סימן י'

דיני כנפות הטלית ובו י"ב סעיפים

בתורה נאמר: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ" (דברים כ"ב, יב). חלקו הראשן של סימן זה עוסק בהגדרת הכנפות החייבות בציצית, והחלק השני דן בבגדים שלכאורה יש להם ארבע כנפות, ובכל זאת לא נהגו להטיל בהם ציצית.

 סעיף א

^אטלית שאין לה ארבע כנפות – פטורה (א). יש לה יותר מארבע – חייבת, ועושה לה ארבע ציציות ^בבארבע כנפיה המרוחקות זו מזו יותר.

^אמנחות מ"ג.  ^בהרמב׳׳ם בפ"ג מהלכות ציצית.

(א) פטורה – כפי שראינו בהקדמה לסימן, הדבר נלמד מהפסוק "על ארבע כנפות כסותך". בהמשך יתבאר ש"כנף" פירושה זווית, ואם הבגד מעוגל – אין זו כנף (אולם אין צורך בזווית של תשעים מעלות בדיוק).

סעיף ב

^גיש לה ארבע, וחתך אחד באלכסון ועשאוהו שנים – הרי נעשית בעלת חמש, וחייבת (ב).

^גמנחות לו.

(ב) וחייבת – כפי שראינו בסעיף הקודם.

סעיף ג

^דכפל קרנות טליתו (ג) וקשרם או תפרם, ודומה כאילו קיצען ואין לה כנפות, אף על פי כן לא נפטרה (ד).

^דמנחות לו.

(ג) כפל קרנות טליתו – כלומר: קיפל את פינות הבגד כך שנעלמו או שהתעגלו קצוות כנפותיו.

(ד) לא נפטרה – קשר, ואפילו תפירה, אינם נחשבים כמבטלים את צורתו המקורית של הבגד; שהלא אם ברצונו לשנות לצמיתות את כנפות הבגד – לא היה מסתפק בקשר או בתפירה אלא היה חותך את הבד.

סעיף ד

^הטלית של בגד וכנפיה של עור – חייבת. היא של עור וכנפיה של בגד – פטורה (ה).

^המנחות מ' וכרבא.

(ה) פטורה – בסימן הקודם התבאר שבגד מעור פטור מציצית. אולם הולכים אחר עיקר הבגד, ולכן אם רק הכנפות עשויות עור – הטלית חייבת בציצית. וכן להיפך: אם הבגד עשוי עור, הריהו פטור מציצית אף אם כנפותיו עשויות בד.

סעיף ה

^והיו לה שלושה כנפות ועשה בהם שלוש ציציות, ושוב עשה לה כנף רביעי ועשה גם בו ציצית – פסולה משום 'תעשה' ולא מן העשוי (ו).

^ומנחות מ"ז.

(ו) תעשה ולא מן העשוי – מהפסוק "גדילים תעשה לך" לומדים חכמים שלא די שיהיו בבגד ציציות, אלא יש גם חובה בקשירתן (ולו יצוייר, למשל, שטלית מצוייצת נפלה מן השמים – היא איננה כשרה, משום שלא נקשרה בידי אדם). מכאן – שהטלת הציציות היא מצווה, ואין מברכין עליה משום שהיא הכנה לעיקר המצווה, שהיא הלבישה. לכן אם הוטלו ציציות לפני שהבגד התחייב בציצית – כאשר התחייב בציצית יש להתיר את הציציות ולהטילן מחדש. פסול זה, של ציציות שהוטלו בבגד כאשר היה פטור מהמצווה, נקרא בפי חז"ל: "'תעשה' – ולא מן העשוי".

סעיף ו

^זאין כופלין את הטלית ומטילים ציצית על כנפיה כמו שהיא כפולה (ז) (אבל צריך להטיל בארבע כנפיה הפשוטים) (ח) (בית יוסף), אלא אם כן תפרה כולה, ואפילו מרוח אחת (ט). הגה: וי"א דחייבין אפילו בלא תפירה (י), וטוב לעשות לה ציצית אבל לא לברך עליה (יא) (הרי"ף והרא"ש והטור).

