קיצורי הלכות ציצית

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

חשיבות המצווה

1. מדין תורה יש להטיל ציצית כשלובשים בגד שיש בו ארבע כנפות, ואם אינו לובש בגד כזה – אינו חייב [כ”ד, א]. וכיום בבגדינו הרגילים אין ארבע כנפות, אולם רצון התורה הוא שכל אדם יתחייב במצווה זו, כדי שיזכור את כל מצוות ה’. לכן נהגו ישראל ללבוש ‘טלית גדול’ בתפילה, ו’טלית קטן’ במשך היום [ח’, הק; כ”ד, א].
2. הזהיר במצווה זו זוכה ורואה פני שכינה, ומי שחלילה לובש בגד של ארבע כנפות בלא ציצית – עונשו גדול [כ”ד, ו].

1. משום חיבוב המצווה, וכן משום שנאמר בה “וראיתם אותו”, נהגו להסתכל בציציות ולנשקן בעת העיטוף בהן, וכן כשאומר את המילים “וראיתם אותו” בפרשיית ציצית [כ”ד, ב-ד].
2. אין לעשות בבגד שיש בו ציצית שימוש מגונה [כ”א, ב], וכן יש להיזהר שהציציות לא יגררו על הארץ בהליכתו [כ”א, ד]. אולם מותר להיכנס עם טלית קטן לשירותים [כ”א, ג].

טלית קטן (סימן ח’)

1. חיובה: כל הלובש בגד של ארבע כנפות – חייב להטיל ציציות בכנפות הבגד [הק].
2. ברכתה: לדעת הרמ”א יברך “על מצוַת ציצית”, וכן נוהגים האשכנזים. לדעת המחבר יברך “להתעטף בטלית”, וכן נוהגים חלק מהספרדים [ו]. אולם יש ספרדים המברכים על טלית קטן “על מצוַת ציצית”, ויעשה כל אחד כמנהגו [(ט)].
3. אם עתיד ללבוש גם טלית גדול, יש נוהגים שלא לברך כלל על הטלית קטן, אלא ימתין עד ללבישת הטלית גדול, וכשמברך עליה “להתעטף בציצית” יכוון על שתיהן [(ט)]. אולם מעיקר הדין מותר לברך על טלית קטן העונה לדרישות ההלכה.
4. בזמן הברכה על לבישת הטלית קטן יש לעמוד [א], וממידת חסידות יש לעטוף בה את הראש לכמה שניות [ג].
5. גם אם ישן עם הציצית צריך לברך עליה בבוקר, וימשמש ציציותיו בזמן הברכה [טז].
6. כתב המחבר שיש לראות את הציציות תמיד, ואף המשנה ברורה כתב שאין להכניס את הציציות תחת הבגדים. אולם אין בכך חובה גמורה, ועל פי הסוד עדיף ללבוש את הציצית דווקא תחת בגדיו העליונים [יא].
7. שיעור הבגד החייב בציצית הוא בגד “שהקטן מתכסה בו” [ט”ז, א]. ובמידות זמננו השיעור הוא: רוחב של בין 36 ל-48 סנטימטרים, ואורך של 72 – 96 [ט”ז, (א)]. והמברך על השיעור הקטן יש לו על מי לסמוך.
8. נראה לי שיש יתרון גדול בלבישת מעין ציצית-גוּפִיָה, שאינה רק טלית קטן, אלא בגד ממש [ט”ז, (ג)].

התעטפות בטלית וברכתה (סימן ח’)

