סימן קפ"ו – נשים וקטנים בברכת המזון, ובו ב' סעיפים

סעיף א

^אנשים חייבות בברכת המזון. וספק הוא אם הן חייבות מדאורייתא (א) ומוציאות את האנשים, או אם אינן חייבות אלא מדרבנן ואינן מוציאות אלא למי שאין חיובו אלא מדרבנן (ב) (ועיין לקמן סימן קצ"ט (סעיפים ו-ז) בענין זימון שלהם).

^אברכות כ' ע"ב בעיא ולא אפשטא, לדעת הרמב״ם והרא״ש.

• מדאורייתא – ברכת המזון היא מצוות עשה שאינה תלויה בזמן, ולכן נשים היו אמורות להתחייב מהתורה בברכה זו. אולם משום שהחיוב מהתורה הוא לברך את ה' על הארץ שנתן לנו[1], יש הסוברים שהחיוב מהתורה הוא רק לגברים, כיוון שהארץ התחלקה בנחלה לבתי האב, והנחלות עוברות בירושה לבנים בלבד. לעומתם יש הסוברים שנשים אף הן חייבות מהתורה, והחיוב להודות על הארץ רלוונטי לכלל עם ישראל, שהרי הארץ ניתנה לכולנו.
• אלא מדרבנן – אם חיוב הנשים זהה לחיוב הגברים, אזי אישה יכולה להוציא גבר בברכת המזון. אולם אם חיוב האישה הוא מדרבנן בלבד, היא אינה יכולה להוציא ידי חובה גבר שחיובו מהתורה. לכן לכתחילה לא תברך אישה בעבור איש, ואם בירכה בשבילו – לא יחזור ויברך. אישה המסופקת אם בירכה ברכת המזון לא תחזור ותברך, כפי שכתבנו בסימן קפ"ד סעיף ד (ס"ק י"ב).

סעיף ב

^בקטן חייב מדרבנן, כדי לחנכו (ג). וההיא דבן מברך לאביו (ד), כשלא אכל האב כדי שביעה, שאינו חייב אלא מדרבנן (ה).

^בברכות כ' ע"ב.

• לחנכו – דין חינוך מטיל חובה מדרבנן על הקטן לקיים חלק מהמצוות, וביניהן ברכת המזון.
• מברך לאביו – הגמרא (ברכות כ ע"ב) מביאה תוספתא שנאמר בה "בן מברך לאביו"; כלומר: בן יכול להוציא את אביו ידי חובת ברכת המזון. ויש להבין כיצד יכול הבן הקטן, שחיובו הוא רק מדרבנן, להוציא ידי חובה את אביו.
• אלא מדרבנן – מתרץ המחבר שהלכה זו נאמרה במקרה שגם האב חייב מדרבנן בלבד, כגון שלא אכל כדי שביעה[2]; ויש להוסיף לפרשנות זו שמדובר במקרה שהבן אכל כדי שביעה[3]. ובשאלה האם גדול שלא אכל כדי שביעה יכול להוציא אחר, דן המחבר בסימן קצ"ז סעיף ד.

1. נשים חייבות בברכת המזון [קפ"ו, א], אולם לכתחילה אישה לא תוציא איש ידי חובתו [(ב)].
2. קטנים צריכים לברך ברכת המזון, מדין חינוך [קפ"ו, ב].

[1] כלשון הפסוק: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-להיך על הארץ הטובה".

[2] שיעור ברכת המזון מדאורייתא הוא אם אכל כדי שביעה, ומדרבנן – אם אכל כזית. ראה דברינו בסימן קפ"ד ס"ק ט"ז.

[3] שאם לא כן, חיוב הבן הוא מדרבנן בלבד משתי סיבות; ובהלכות מגילה פסק הבית יוסף שקטן אינו מוציא את הציבור בקריאת מגילה משום שחיובו מדרבנן משתי סיבות, ואילו חיוב הציבור מדרבנן הוא רק מסיבה אחת (שמגילה היא לעולם חיוב מדרבנן). ומכאן נלמד אלינו, שבן מוציא אביו ידי חובה רק אם שניהם חייבים מדרבנן באופן שווה.