על שולחן השבת

קולה של מרים

שאול דוד בוצ'קו

'וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם. וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל משֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם משֶׁה' (במדבר כ, א-ג).  כל זמן שמרים הייתה בין החיים, נעשה נס לבני ישראל שבאר מים הייתה מלווה אותם במסעיהם. כאשר נפטרה, יבשה הבאר (רש"י במדבר כ, ב).

אם כן, בני ישראל צמאים למים, והם מתנפלים על משה במטר של תלונות ושל האשמות. הם אינם מסתפקים בזעקה למים, אלא מלינים על עצם היציאה ממצרים וההליכה במדבר: 'וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ. וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָבִיא אֹתָנוּ אֶל הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה…' (במדבר כ, ד-ה).

משה ואהרן נמלטים אובדי עצות: 'וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם' (שם שם, ו).  משה מתיירא מתגובת ה'; כיצד יוכל עוד לעתור בעדם? כיצד יוכל לעמוד שוב בפרץ מול חרון ה'? אך בטרם יתעשת משה, מצווה אותו ה': קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו, וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם' (שם שם, ח).

והנה למרבית הפליאה, ה' ישפוך בהמשך הפרשה את חמתו על משה, ואילו כלפי בני ישראל אין אף מלה אחת של תוכחה.

מהו אפוא חטאו של משה?

רש"י פירש (במדבר כ, יב),  בעקבות  המדרש,[1] שמשה היה צריך לדבר אל הסלע ולא להכותו, וכך היה מקדש שם שמים: 'שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום, קל וחומר אנו'. גם לפי הרמב"ם[2] קשור החטא לדיבור: היה לו לפנות לבני ישראל בדברי נועם כראוי למעלתם, אך הוא אמר בכעס:

'שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים' (במדבר שם, י).

לא ברור מה היה חטאו של משה, אך ברור כי הוא נענש קשות. לעומת זאת בני ישראל, שדברי הבלע שלהם מפורשים בכתוב, זכו לחנינה על אף התנהגותם הנבזית. ואולי זו כוונת התורה בפסוקים כמו 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם' (דברים א, לז), או 'וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם' (שם ג, כו) – שמשה נענש בגלל בני ישראל.

מדוע הפעם האריך ה' אפו כל כך עם בני ישראל?[3]

'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר – בזכות מרים… מתה מרים – נסתלק הבאר. שנאמר "וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם", וכתיב בתריה "וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה "' (תענית ט, א).

מרים היא הסמל של האם היהודייה. יחד עם אמה יוכבד היא הפרה את פקודת פרעה למיילדות להמית כל בן זכר הנולד (שמות א, טו-יט), [4] במקום להרוג את התינוקות היא הייתה מרגיעה אותם בקולה הרך (ראה רש"י הנ"ל). היא שהתייצבה על שפת היאור ודאגה לשלומו של הילד משה. גדולה הייתה אהבתה לכל יהודי ויהודי, ובזכותה נתן ה' מים לכל העם.   

לכן במותה חשו הכול במצוקה. קולות המרד של עם ישראל לא היו אלא זעקת כאב של ילד המרגיש שאמו נטשה אותו. ובכן, ה' הבין למצוקתם, ולכן ביקש ממשה להרגיע את העם: 'וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה… וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם' (במדבר שם, ח).  הקב"ה איננו מצווה רק 'וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו' (שם, שם);  הוא מבקש ממשה להשקות כל אחד ואחד, כאם המוזגת מים לילדיה המסובים יחד סביב שולחנה.

משה לא הבין את מצבם של בני ישראל, שהם כילדים יתומים. הוא התייחס אליהם כאל אנשים בוגרים (ולכן קרא להם 'המורים'), והכה את הסלע.

'וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם' (שם שם, יא).  משה לא השקה אותם כפי שה' ביקש, אלא רק סיפק להם מים. ואמנם בני ישראל שתו מים, אך לא מצאו בהם מנוח. חסַר להם קולה של מרים.

[1] מדרש אגדה במדבר כ, ח ושם יב.

[2] הקדמה למסכת אבות (שמונה פרקים) סוף פ"ד, והובא בפי' רמב"ן על התורה במדבר כ, ח.

[3] ראה רמב"ן עה"ת שם: 'ועוד שאי אפשר שלא היה כעס גדול מאת השם עליהם בעשותם מריבה עם משה. ובכל הנסיונות במדבר חטאם הגדול כשיאמרו "למה העליתנו ממצרים", שירצו להיות עבדים לשונאיהם בעבודת פרך מלהיות עם הא-להים כבן העובד את אביו, וכן אמר הכתוב (לעיל יא, כ כשהתאוו לבשר) "יען כי מאסתם את ה' אשר בקרבכם ותבכו לפניו לאמר למה זה יצאנו ממצרים". ובפעם הראשונה אמרו פחות מזה, "למה זה העליתנו ממצרים להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא" (שמות יז, ג ברפידים), והיה עליהם קצף גדול ואשמה רבה כמו שאמר "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל" וגו'. ובכאן כתוב מפורש (פסוק יג) "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'", ומה פשע גדול מזה הוי רב את יוצרו. ומשה אמר (דברים א לז) "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר", אם כן הם חטאו וגרמו כל הרעה הזאת'.

[4] ופירש שם רש"י עפ"י הגמ' סוטה יא, ב: 'שפרה – זו יוכבד, על שם שמשפרת את הוולד. פועה – זו מרים, שפועה ומדברת והוגה לוולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה'.