סימן קצ"ז – המצטרפים לזימון, ובו ד' סעיפים

סימן זה דן מה צריך לאכול כדי להשלים חבורה ולהתחייב בזימון.

סעיף א

^אשנים שאכלו כאחד וגמרו (א), ובא שלישי, כל היכא דאי מייתי להו מידי מצו למיכל מיניה (ב) – מצטרף בהדייהו (ג), ^בוחייבים ליתן לו לאכול כדי שיצטרף עמהם (ד). ^גוהוא שבא עד שלא אמרו 'הב לן ונבריך' (ה), אבל אם אמרו 'הב לן ונבריך' ואחר כך בא השלישי, אינו מצטרף עמהם (ו). הגה: ונטילת מים אחרונים כ'הב לן ונבריך' דמי (ז) (מרדכי פרק שלשה שאכלו) (ועיין לעיל סימן קע"ט).

^אברכות מ״ז ע"א.  ^בתשובת הרשב״א מההיא דחולין ק״ו ע"א.  ^ג[תוספות ורא"ש] שם בברכות.

• וגמרו – גמרו לאכול, אך עדיין לא התכוננו לברך ברכת המזון.
• למיכל מיניה – תרגום: בכל מקרה שאם יביאו להם דבר מאכל והם עוד יכולים לאכול ממנו (כיוון שלא שבעו לגמרי).
• מצטרף בהדייהו – כלומר: אכילתו בשולחן הסועדים בזמן שלא שבעו לגמרי נחשבת כאכילה יחד, כיוון שאוכל בזמן שהסעודה עדיין לא נגמרה לגמרי.
• כדי שיצטרף עמהם – וכך יזכו במצוות הזימון[1].
• הב לן ונבריך – תרגום: 'תן לנו [יין] ונברך'. זו קריאה להתכונן לברכת הזימון[2]. והוא הדין בכל צורה שהביעו בה דעתם שאינם רוצים לאכול עוד.
• עמהם – כיוון שהגיע אחרי גמר הסעודה, ואין זה נחשב שאכל יחד עמם.
• דמי – כלומר שגם נטילת מים אחרונים נחשבת כהצהרה שסיימו לאכול. והדבר פשוט ומוסכם גם על המחבר, שהלא לאחר נטילה זו אסור לאכול[3].

סעיף ב

^דתשעה שאכלו דגן ואחד אכל כזית ירק (ח), מצטרפין להזכיר שם (ט), ואפילו לא טיבל עמהם אלא בציר (י) או לא שתה עמהם אלא כוס אחד שיש בו רביעית מכל משקה (יא) חוץ מן המים (יב), מצטרף עמהם; והוא שיהיה המברך אחד מאוכלי הפת (יג). ^הואפילו שבעה אכלו דגן ושלשה ירק – מצטרפין, אבל ששה לא, דרובא דמינכר בעינן (יד).

^דברכות מ״ח ע"א.  ^השם לפירוש הפוסקים.

• ירק – והוא הדין לכזית מכל מאכל שאינו דגן.
• להזכיר שם – כלומר לעשרה המזכירים שם ה' בזימון. ודינו להצטרף לזימון שלושה – בסעיף הבא.
• אלא בציר – ציר הוא משקה או רוטב המשמש לטיבול. טיבול ירק הוא דוגמא לאכילה מועטה, וכאן הכוונה לאכילה שיש בה כזית.
• מכל משקה – כלומר שלא רק שתיית יין חשובה מספיק כדי לצרף, אלא כל משקה חשוב, כמו בירה, מיצי פרות וחלב.
• חוץ מן המים – שאינם נחשבים כמשקה ששותים יחד. וכן מי ששתה מי סודה אינו מצטרף. מי ששתה תה או קפה – אינו מצטרף, כיוון שבדרך כלל שותים אותם לאט, ואין מתחייבים עליהם כלל בברכה אחרונה. לגבי משקאות ממותקים ומוגזים נחלקו הפוסקים, והמצרף יש לו על מי לסמוך, אבל לכתחילה עדיף שיאכלו דבר מה או שישתו שתייה חשובה[4].
• מאוכלי הפת – כיוון שברכת הזימון היא חלק מברכת המזון.
• דרובא דמינכר בעינן – תרגום: שצריך רוב ניכר.

