סימן קצ"ו – מי שאכל דבר איסור אם מצטרף לזימון, ובו ד' סעיפים

אחד מיסודות ברכת הזימון הוא האכילה יחד, שהיא המצרפת את הסועדים לקבוצה אחת. סימן זה דן בצירוף אנשים שאמנם אוכלים באותו שולחן, אולם המאכלים שהם אוכלים עלולים למנוע מהם להצטרף לקבוצה, כיוון שסועד אחד אוכל מאכל שסועד אחר אינו יכול לאכול.

סעיף א

^אאכל דבר איסור, ^באף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו ^גלא בתחלה ולא בסוף (א).

^אברכות מ״ה ע"א.  ^בשם מ״ז ע"ב.  ^גהרמב״ם והרשב״א.

• ולא בסוף – על דבר איסור אין מברכים לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, ולכן פשוט שהאוכל איסור אינו יכול להצטרף לזימון.

סעיף ב

^דאם אכל דבר איסור במקום סכנה, מברכים עליו (ב). הגה: ועיין לקמן סי' ר"ד (ג).

^ד[ב"י בשם הרמב"ם, להוציא מדברי] רבנו ירוחם בשם הרמ"ה.

• מברכים עליו – במקרה כזה האוכל מברך ברכה ראשונה ואחרונה, כי אין זה איסור בשבילו; והוא אף מצטרף לזימון, שהרי הדבר היה מותר אף לחבריו אם היו במצב סכנה.
• סימן ר"ד – סעיף ט, שם כותב המחבר שהאוכל דבר איסור מפני הסכנה מברך לפניו ולאחריו. וטעם הדבר, שעבורו אין זה דבר איסור. ומכאן חיזוק גדול לשליחי עמנו למען ביטחון המדינה שנאלצים לאכול לא כשר, שאין בזה איסור כלל, ויכולים לברך על האוכל[1]. ודע שיש פוסקים שאוסרים לברך על דבר איסור אפילו אם אכלו במקום סכנה, משום שאכילה זו אינה נקראת הנאה. ולהלכה מנהג האשכנזים כדעת המחבר והרמ"א, לברך, והספרדים נמנעים מלברך משום "ספק ברכות להקל". ואם ביכולתו לאכול גם דבר היתר כדי לברך עליו ולצאת ידי חובת כל הדעות ראוי לעשות כך, או שאחר יוציאו בברכה. וחולה האוכל דבר היתר ביום כיפור, לכל הדעות מברך.

סעיף ג

^השלשה שאכלו כאחד, אחד נזהר מפת גוים ואחד אינו נזהר (ד), או אחד מהן כהן ואוכל חלות (ה), אף על פי שאותו שנזהר אינו יכול לאכול עם אותו שאינו נזהר, ולא ישראל עם הכהן – כיון שאותו שאינו נזהר יכול לאכול עם הנזהר וכהן עם הישראל, מצטרפין (ו); אבל אם היו כהנים וזר (ז) אוכלים כאחד, והכהנים אוכלים חלה ונזהרים מפת של גוים והזר אוכל פת של גוים – אינם מצטרפין (ח). ^ווהוא הדין לשלשה שמודרים זה מזה (ט), שאינם מצטרפין לזימון (י). הגה: ודווקא כשכל אחד אוכל מככרו (יא), אבל אם אוכלים מככר בעל הבית (יב) –  מצטרפין, דהא אוכלים מככר אחד (יג) (אור זרוע).

^הטור בשם הרשב״ם ושאר פוסקים, מההיא דערכין דף ד׳ ע"א.  ^וטור בשם ר״י מהא דרשב"ם.

• אינו נזהר – חכמים גזרו על אכילת פת נוכרי (משנה עבודה זרה פ"ב מ"ו), אבל הגמרא מעידה שלא פשטה הגזרה, משום שזו הייתה גזרה שאין הציבור יכול לעמוד בה. בנוסף היו ראשונים שהסבירו שהגזרה היא רק על פת של בעל הבית, ולא על "פת של נחתום", האופה את הלחם כדי למכרו (וראה שו"ע ורמ"א יו"ד קי"ב, בעיקר סעיפים ב', ח'). למעשה מותר לאכול לחם של נחתום גוי (אם המרכיבים כשרים), אלא שהרבה נוהגים להחמיר כעיקר הגזרה.
• ואוכל חלות – הכוונה למתנת הכהונה שהלש עיסה מפריש לכוהן. חלה זו יכולה להיאכל רק על ידי כהן טהור, ובזמן הזה אינה נאכלת.
• מצטרפין – אף על פי שהראשון אינו יכול לאכול את האוכל של השני, כיוון שהשני יכול לאכול את האוכל של הראשון, די בכך כדי שייחשבו כחבורה, ויכולים להצטרף לזימון. וכן אם חלק מהמסובים אוכלים חלב וחלק בשר – יכולים להצטרף, כיוון שהאוכל חלבי יכול לאכול בשרי בלי להמתין.
• וזר – 'זר' הוא כל מי שאינו כהן.
• אינם מצטרפים – כיוון שבמקרה זה הראשון אינו יכול לאכול את האוכל של השני (הישראל אינו יכול לאכול חלה), ואף השני אינו יכול לאכול את האוכל של הראשון (הכהן את פת הנוכרי). משום כך אין כאן חבורה לצורך זימון.
• שמודרים זה מזה – שכל אחד מהם נַדר שלא ייהנה מחברו.
• לזימון – שכיוון שאינם יכולים לאכול זה מזה, אינם מצטרפים לחבורה.
• מכיכרו – מהאוכל שהביא בעצמו.
• מכיכר בכל הבית – במקרה שבעל הבית הזמין את כולם לסעודה, ונתן לכל אחד את האוכל הראוי לו.
• מכיכר אחד – לדעת הרמ"א העובדה שבעל הבית מזין את כולם, די בה כדי לחבר את כולם לחבורה. המחבר חולק, ולדעתו המודרים הנאה זה מזה אינם נחשבים לחבורה.

סעיף ד

^זאין מזמנין על מי שאכל פחות מכזית (יד).

^זברכות מ״ה ע"א וכתנא קמא.

• פחות מכזית – כיוון שהאוכל פחות מכזית אינו מחויב בברכה אחרונה, ונחשב כאילו לא אכל[2].

צירוף האוכל איסור לזימון (קצ"ו)

1. העובר ואוכל איסור אינו מברך לפניו ולאחריו, ופשוט שאינו מצטרף לזימון [א].
2. האוכל איסור במקום סכנה, לאשכנזים מברך לפניו ולאחריו ומצטרף לזימון [ב]. ויש מהפוסקים הספרדים שאמרו שלא יברך, משום "ספק ברכות להקל" [(ג)].
3. אם מבני החבורה יש מי שמחמיר ונמנע לאכול דבר שאוכל השני (כגון פת נוכרי), אולם השני אינו נמנע מלאכול את של הראשון – הרי הם מצטרפים לזימון.
4. אין הסועדים מצטרפים לזימון אלא אם כן שלושה מהם אכלו כזית לפחות [ד].

[1] וראה בעניין זה בספרי "בעקבות המחבר", מעמוד רס"ב.

[2] הנושאים של צירוף האוכל מאכל שאינו פת וכן צירוף המסובים לעשרה יבוארו בסימן הבא.