^חהטיל ציצית על ציצית (יב), אם נתכוין לבטל הראשונה – חותך הראשונה, וכשרה (יג). ואם נתכוין להוסיף – אף על פי שחתך אחת משתיהן, פסולה (יד). הגה: ויש מכשירים בכל ענין, וכן עיקר (טור בשם הרא"ש ורבינו ירוחם ני"ט ח"ג); וקודם שחתך הראשונות פסול בכל ענין (ב"י).

^זמנחות מ"א כר' שמעון, רמב"ם פ"א מהלכות ציצית.  ^חשם בגמרא לדעת רמב"ם שם בפ"א.

(ז) כפולה – יש להטיל את הציציות בכנפות דווקא. בבגד שרגילים ללובשו כשהוא מקופל (כגון בגד שגדול ממידות בעליו) – היה נראה לכאורה להטיל את הציציות בארבע הכנפות של הבגד הנוצרות לאחר הקיפול, כי כך הדרך ללובשו. אולם דעת המחבר היא שקיפול, מעצם טיבו, הוא ארעי וזמני, ואינו נחשב כשינוי צורת הבגד מבחינה הלכתית.

(ח) הפשוטים – כלומר: הבגד אינו נפטר מציצית, ויש להטיל ציציות בצורתו המקורית של הבגד, כשאינו מקופל. הערה זו באה להבהיר את דעת המחבר, אך בהמשך הסעיף יתבאר שלדעת הרמ"א יש להטיל את הציציות דווקא בכנפות הבגד המקופל.

(ט) מרוח אחת – מפני שתפירה זו מגדירה את הקיפול כקבוע.

(י) בלא תפירה – לדעה זו היות והבגד אינו ראוי ללבישה כשהוא פתוח – אין להטיל בו כך ציציות, אלא יש להתייחס לבגד כפי שהוא בצורתו המקופלת ללבישה.

(יא) לא לברך עליה – הרמ"א חושש לשיטת המחבר אף על פי שלא פסק כמותו, וזאת משום שמחמירים הרבה בחשש ברכה לבטלה. הייתה סברה לומר שמאותו הטעם אין נכון ללכת בבגד זה כלל, שהלא לשיטת המחבר ציציותיו אינן במקומן הנכון ולכן אינן כשרות, והרי הוא עובר על עשה כשלובש בגד זה. אך היות שמעיקר הדין פסק הרמ"א כדעת המחייבים ציצית דווקא בכנפות המקופלות, הוא אינו חושש לעניין זה לשיטה השנייה, שהלא יש לפסוק היכן להטיל את הציצית, ולא שייך כאן לחשוש לשיטה האחרת[1].

(יב) ציצית על ציצית – כלומר: בגד שהיו ציציות כשרות בארבע כנפותיו והוסיף לו ציצית נוספת בכל כנף. המחבר מחלק בדין זה בין העושה זאת משום שברצונו להחליף את הציציות הראשונות, לבין הרוצה שבכל כנף יהיו שתי ציציות, ודן בכל אחד מהמקרים האם הציצית כשרה; וכן יש לדון גם אם עובר משום "בל תוסיף".

(יג) וכשרה – אסור ללבוש את הטלית בזמן שיש שתי ציציות בכל כנף, הואיל ונראה כמוסיף על המצווה. אך לא פסל העושה זאת את הטלית, משום שלא התכוון להוסיף על מצוות ציצית. לכן כשיסיר את הציציות הראשונות[2] – חזרה הטלית לכשרותה[3].

(יד) פסולה – אם התכוון להוסיף על המצווה, הרי עבר על "בל תוסיף". ובנוסף, לא תוכשר הציצית אם יסיר את שהוסיף, שהרי הציציות הנוספות הוטלו באיסור, ולכן פסל את כל הציציות שבטלית זו ואין להן עוד דין של ציצית. ההסבר לכך הוא ש'ציצית' היא ארבעה חוטים שנקשרו יחד בכל כנף; כאשר מטיל שתי ציציות בכנף אחת הרי הן כסתם חוטים ולא כציציות, ואף אם לבסוף מסיר אחת מהן הרי הציצית השנייה פסולה משום "תעשה ולא מן העשוי", משום שהחוטים היו מוטלים כבר בטלית כאשר נעשו לציצית.