סעיף ג

^והמצטרף צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ואינו נפטר בברכת המזון של אלו (טו). במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל (טז), להצטרף לעשרה; ^זאבל לשלושה, אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת (יז). ויש אומרים דבכזית דגן מהני אפילו אינו פת (יח); ^חויש אומרים ^טדבירק ובכל מאכל מהני (יט); ^יהלכך שנים שאכלו (כ) ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת – מוטב (כא), ואם אינו רוצה, לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר (כב); ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר (כג), יזמנו עמו אף על פי שאינו רוצה לאכול פת (כד).

^ור' יחיאל בשם אביו הרא״ש.  ^זרמב"ם פרק ה' מהלכות ברכות.  ^חהרי״ף והרשב״א על פי הירושלמי.  ^טתוספות ורא״ש ורבנו יונה. ^יהגהות מימוני שם בשם רבנו מאיר.

• של אלו – גם כאשר נהגו שהמזמן מוציא את כולם ידי חובה, הרי זה רק למחויבים בברכת המזון, ולא למצטרף. כיום הערה זו אינה מעשית, כי מנהגנו שגם ברכת המזון כל אחד מברך לעצמו.
• דסגי בכל מאכל – תרגום: 'שמספיק כל סוג מאכל', כלומר: מה שלמדנו בסעיף הקודם, שגם מי שאכל ירק מצטרף להזכרת שם ה'.
• כזית פת – לדעה זו אין זימון עד ששלושה יתחייבו בברכת המזון, ולהזכרת שם ה' בזימון די ב"רוב הניכר" של מניין, כלומר שבעה מתוך העשרה שמברכים ברכת המזון.
• אינו פת – לדעה זו אם יש שניים שאכלו פת, מצטרף להם שלישי אם אכל מיני מזונות.
• מהני – תרגום המילה: מועיל. ולשיטה זו אין חילוק בין המשלימים לעשרה למשלימים לשלושה, ואפשר לזמן אם שניים אכלו פת ושלישי אכל מאכל כלשהו.
• שנים שאכלו – כאחד, ולא סיימו לגמרי סעודתם.
• מוטב – כי כך יוכלו לזמן.
• ולא מאכל אחר – כיוון שראינו שלדעה הראשונה אינו מצטרף עד שיאכל פת, והמחבר חושש כאן לכל הדעות. להלכה, כתבו הפוסקים האחרונים שאפשר לתת לו פת הבאה בכיסנין ולצרפו לזימון[5]. והאשכנזים נוהגים לסמוך על הדעה השלישית, ומצרפים לכתחילה את השלישי אם אכל דבר מה, כדין צירוף לעשרה.
• מאכל אחר – במקרה שהשלישי לא היה מעוניין לאכול פת, אך בלי קשר לזימון אכל או שתה משהו.
• לאכול פת – מפני שבדיעבד סומכים על הדעה השלישית, שאפילו האוכל ירק מצטרף כשלישי לזימון.

סעיף ד

^כחברים שאכלו כאחד, קצתם אכלו כדי שביעה וקצתם לא אכלו אלא כזית (כה), אם כולם יודעים לברך, מצוה שיברך אותו שאכל כדי שביעה ויוציא את האחרים (כו); ואם אין יודעים כולם לברך, מי שאכל כזית יכול להוציא אף אותם שאכלו כדי שביעה (כז). הגה: יש אומרים שאינו חייב לברך מדאורייתא אם לא שתה והוא תאב לשתות (כח) (מרדכי פ' שלשה שאכלו, וב"י בשם כל בו ושבלי לקט); וטוב ליזהר לכתחלה אם מקצתן שתו ומקצתם לא שתו, שיברך מי ששתה (כט) (דברי עצמו).

^כהרא"ש וכדעת ר"י.

