סימן קצ"ד – שלשה שאכלו כאחד ונפרדו, ובו ג' סעיפים

סעיף א

^אשלשה שאכלו כאחד, ושכחו וברך כל אחד לעצמו, בטל מהם הזימון (א) ואין יכולים לחזור ולזמן למפרע; ^בוכן אם ברכו שנים מהם (ב). ^גאבל אם שכח אחד מהם וברך, השנים יכולים לזמן עם השלישי (ג), אף על פי שכבר ברך ^דיכול לומר 'ברוך שאכלנו משלו' (ד), והם יוצאים ידי חובת זימון (ה) והוא אינו יוצא ידי זימון, שאין זימון למפרע (ו). הגה: ואם האחד זימן עם אחרים (ז), אף שנים הנשארים אינן יכולים לזמן (ח) (ב"י בשם הרשב"א).

^אברכות מ״ה ע"ב.  ^בהרא"ש והרשב״א.  ^גברכות נ ע"א.  ^דהרא״ש שם.

• בטל מהם הזימון – הזימון הוא הזמנה לברך ברכת המזון, וברור שאין אפשרות להזמין לברכה לאחר שכולם בירכו.
• שנים מהם – שהם רוב החבורה.
• עם השלישי – מפני שאז הרוב מברכים.
• שאכלנו משלו – השלישי יכול לענות לזימון אף שכבר בירך ברכת המזון, כיוון שאכל עם שני האחרים והתחייב עמם בזימון.
• ידי חובת זימון – כיוון שזימנו לפני ברכת המזון, כדין.
• למפרע – שאף על פי שיכול הסועד שבירך כבר להצטרף לזימון, אין הוא יכול לצאת ידי חובת זימון לאחר שבירך ברכת המזון.
• עם אחרים – מחבורה אחרת. והוא הדין אם היו חמישה, ושלושה זימנו לבד בלא לשתף את שני האחרים.
• אינן יכולים לזמן – כיוון שמהפורש פרחה חובת הזימון כאשר זימן. ואם רוצה לזכות את השניים ידי זימון, יוכל להצטרף עמהם אם ישוב ויאכל קצת.

סעיף ב

^השלשה שאכלו ויצא אחד מהם לשוק, קוראים אותו ומודיעים לו שרוצים לזמן, כדי שיכוין ויצטרף עמהם ויענה עמהם ברכת זימון, ויוצאים ידי חובתן אף על פי שאינו בא ויושב עמהם (ט). והני מילי בשלושה, אבל בעשרה, כיון שצריכים להזכיר את השם – אינם מצטרפין עד שיבא וישב עמהם (י). הגה: ועיין לקמן סימן ר' עד היכן ברכת הזימון (יא).

^הברכות מ״ה ע"ב.

• ויושב עמהם – כלומר: במקרה שאחד הסועדים יצא בלי לזמן אפשר לקרוא לו, וכשהוא מתקרב ויכול לשמוע – אפשר לזמן בלי להמתין שיישב עמהם. שכיוון שהאכילה יחד היא שמולידה את חיוב הזימון, אין צורך שיישבו ביחד בזמן הברכה.
• וישב עימהם – כיוון שאי אפשר להזכיר שם ה' כשאין נוכחים עשרה יהודים באותו מקום.
• ברכת הזימון – שם בסעיף ב' נראה שיש מחלוקת אם הברכה הראשונה של ברכת המזון היא חלק מהזימון, או שאלו שתי ברכות נפרדות. ורוצה הרמ"א לומר כאן שאם זו ברכה אחת, השלישי שכבר בירך ויצא לשוק צריך להקשיב עד סוף ברכת "הזן".

סעיף ג

^ושלשה שאכלו כאחד ואין אחד מהם יודע כל ברכת המזון, אלא אחד יודע ברכה ראשונה ואחד השנייה ואחד השלישית – חייבים בזימון, וכל אחד יברך הברכה שיודע (יב), ואף על פי שאין בהם מי שיודע ברכה רביעית אין בכך כלום (יג). ^זאבל לחצאין אין לברך, אם האחד אינו יודע כי אם חצי הברכה, שאין ברכה אחת מתחלקת לשתים (יד).

^וברכות מ״ו ע"א לפירוש הרי״ף, וכן הסכימו הרא״ש ורבנו יונה והתוספות.  ^זשם בתוספות

• הברכה שיודע – היינו שכל אחד יברך בקול את הברכה שיודע, ויכוון להוציא את חבריו, והם יכוונו לצאת בשמיעה.
• אין בכך כלום – כיוון שברכה רביעית היא מדרבנן, ואינה חלק עיקרי מברכת המזון כשלושת הברכות הראשונות, שחובתן מהתורה.
• מתחלקת לשתים – במקרה זה, אם יכולים לברך בשפה אחרת ייצאו ידי חובת בברכה בשפתם.

שלשה שאכלו כאחד ונפרדו (קצ"ד)

1. שלושה שאכלו יחד ולא זימנו, ובירכו כולם או רובם – הפסידו בכך את מצוות הזימון.
2. אבל אם בירך רק אחד מהם – הוא יכול להצטרף לשני האחרים, והם ייצאו ידי חובת זימון [א], ואפילו אם אינו יושב עימם בעת הברכה [ב].