סעיף ז

(טו) ^טמלבושים שהם פתוחים מן הצדדין למטה, ויש להם ארבע כנפות לצד מטה, ולמעלה הם סתומים (טז); אם רובו סתום – פטור, ואם רובו פתוח – חייב; ^יואם חציו סתום וחציו פתוח – מטילין אותו לחומרא וחייב בציצית, ואין יוצאין בו בשבת (יז).

^טהגהות מימוני בשם (ר"פ) [מהר"ם], ומהרי״ק שרש קמ״ט.  ^יבית יוסף.

(טו) הקדמה – מכאן ועד לסוף הסימן עוסק המחבר בבגדים שלכאורה חייבים בציצית, אולם לא נהגו להטיל בהם ציצית. בהצדקת המנהג עולים כמה תנאים לחיוב הבגד בציצית, תנאים המצמצמים את החיוב במצווה.

(טז) סתומים – להמחשת העניין נחשוב על בגד כחולצת טי או כגופיה. לבגד זה אין כנפות ולכן הוא פטור מציצית. אם נחתוך את הבגד מלמטה למעלה בשני צידיו – הרי לנו ארבע כנפות. אלא שמבאר המשך הסעיף שאם חתכנו מעט והרוב נשאר מחובר – נחשב הבגד כמחובר כולו, ופטור מציצית; ורק אם רובו פתוח – נחשב כבעל ארבע כנפות, וחייב בציצית.

(יז) בשבת – כאן למדנו כלל חשוב: בגד שספק אם חייב בציצית, חייבים להטיל בו ציצית ככל ספק מהתורה, שיש להחמיר בו. אולם אין לצאת לרשות הרבים בבגד זה בשבת, שהלא אם הבגד פטור מציצית – הציציות אינן חלק מהבגד, והיוצא בהן בשבת מוציאן מרשות לרשות ועובר על איסור הוצאה[4].

סעיף ח

^כקאפ"ה (יח) שהיא פתוחה בענין שיש לה ארבע כנפות, אם יקבעו בה אשטרינג"ה לעשותה כסתומה כדי לפוטרה מציצית, אינו מועיל תיקון זה אם לא תהיה קבועה מחצי ארכה ולמטה לכל הפחות (יט), וגם שתהיה קבועה למטה מהחגור, למען יהיה הרוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאם לא כן יאסר משום מראית העין (יט).

^כמהרי״ק שם.

(יח) קאפ"ה – מדובר בבגד עליון ארוך שהוא פתוח לגמרי (דומה בצורתו לטלית קטן שלנו, אלא שהוא ארוך). כדי לפוטרו מחובת ציצית נהגו לחבר את שני צדדיו מתחת לזרוע, ולבטל בכך את ארבע הכנפות. ומסביר המחבר כיצד יש לעשות זאת.

(יט) לכל הפחות – ראשית מעמיד כאן המחבר שני תנאים הנצרכים כדי לפטור בגד זה מציצית: החיבור צריך להיות קבוע – ולא די בכפתורים וכיוצא בזה; ועליו להיות ברוב הבגד (כפי שראינו בסעיף הקודם), ולא די בכך שיחברו מלמטה. 

(כ) מראית העין – מוסיף כאן המחבר לתנאי השני שאמנם מהתורה די בחיבור רוב הבגד, אך יש לשים לב גם שיהיה ניכר שרוב הבגד מחובר, אחרת ירָאה כמי שהולך בבגד בעל ארבע כנפות ללא ציציות. מכאן למדנו שאיסור מראית העין אינו מוגבל לדינים המובאים בתלמוד, ואין לעשות שום מעשה הנראה כאיסור[5].

סעיף ט

^להכנפים צריך שיהיו מרובעות ולא שיהיו עגולות (כא).

^למהר"י אבוהב, וכן כתוב בעיטור.

(כא) עגולות אולם כפי שראינו למעלה (ס"ק א), אין צורך בזווית ישרה ממש, וגם כנף אלכסונית מחייבת בציצית.

