מצוות אכילת מצה

4. כזית לשם אכילת מצה

לאחר שעסקנו בדעות השונות בדין אכילת המצה בכל ימי החג, נעבור לעסוק באכילת המצה בליל הסדר, אכילה שלדברי כולם יש בה מצווה, ואף חובה גמורה מן התורה.

כמה שיעורי 'כזית' יש לאכול לאחר בציעת המצות בליל הסדר?

מדברי השולחן ערוך (אורח חיים, תעה, א) עולה שיש לאכול כשיעור שני זיתים:

יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה, משתיהן ביחד, ויטבלם במלח, ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד…

אלא שדברי השולחן ערוך נסתרים לכאורה מדבריו בסעיף ו:

אכל כחצי זית, וחזר ואכל כחצי זית – יצא, ובלבד שלא ישהא בין אכילה לחברתה יותר מכדי אכילת פרס.

התירוץ המקובל, אותו הביא הב"ח, הוא שעלינו לאכול 'כזית' אחד עליו תחול ברכת 'המוציא לחם מן הארץ', וכזית נוסף עליו תחול ברכת 'על אכילת מצה'. איננו יכולים לצאת בכזית אחד עבור שתי הברכות שהרי 'אין עושין מצוות חבילות חבילות'. סעיף ו עוסק במצוות אכילת מצה בלבד, ואכן עבורה די בכזית אחד, שהרי הכזית השני נצרך בגלל סיבה אחרת – בגלל ברכת 'המוציא'.

אלא שתירוץ זה קשה, כפי שציינו האחרונים:

כזית מכל אחד – מן הפרוסה בודאי צריך כזית, דהא מברכין על אכילת מצה ואין אכילה פחותה מכזית, אבל פרוסת המוציא הלא קיימא לן דהמוציא מברכין אפילו על פחות מכזית?!" (משנה ברורה סק"ט).

משום כך הציע הפרי חדש ואחרונים נוספים הסבר אחר לדבר:

אלא משום דיש פוסקין שסוברין דברכת המוציא קאי על הפרוסה וברכת על אכילת מצה קאי על השלמה – לכך צריך מכל אחת כזית (משנה ברורה שם).

כדי להבין את הדבר עלינו לזכור מדוע יש לבצוע את המצה השלימה יחד עם המצה הפרוסה:

…ויברך על השלימה המוציא ויבצע ולא יאכל עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה… ומפני שיש מי שאומר שמברך על הפרוסה המוציא ועל השלימה על אכילת מצה לכך הרוצה לצאת ידי שניהם יאחוז שתיהם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה מיד זה אחר זה ואחר כך יבצע משתיהן ביחד ויאכל בהיסיבה (טור, אורח חיים סימן תעה).

יש שסברו כי ברכת המצה היא על המצה השלימה, ולעומתם יש שנקטו שברכת המצה היא על המצה השבורה. כדי לצאת ידי שתי הדעות אנו אוחזים יחד את שתי המצות ואוכלים משתיהן יחד.

נראה שהדעה הראשונה בטור סוברת שברכת המצה צריכה להיות על המצה השלימה שהיא חשובה יותר. כדי לזכור את 'לחם העוני' שאכלנו במצרים אנו מברכים המוציא על המצה השבורה, אך את מצוות התורה המיוחדת ללילה זה נעשה על מצה חשובה ושלימה. לעומתה הדעה השנייה בטור סוברת שדווקא ברכת המצה צריכה להיות על 'לחם עוני', על המצה השבורה. בכך נזכור את העוני בו היינו במצרים ונודה לה' על שיצאנו ממנו, ובנוסף גם נזכור את השבח שיש בעוני – הענווה ותחושת התלות בה', ערכי היסוד של חג הפסח.

מעתה מובנים דברי הפרי חדש: אם ברכת המצה היא על המצה השלימה הרי שעלינו לאכול ממנה כזית ובנוסף לאכול מעט מהמצה השלימה בגלל ברכת 'המוציא'. אולם אם ברכת המצה היא על המצה השבורה הרי שעלינו לאכול כזית דווקא מהמצה השבורה. כדי לצאת ידי כל הדעות אנו אוכלים כזית מהמצה השלימה וכזית נוסף מהמצה השבורה.

