על שולחן השבת

שתים עשרה הפנים של ישראל

שאול דוד בוצ'קו

התורה מקדישה פסוקים רבים לסיפור מפקד בני ישראל ולתיאור סדר החנייה במדבר. העם נחלק לארבעה מחנות שחנו לארבע רוחות השמים סביב אוהל מועד; בכל מחנה היו שלושה שבטים: 

לצד מזרח – מחנה יהודה, הכולל את שבטי יהודה, יששכר וזבולון.

לצד דרום – מחנה ראובן, הכולל את שבטי ראובן, שמעון וגד.

לצד מערב – מחנה אפרים, הכולל את שבטי אפרים, מנשה ובנימין.

לצד צפון – מחנה דן, הכולל את שבטי דן, אשר ונפתלי. (במדבר פרק ב).

מדרש במדבר רבה[1] מבאר באריכות את תפקידו של כל שבט ושבט. ננסה כאן לסכם מקצת מן הרעיונות שבו.

– 'וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם' (במדבר ב, ג). המזרח נקרא 'קֶדֶם', מלשון קְדימה. יהודה מייצג את המלכות, את המלך ההולך לפני העם, שהרי דוד מלך ישראל בא משבט יהודה. למלך ישראל תפקיד ייחודי, והוא לכונן את מלכות ה' – את כוח השלטון שניתן לו הוא משעבד למי שהמלוכה שלו.

יששכר, מצדו, לומד תורה ומלמדה. מקומו לצד יהודה מבהיר את הייעוד האמיתי של המלך: יששכר הוא המנהיג הרוחני של המלך, בעוד המלך הוא השליט המדיני. מלבד זאת, יששכר הוא המאפשר ליהודה להצליח במשימתו, משום שללא התיווך של רבותיו ושל מוריו הרוחניים, לא ייאות העם לקבל את החלטות הדרג העליון.

יששכר וזבולון הם צמד אחים שאינם נפרדים לעולם. זבולון הוא סוחר גדול המחלק את רווחיו עם יששכר, כדי שיוכל האחרון להתמסר לתפקידו החינוכי. בחצר המלך הוא שר האוצר, העומד לצדו של המלך. על יהודה מוטל אפוא לנהל את המשאבים הכלכליים שיצר זבולון, באופן שיקדם בעדיפות ראשונה את צרכי החינוך שעליהם מופקד יששכר.

– 'המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים'; בדרום, שבו אור השמש מצוי, חונים שלושת השבטים המצטיינים בחסד, ברחמים ובדאגה לזולת. ראובן, ש'פתח בהצלה תחילה' (מכות י, א). והציל את יוסף מאֶחָיו; שמעון, שאיננו סובל פריצות, ומחרף את נפשו לנקום את כבוד דינה אחותו; וגד, המצטיין באומץ ליבו: בני גד יעברו חלוצים לפני העם במלחמה לכיבוש הארץ.

– קבלה מפי רבותינו ששכינה במערב (בבא בתרא כה, א). למשכן ולבית המקדש נכנסים מצד מזרח, ובירכתי הבניין, במקום המוצנע ביותר, שם קודש הקדשים ובו השכינה שורה. אין לגשת פתאום אל הא-לוהים; יש צורך בהשתדלות מרובה ובהכנה ארוכה ומדוקדקת. אולם מדוע שבטי אפרים, מנשה ובנימין מייצגים את השכינה? אמנם המשכן שכן זמן רב בשילה שבנחלת אפרים, ובית המקדש שבירושלים נבנה בנחלת שבט בנימין, אך לא נראה כי שלושה שבטים אלו הצטיינו דווקא ביראת שמים![2]

המדרש מבאר ששבטים אלו מייצגים את העם – אפרים בממד הלאומי, מנשה בחיבתו לארץ ובנימין באהבת השלום. נפתח באפרים: יוסף, אבי אפרים ומנשה, הוא שהציל את עתידו של עם ישראל כאשר כלכל את משפחת יעקב. יהושע, מצאצאי אפרים, הוא שהנהיג את עם ישראל בכיבוש הארץ, והוא שחילק את הארץ לשבטים. מנשה, כאמור, מצטיין באהבת הארץ: הוא ביקש ואף קיבל ירושה משני עברי הירדן. בנות צלפחד, נינותיו של מנשה, שאזרו אומץ לגשת אל משה ולתבוע את נחלת אביהן שמת ללא בנים, מוכיחות שכל השבט ירש אהבה זו. ובאשר לבנימין, הוא מסמל את אחדות העם, משום שעל ידו חזר השלום לשכון בין האחים: שאול, מבני בניו, הוא המלך הראשון שאיחד את עם ישראל אחרי תקופת השופטים שבה שלט הפירוד בין השבטים. 'אין השכינה שורה אלא בהקהל' (סדר עולם רבה פרק טו), כאשר העם כולו מאוחד. מי שהבין את חשיבות כלל ישראל זכה שבחלקו ייבנה משכן לשכינה. 