1. קודם לבישת הטלית טוב להפריד את חוטי הציצית זה מזה [ז] ולבדוק אם הם כשרים [ט].
2. מיד קודם להתעטפות בטלית יש לברך עליה בעמידה [א], וברכתה: “להתעטף בציצית” [(ג)].
3. בזמן שמתעטף בטלית, טוב לכתחילה לכסות גם את ראשו למספר שניות [ב].
4. רצוי לכוון בזמן העיטוף שמקיים מצוַת עשה מן התורה, ומטרתה שנזכור את כל המצוות [ח].
5. אם פשט טליתו ולא התכוון לשוב וללובשה, אם מתעטף בה שנית צריך לברך. ואם הייתה כוונתו לשוב וללובשה – פסק הרמ”א שאין צריך לברך, וגם רבים מהפוסקים הספרדים הסכימו לדבריו [יד].
6. אם נפלה שלא במתכוון כל טליתו – הסכמת המחבר והרמ”א שצריך לברך שנית כשמתעטף בה מחדש [טו].
7. טלית שאולה: יש לברך עליה [י”ד, ג].
8. מותר לשאול טלית חברו שלא מדעתו, בתנאי שישמור על ניקיונה ויחזירה לבסוף למקומה [י”ד, ד]. אבל אסור להשתמש בספר חברו שלא מדעתו [י”ד (יא)].
9. על טלית חדשה מברך שהחיינו: אם קנאה מצוייצת – יברך בשעת הקנייה, ואם לאו – בעת העיטוף [כ”ב, א].

הבגדים החייבים בציצית (סימן ט’)

1. סוג הבד החייב בציצית: לדעת המחבר רק בגד צמר או פשתן חייב בציצית מהתורה, ובשאר מינים מדברי חכמים; ולדעת הרמ”א גם שאר מינים חיובם מהתורה. לכן על הנוהגים כמחבר להדר אחר טלית קטן העשויה צמר, כדי להכניס עצמם לחיוב מהתורה; ולדעת הרמ”א אין צורך בכך (א).
2. בד סינטטי: נחלקו הפוסקים האם חייב בציצית, ולכן טוב שלא ללכת עם טלית קטן מבד כזה (כדוגמת ניילון), לפי שאפשר שלא התחייב כלל במצווה בלבישתו [(ב)].
3. בגד בעל ארבע כנפות שרוצה למעט מספר כנפותיו כדי לפוטרו בציצית, לא די בקשירה או בתפירה, אלא יש לשנות את צורתו לצמיתות [י’, ג].
4. כנף נחשב דווקא אם הוא בצורה של זווית,ואינו מעוגל [י’, ט].
5. בגד הנועד לכסות את הראש – פטור מציצית, אף אם מכסה גם את הצוואר והכתפיים [י’, י-יא].
6. תכריכי המת פטורים מציצית [י”ט, ב], ומותר להסיר את הציציות מטלית המת [ט”ו, א].

לקט הלכות לקושר פתילי ציצית (מתוך סימנים י”א-י”ד)

1. הכנת הפתילים (כלומר שזירתם) צריכה להיות לשם מצוַת ציצית [י”א, א].
2. גם קשירת הציציות צריכה להיות לשם מצוַת ציצית [י”ד, ב].
3. אין מברכים על עשיית הציצית [י”ט, א].
4. גוי שקשר ציצית – פסול. אישה יכולה לקשור ציצית לדברי המחבר, ולדברי הרמ”א לכתחילה טוב שלא תקשור, ואם קשרה – כשר [י”ד, א].
5. יש אומרים שלכתחילה לא יקשור קטן את פתילי הציצית אם אין גדול עומד על גביו [י”ד, (ה)].
6. הפתילים צריכים להיות מצמר [ט’, ב] או ממין הבד שהבגד ארוג ממנו [ט’, הק].
7. אורך הפתיל: אורך חוטי הציצית (החוליות וה”ענף” יחד) צריך להיות לפחות 24 סנטימטרים; וייקח גם פתיל אחד ארוך מהשאר, שבו יכרוך האחרים [י”א, ד].
8. יש להשחיל את הפתילים בנקב המצוי בקצה הבגד, במרחק 2-6 סנטימטרים משפתו [י”א, ט].
9. דרך הקשירה: מכניסים את ארבעת החוטים בנקב, וכעת יש ארבעה חוטים מצד אחד וארבעה מהצד השני. קושרים את שתי הקבוצות של ארבעת החוטים זו בזו, ויוצרים שני קשרים זה על גב זה בסמוך לשולי הטלית. לאחר מכן מסובבים את החוט הארוך סביב שבעת החוטים האחרים. לאחר הכריכה יקשור וישוב ויכרוך, עד שימצאו חמישה קשרים, וארבעה מקומות של כריכה ביניהם [י”א, יד].
10. מניין הכריכות שבין קשר לקשר – יש בכך מספר מנהגים. השולחן ערוך מביא שנהגו לכרוך 7,9,11,13 [י”א, יד]. ומצאנו מנהגים נוספים, והעיקריים שבהם: 7,8,11,13 ו-10,5,6,5 [י”א, (מז)].
11. טוב לעשות קשר בכל קצה חוט, כדי למנוע פרימתו [י”א, יד].
12. הטלת הציציות צריכה להיות לאחר שהבגד התחייב בציצית, משום “תעשה ולא מן העשוי” [י’, ה].
13. פתיל שנקרע: לשיטת הרמב”ם, אם חוט נקרע ונשאר ממנו “כדי עניבה” – כארבעה ס”מ – נחשב כאילו לא נקרע. ואם נקרע ולא נשאר אפילו “כדי עניבה”, עדיין הציצית כשרה, ולא תיפסל אלא אם נקרע אותו חוט משני צידיו. לכן אם נקרע לגמרי חוט אחד מהשמונה – ודאי כשר. ואם נקרעו שניים, אם אפשר שזהו אותו חוט משני צידיו – הציצית פסולה. ואם לאו (כגון שהקפיד שהחוטים לא יתערבו בכריכתם, וכל העת חצי בצד אחד וחצי בצד שכנגד, ונקרעו שניים מאותו צד) – כשרה