ה'התעוררות תשובה' מביא הסבר נוסף מדוע יש צורך באכילת שני שיעורי כזית: בכל יום טוב ישנה מצווה לאכול כזית לחם, משום שמחת יום טוב. מצוות אכילת מצה מוסיפה לפיכך חובה לאכול כזית נוסף, ולכן עלינו לאכול בסך הכל שני כזיתים: אחד לשם יום טוב והשני לשם מצוות מצה. לא ניתן לקיים את שתי המצוות בכזית אחד, שהרי 'אין עושים מצוות חבילות חבילות' (שו"ת התעוררות תשובה, חלק ב, סימן קל).

הגאון הרב עובדיה יוסף (חזון עובדיה פסח חלק ב עמוד סה) מקשה על הסבר זה: ניתן לקיים על ידי אכילת כזית אחד את שתי המצוות יחד – שמחת יום טוב ואכילת מצה, ואין בכך משום 'עשיית מצוות חבילות חבילות'. ראיה לדבר יש מכל יום טוב שחל בשבת: למרות שיש מצווה לאכול כזית משום שמחת החג, וכזית נוסף משום עונג שבת, הרי שאנו מקיימים את שתי החיובים באכילת כזית אחד בלבד (וראה שו"ת חזון עובדיה סימן ח שהאריך בזה).

נראה כי יש לתרץ את קושיית הגר"ע יוסף, ולחלק בין המקרים: שמחת יום טוב ועונג שבת מתקיימים שניהם על ידי הנאת האדם מהמאכלים, ומשום כך ניתן לקיים את שני החיובים בכזית אחד. אולם בפסח המצב שונה: המצה נאכלת כדי לזכור את יציאת מצרים ואכילתה אינה קשורה כלל להנאת האדם. הדבר דומה להבדל שהיה בזמן שבית המקדש היה קיים אז היו אוכלים בשר לשם שמחה ובנוסף בשר של קורבן פסח שהיה נאכל בסוף הארוחה, 'על השובע', לא לשם שביעה ותיאבון אלא לשם המצווה. לעומת זאת ה'כזית' שנאכל לשם יום-טוב נאכל לשם הנאתו של האדם. כזית זה הוא חלק מ'חציו לכם' – לשם שביעה והנאה, וכזית של אכילת מצה הוא חלק מ"חציו לה"'. שני חיובים אלו הם שונים במהותם, ומשום כך לא ייתכן שנכלול באותו 'כזית' את שניהם.

בין ההסברים שהבאנו יש הבדל למעשה: לפי ההסבר הראשון (של הב"ח) והאחרון (של ההתעוררות תשובה) כל בני הבית חייבים לאכול שתי כזיתות – אחד לשם מצה ואחד נוסף לשם יום-טוב. לעומת זאת לפי ההסבר של הפרי חדש רק עורך הסדר צריך לאכול שני זיתים, אולם רוב המסובים יכולים להסתפק בכזית אחד, וכפי שכתב הגר"ע יוסף (חזון עובדיה פסח חלק ב עמוד סה). מדוע? המצות של בעל הבית אינן מספיקות בדרך כלל לכל המסובים. בני הבית אוכלים כזית ממצה שהובאה לפניהם, ולא ממצות עורך הסדר, ומשום כך בפניהם אין כל התלבטות האם לאכול את ה'כזית' מהשלימה או מהפרוסה. לכן די להם באכילת כזית אחד.

יש גם צד של חומרא בהסברו של הפרי חדש, שכן לפי הסברו שני הזיתים שאוכל עורך הסדר חייבים להיות ממצה שמורה, שהרי כל אחד מהם הוא ספק מצוות מצה. לעומת זאת לפי ההסבר האחרון הכזית השני נאכל לשם יום-טוב, ולא לשם מצוות מצה, ולכן אינו חייב להיות ממצה שמורה. כך גם לפי ההסבר הראשון אין צורך שהכזית הנאכל לשם ברכת 'המוציא' יהיה ממצה שמורה דווקא.

השולחן ערוך כתב שיש לאכול שני כזיתות, ואין בדבריו חילוק בין עורך הסדר לשאר הסועדים, ומכאן נראה בפשטות שלדעת השולחן ערוך גם בני הבית יאכלו שני כזיתות.

אמנם וודאי שמי שקשה לו לאכול שני זיתים יכול להסתפק בכזית אחד.