• אלא כזית – וכבר התבאר שהאוכל כדי שביעה חייב בברכת המזון מן התורה, ואם אכל כזית חייב מדרבנן[6].
• את האחרים – כדי שהפטור מהתורה לא יברך בעבור החייב מהתורה. וכל זה רק בזמנם, כשנהגו שהמזמן מוציא את כולם ידי חובה; אבל היום נהוג כאמור שכל אחד מברך ברכת המזון לעצמו, ולכן גם מי שלא שבע יכול לזמן.
• כדי שביעה – למדנו שבברכת המצוות אדם יכול להוציא את חברו גם אם הוא בעצמו אינו מחויב במצווה, אך בברכות הנהנין רק מי שנהנה בעצמו יכול להוציא את חברו[7]. לפי זה בברכת המזון רק המחויב בעצמו יכול להוציא את חברו; ובכל זאת התירו למחויב מדרבנן להוציא את המחויבים מהתורה אם אינם יודעים לברך, כדי שיוכלו לצאת ידי חובה. ושייך כאן דין הערבות כיוון שברכת המזון דומה מעט לברכת המצוות, משום לאחר שאכל חייב מהתורה לברך; והואיל וגם השני אכל כזית ונהנה, יכול הוא להוציא את חברו בברכת המזון. וכאמור, כיום הכול יכולים לברך מהסידור, ולכן כל אחד יברך ברכת המזון בעצמו.
• תאב לשתות – לשיטה זו גם מי אכל שיעור שביעה אינו יכול להוציא את חבריו בברכת המזון אם הוא תאב לשתות והם לא.
• שיברך מי ששתה – גם דין זה מתקיים רק כאשר המזמן מוציא את חבריו בברכת המזון, ולכן אינו שייך כיום.

המצטרפים לזימון (קצ"ז)

1. במקרה ששניים אכלו כאחד, ובא שלישי והצטרף לאחר שסיימו סעודתם: אם הם לא שבעו לגמרי, ויכולים להמשיך לאכול – אכילת השלישית מצטרפת לאכילתם, ויכולים לזמן. אך אם לא, או אם כבר אמרו "בואו נברך" או שנטלו מים אחרונים – אין השלישי מצטרף לזימון [א].
2. להצרף לאמירת "א-להינו" בזימון, די בשבעה שאכלו לחם ועוד שלושה שאכלו דבר מה, או שתו יין, מיץ פרות או חלב (אך לא מים, תה או קפה. ויש מי שמצרף גם אם שתו משקה קל) [ב].
3. שניים שאכלו ובא שלישי, יש לתת לו פת או מזונות כדי לצרפו לזימון, ולמנהג אשכנז יכול להצטרף גם במאכל אחר. ובדיעבד, גם למנהג ספרד אם אכל דבר אחר מצטרף לזימון [ג].
4. גם האוכל כזית מצטרף לזימון, אף שחיובו בברכת המזון הוא מדרבנן [ד].

[1] וכפי שראינו בסימן קצ"ג סעיף א: "שנים שאכלו, מצוה שיחזרו אחר שלישי שיצטרף עמהם לזימון".

[2] כפי שראינו בתחילת סימן קע"ט.

[3] כפי שהתבאר בתחילת סימן קע"ט.

[4] יש שכתבו שגם בשתיית תה או קפה מצטרפים, ונראה שכוונתם היא בתנאי ששתו באופן המחייב בברכה אחרונה. לגבי משקאות קלים, ערוך השולחן טוען שאפשר לצרף, ויש הסוברים שהם נחשבים כמים. עיין "בירור הלכה" של הרב דוד יוסף, כאן אות ט.

[5] שכיוון שהאוכל מזונות מצטרף כשלישי לשתי שיטות ה"יש אומרים", ובנוסף יש פוסקים הרואים בצק זה כפת, הרי שיש כאן ספק ספקא.

[6] ראו דברי המחבר בסוף סימן קפ"ד, ודברינו שם ס"ק ט"ז.

[7] ראו דברינו בהקדמה לסימן קצ"ג.