לשיטת רבנו תם ישנו תנאי נוסף להכשיר אם נקרעו כמה חוטים, והוא – שיישארו שני חוטים שלמים (משני צידיהם).

השולחן ערוך פסק מעיקר הדין כרמב”ם, וסיים שטוב לחוש לרבנו תם; והרמ”א החמיר כרבנו תם מעיקר הדין [י”ב, א].

1. פתיל שנפרמה שזירתו ונראה כשני פתילים, אם נשאר שזור בכדי עניבה – כשר, ואם לאו – פסול [י”א, ג].

החייבים מצוות ציצית (סימן י”ז)

1. נשים פטורות מציצית. ואף שבמצוות אחרות לשיטת הרמ”א נשים יכולות להכניס עצמן לחיוב ולברך על מצוות שפטורות מהן, במצוַת ציצית נחשב הדבר כיוהרה [ב].
2. קטנים יש לחנכם למצוַת ציצית מגיל שיודעים ללבשה כהלכתה ולאחוז הציציות בשעת קריאת שמע [ג].
3. עיוור חייב בציצית [א].

ציצית בלילה (סימן י”ח)

1. בגד שנועד ללבשו בלילה (כגון פיג’מה) ויש לו ארבע כנפות –  כשלובשו בלילה פטור מציצית [א]. לכן הנוהגים ממידת חסידות לישון עם ציצית צריכים לשים לב שלא תהיה זו ציצית המיוחדת ללילה [(ד)].
2. וכשלובשו ביום, נחלקו הפוסקים עם חייב בציצית. לכן יטיל בו ציציות, אולם לא יברך עליו [א].
3. בלילה לא נהגו להיכנס לחובת ציצית, ולכן פטורים בו מטלית קטן [(ב)].
4. יכול לברך על הציצית משיכיר בין תכלת ללבן (שהוא 66 דקות לפני הזריחה) ועד לשקיעת החמה [ג].
5. אם לבש ציצית לפני זמן זה –  לא יברך, וכשיגיע הזמן ימשמש בציציותיו ויברך [ג].

ציציות שנקרעו וטליתות שהתבלו (סימן כ”א)

1. חוטי ציצית שנקרעו, אין לעשות בהם שימוש מגונה [ב]. לדברי המחבר יכול לזרקם לאשפה, ולדברי הרמ”א יש לזרקם דרך כבוד, והמדקדק במצוות טוב שיגנזם [א].
2. טלית שהתבלתה, מותר לזרקה, אולם לא ינהג בה מנהג מגונה [ב].
3. טלית שהתבלתה, מותר להעביר ציציותיה לבגד אחר, אולם אסור להסיר את הציציות אם אינו מעבירן לבגד אחר [ט”ו, א].
4. אסור להעביר את קצה הבגד עם הציציות שבו ולתופרו בבגד אחר [ט”ו, ב].