים לזמן על חמר מדינה, וחוששים לדעת המחבר שבמקום שיין מצוי אין לזמן על חמר מדינה, ובזמננו היין מצוי בשפע.
• לברך עליו – במקום שהיין יקר מתיר הרמ"א לברך על חמר מדינה, גם לדעה המצריכה יין. לדעת המחבר מותר לברך על חמר מדינה רק במקום שאין בו יין.
• על השולחן לפניהם – כאשר יחיד מברך על הכוס לא יחזיק אותה בידו, כדי להראות שמעיקר הדין אין חיוב בכך.
• על דרך הקבלה – שכן כתוב במדרש "זוהר חדש" שיחיד לא יברך על הכוס. ולהלכה נהוג שלא לברך על הכוס ביחיד[3].

סעיף ג

^זצריך שלא יהא פגום (יח). שאם שתה ממנו, פגמו; ^חאבל אם שפך ממנו לתוך ידו או כלי, אין בכך כלום (יט); ואפילו שתה ^טמהכד או מחבית קטנה (כ), הוי פגום; אבל אם שתה ^ימחבית של עץ גדולה, אין להקפיד (כא). ^כיש מי שאומר שאפילו מים פגומים פסולים למזוג בהם כוס של ברכה (כב).

^זפסחים ק״ו ע"א.  ^ח[ממשמעות] ברכות נ״ב ע"א.  ^טשם פסחים.  ^יהרשב״ם שם.  ^כארחות חיים בשם רב הילאי גאון.

• פגום – משקה שנותר בכוס לאחר ששתו ממנה מכונה "פגום", ואין לברך עליו ברכה שנתקנה על הכוס, כי יש בכך זלזול בברכה.
• אין בכך כלום – מפני שכוס חסרה אינה נחשבת לפגומה אלא אם כן שתה ממנה.
• מחבית קטנה – שגם בהם, כמו בכוס, היין הנותר נחשב לשיריים.
• אין להקפיד – במקרה כזה הכמות ששתה מזערית ביחס ליין, ולכן היין שבחבית אינו נחשב שיריים.
• כוס של ברכה – בזמנם נהגו למהול את היין במים, פעולה שנקראה "מזיגה". וכותב המחבר שגם המים שמוזגים ליין אסור שיבואו מכוס ששתה ממנה[4].

סעיף ד

^לאם היו כוסות המסובין פגומים (כג), צריך לתת מכוס הברכה לתוכם, ^מויש מי שאומר שאין צריך (כד) (עיין לקמן סימן ק"צ (כה), וסוף סימן רע"א (כו)).

^לאהל מועד.  ^מהרא״ה.  

• פגומים – בסימן ק"צ נלמד שמצווה מן המובחר שכל המסובים ישתו מהיין. הדבר עשוי להתבצע בשתי דרכים: כולם ישתו מכוס המברך[5], או שכל אחד ישתה מהכוס שלפניו. בעניין האפשרות השנייה, מבאר כאן המחבר שאם מי מהמסובים כוסו פגומה, יש מי שאומר שצריך לתקן פגימתה על ידי שימזוג המברך (לפני ששותה) קצת יין מכוס הברכה לכוס הפגומה.
• שאין צריך – אלא די בכך שכוס המברך אינה פגומה.
• סימן ק"צ – שם מבואר שמצווה מן המובחר שכולם ישתו. וסותם שם המחבר כדעה הראשונה כאן, שצריך לתקן את הכוסות שנפגמו.
• סימן רע"א – שם דן המחבר בכוס הקידוש, וגם שם (סעיף יז) פוסק המחבר שאם לפני מי מהמסובים יש כוס פגומה, צריך המברך למזוג לו מכוסו.

סעיף ה

^נאם החזיר יין של כוס פגום לקנקן – היין שבקנקן כשר, משום דקמא קמא בטיל (כז).

^נאורחת חיים.

קמא קמא בטיל – "ראשון ראשון בטל". משמעותו של ביטוי זה היא שכאשר איסור נכנס לתוך היתר מעט מעט, הרי שכל פעם שמתערב מעט איסור עם רוב ההיתר מתבטל אותו מעט איסור, אף אם הוא ממשיך להיכנס כל הזמן. ביאור העניין כאן: הקנקן הוא בקבוק היין, והכוס הפגומה היא גביע הברכה שממנו שתה המברך, ונותר בו יין. אם החזיר את היין שנותר בגביע לתוך הבקבוק, היה מקום לחשוש שכל היין בבקבוק נפגם, משום שנמזג לתוכו יין פגום. המחבר פוסק כאן שהיין שבבקבוק כשר לברכה, כי היין הפגום אינו נמזג כולו בבת אחת, והוא מתערב עם היין שבבקבוק מעט מעט, והכמות המעטה מתבטלת ביין שבבקבוק. אך לכתחילה יש להוסיף קצת יין מהבקבוק לגביע, ואז נתקן היין, ואפשר למזגו חזרה לבקבוק.

סעיף ו

^סיכולים לתקן כוס פגום על ידי שיוסיפו מעט יין, ואפילו על ידי שיוסיפו עליו מים מיתקן (כח).

^סהרא״ש שם בפסחים, על פי הירושלמי.

• מיתקן – כוס פגומה אינה כשרה לברכה, כיוון שברכה על שאריות משקה יש בה משום זלזול בברכה. אבל אם מוסיפים משהו לכוס, ואפילו מים, המשקה כבר אינו נראה כשאריות.

סעיף ז

^עבשעת הדחק מברכין על כוס פגום (כט).

^עהרשב״ם ור״מ מרוטנברג.

• על כוס פגום – היות שהחומרא שלא לברך על כוס פגומה היא רק לכתחילה, להראות את כבודנו לברכה, ואינה מעכבת.

כוס ברכת המזון (רפ"ב)

1. להלכה נפסק שאין חיוב בכוס של ברכה בברכת המזון. אולם אם מְזמנים, מצווה מן המובחר לברך על הכוס [(ז-ח)].
2. אין לברך ברכת המזון על משקה אחר מלבד יין [ב].
3. לכתחילה אין לברך על "כוס פגומה", היא כוס יין ששתה ממנה. אלא ימלא את הכוס לפני שיברך [ג, ז].
4. אין להחזיר את שארית היין שבגביע חזרה לבקבוק בלא שייתקן אותה תחילה, אבל אם החזיר – מותר לברך על היין שבבקבוק [ה].

[1] ביטוי זה נזכר בחז"ל בדרך כלל בנושא הקרבנות בחג. ראו למשל תוספתא חגיגה פ"ב ה"י; ביצה דף כ ע"ב; ועוד. והובאה כאן באחרונים לעניין ברכה על הכוס. ראה למשל

[2] אין ללמוד מכאן לדיני קידוש והבדלה, אותם בעז"ה נבאר במקומם.

[3] כך לשון המשנה ברורה. ולשון כף החיים שאסור לברך על הכוס ביחיד, על דרך הקבלה.

[4] אין חולק על דין זה. והנוסח הוא "יש מי שאומר" משום שהדברים מובאים רק אצל פרשן אחד (רב הילאי גאון המובא באורחות חיים). ולסברתו, לא אומרים "קמא קמא בטיל" על ביטול המים הפגומים הנשפכים(כפי שאומרים לגבי היין בסעיף הבא), כיוון שלא מבטלים דבר שניתן לתקן (עיין משנ"ב ס"ק כב).

[5] ושתיית המסובים אינה שתייה מכוס פגומה, כי שתיית כולם נחשבת כשתייה אחת.