– חלקו של שבט דן הוא הפחות מכובד. 'צפון, משם החשך יוצא לעולם, וכנגדן שבט דן. למה, שהוא החשיך העולם בעבודה זרה שעשה ירבעם שני עגלי זהב' (במדבר רבה פרשה ב סי' י). אולם את תרומתו החיובית של שבט דן נוכל לראות אם נתבונן בדמות יוצאת הדופן של אחד מבניו: שמשון, ששפט את ישראל עשרים שנה והושיע אותם כמעט בעל כורחו מעול הפלשתים. נזיר מבטן היה שמשון, קדוש בעל כורחו. הוא מייצג את עם ישראל נאמנה בכך שאיננו יכול להתחמק מקדושתו. לא זו בלבד ששמשון איננו יודע להעריך את הקדושה הכרוכה בנזירותו,[3] אלא שהוא מתאווה לנשים נכריות, פלשתיות; ועם זאת, כנקמה על בגידותיהן[4] הוא יכה בכעסו את הפלישתים, וכך יושיע את ישראל מן השעבוד. ולא רק לאורך חייו כך, אלא אף במותו: 'וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו' (שופטים טז, ל). ממעשה שמשון נלמד שדבר איננו יכול למנוע את גאולתם של ישראל. דן חונה בצפון, מקום הנראה נטול כל אור: אם הגאולה תופיע למרות הכול, אין זאת אלא מפני שכוח נסתר, אך עצום מאוד, מניע אותה.

שורש הגאולה טמון בערכים שנושאים שבטי אשר ונפתלי. על אשר נאמר מעט בכתובים: יעקב אבינו ומשה רבנו מדגישים בדבריהם את השמן הרב הנובע מארצו של אשר, ולא ידוע לנו על מנהיג גדול שיצא ממנו. אך מה שרמזה התורה גילו לנו חכמים, וראו בו את המייצג של עם ישראל כולו, שנבחר על ידי ה' ושניתנה לו ארץ שמנה וטובה. אשר מסמל אפוא את בחירת עם ישראל מתוך העמים.

נפתלי מייצג את הדבקות באבות האומה. את הכינוי 'אַיָּלָה שְׁלֻחָה' שניתן לנפתלי מסביר המדרש בכך שהוא היה רץ לכל השליחויות שהיה אביו שולחו; לכן מייצג נפתלי את הכבוד לאבות ולאימהות האומה. ואכן, בזכות שתי סיבות אלו גאולת ישראל מובטחת, בזכותה של הברית שכרת ה' עִם עַם ישראל כאשר בחר בו מכל העמים, ובזכות השבועה אשר נשבע לאבות.

כל אחד מן השבטים נושא עִמו את אחד מערכי היסוד של היהדות. אולם כאשר כל אחד מן הערכים האלו נתפס על ידי נושאיו כערך הבלעדי, מתחילים להתפתח מתחים בעם, וכוחות הפירוד מתגברים עד כדי איום על לכידות האומה. תפקידם של הכהנים, שחנו על יד ארון העדות ובמרכז המחנה והעם, הוא להשכין שלום בין כל הערכים האלו ולאחד ביניהם: 'הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' (משנה אבות פ"א מי"ב).

[1] פרשה ב סימן י; פרשה יג סי' יד עד כ; פרשה יד סי' א עד יא.

[2] ראה ישעיהו כח, הושע ד ועוד.

[3] ראה פרשת נשא (במדבר ו, א-ח) שהנודר להיות נזיר אסור בשתיית יין ובתספורת. וראה שופטים (יג, ג-יד), משנה נזיר פ"א מ"ב, תוספתא נזיר פ"א ה"ה.

[4] ראה רלב"ג שופטים יד, יח, מדרש 'פנים אחרים' על אסתר נוסח ב פרשה ה.