סימן קצ"ח – אחד נכנס אצל שלשה שאכלו, ובו סעיף אחד

סימן קצר זה דן במי שלא אכל, ולכן אינו חלק מחבורת המברכים, אולם הוא נוכח עמם בעת הזימון. מחד גיסא אין זה ראוי שלא יצטרף אליהם, כי אין להיפרד מקבוצה שמהללת את ה'; מאידך גיסא הוא אינו יכול להשתתף בזימון ולענות "ברוך שאכלנו משלו", כיוון שלא אכל בעצמו. לכן תיקנו חכמים נוסח מיוחד למקרה זה, הדומה לנוסח הזימון – אך ללא המילים "שאכלנו משלו".

סעיף א

^אשלשה שאכלו והם מברכין, ונכנס אחד שלא אכל (א), אם נכנס כשאומר המברך 'נברך שאכלנו משלו', עונה אחריו: 'ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד' (ב); ואם נכנס כשאחרים עונים 'ברוך שאכלנו משלו', עונה אחריהם אמן (ג). הגה: וכן בכל הברכות שאדם שומע, חייב לענות אמן (ד) (טור וב"י בשם בה"ג וסמ"ג). ואם הם עשרה, אומר: 'ברוך א-להינו ומבורך ^בשמו תמיד לעולם ועד' (ה); ^גוהוא הדין אם היה שם כשגמרו מלאכול ולא אכל עמהם, כך הוא עונה אחר המברך ואחר העונים (ו).

^אברכות מ״ה ע"ב.  ^בתוספות ורבנו יונה והרא"ש בשם בה"ג.  ^גשם ובסמ״ג

• שלא אכל – דבר, וגם לא שתה משקה מלבד מים (או משקה על בסיס מים), שאם לא כן הוא מצטרף לזימון כשאר האוכלים, כפי שראינו בסימן הקודם סעיף ב.
• לעולם ועד – וכך משתתף בהילולו של ה', בלי להזכיר את המילים "שאכלנו משלו"[1].
• עונה אחריהם אמן – ואין זה בכלל "אמן יתומה". ואם נכנס בעת שהמזמן חזר ואמר "ברוך שאכלנו משלו", אינו עונה אמן, כשם שהמסובים אינם עונים.
• חייב לענות אמן – ודין זה מוסכם על המחבר.
• לעולם ועד – כלומר: כשהמסובים מזכירים שם א-להים גם הוא מזכיר עמהם, רק שאינו אומר "שאכלנו משלו".
• ואחר העונים – סימן זה אינו עוסק רק במי שנכנס לאחר שסיימו לאכול, אלא גם במקרה שהוא ישב עמם בשעה שאכלו, אך לא אכל בעצמו.

דין השומע זימון ולא אכל (קצ"ח)

1. אדם שיושב עם סועדים שמזמנים ביניהם, אלא שהוא עצמו לא אכל, ישתתף עמם בזימון, ובמקום "ברוך שאכלנו משלו" יאמר "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד". ואם יש שם עשרה, יאמר "ברוך א-להנו ומבורך שמו, תמיד לעולם ועד".

[1] למנהגנו, שמוסיפים הקדמה לזימון (כפי שביארנו בסימן קצ"ב ס"ק ג), אם אותו אדם שלא אכל נמצא בזימון מתחילתו, לספרדים ודאי שיכול לומר "שמים"; ולאשכנזים יכול לומר "יהי שם ה' מבורך", אף שיש בו שם ה', כיוון שהוא פסוק (תהילים קי"ג, ב).