סעיף י

^ממצנפת (כב) פטורה; אפילו של ארצות המערב, ששני ראשיה מושלכים על כתפיהם וגופם (כג), ואף על פי שמתכסה בה ראשו ורובו – פטור, כיון שעיקרה לכסות הראש, ד'כסותך' אמר רחמנא, ולא כסות הראש.

^ממהר"י אבוהב, וכפתור ופרח, וארחות חיים.

(כב) מצנפת – כיסוי ראש גבוה מבד, בעל זוויות.

(כג) על כתפיהם וגופם – כתבו הפוסקים שהמצנפות של תושבי ערב ארוכות, ומכסות גם את הגוף[6]; ובכל זאת מסביר המחבר שהן פטורות מציצית מפני שבמהותן הן סוג של כובעים, ואינן בגד[7].

סעיף יא                

^נסודר שנותנין על הצואר במלכות ארץ ישראל שנקרא בערבי שי"ד, וכן בוק"א שהיו נותנין בספרד על כתפיהם – פטורים (כד).

^נבית יוסף מכמה טעמים.

(כד) פטורים – סודר זה הוא בגד מלבני שנועד ללבישה סביב לצוואר, אלא שמכסה גם חלק מן הגוף. וביאר בבית יוסף שפטור מציצית משום שמשמש לצרכים נוספים, כגון לצרור בו מעות, להבאת פירות, לקנח את הזיעה ועוד. ונראה שהיום אין לנו בגד כזה.

סעיף יב

^סמלבושים שבמצרים הנקראים גוחא"ש, וכן מינטיני"ש ודואלמני"ש וקפטאני"ש ופיריגי"ש שבתוגרמה, אף על פי שיש להם ארבעה כנפים – פטורים (כה). הגה: והוא הדין מלבושים של גלילות בני אשכנז וספרד, הואיל ואין כנפיהם עשויין שיהיו שנים לפניהם ושנים לאחריהם מכוונות זו כנגד זו – פטורים (כו) (בית יוסף לפי סברת מהרי"ק).

^סבית יוסף.

(כה) פטורים – כל אלו הם בגדים עליונים הדומים למעילים שלנו, ויש להם ארבע כנפות: שתיים למעלה בצד הצווארון, ושתיים למטה. הרבה טרח בבית יוסף להצדיק את המנהג שלא להטיל בהם ציצית[8]; ולאחר שדחה כמה הסברים, הסכים עם שני טעמים: האחד, שבגדים אלה "אין לובשין אותה להגן, אלא מפני הכבוד", ולכן אינם בכלל "כסותך" שאמרה תורה[9]. והטעם השני, שהואיל ובגדים אלו ארוכים, אם יטיל בהם ציציות – הן יידרסו ברגליים וייקרעו בכל עת, והתורה "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ומסיים בית יוסף את ההגנה על המנהג: "וכל מקום שהלכה רופפת בידך – הלך אחר המנהג".

(כו) פטורים – הרמ"א לא קיבל את הטעמים שהביא המחבר, אלא פטר מטעם אחר (טעם שדחה הבית יוסף): ראינו[10] שעל הציציות להיות שתיים לפניו ושתיים לאחריו; ומכאן שארבע הכנפות צריכות להיות למטה, ואם שתיים מהכנפות למעלה – אין זה הבגד שעליו דיברה תורה, ופטור מציצית.

[1] בדברינו כאן תירצנו את קושיית האחרונים על דברי הרמ"א (הובאה במשנה ברורה ס"ק י"ט בשם "כל האחרונים"), מדוע חושש הרמ"א לשיטה זו בברכה, ו"מה תיקן במה שלא יברך". במסקנתו המשנה ברורה חולק על דברי הרמ"א, ואומר שאין ללבוש בגד מקופל. אולם לפי הסברנו דברי הרמ"א שרירים וקיימים.

[2] נחלקו הפוסקים כששינה דעתו, ורוצה לחתוך את השנִיים ולהמשיך לקיים את המצווה עם הראשונים. שיש אומרים שהראשונים נפסלו, ודברי המחבר "חותך הראשונה" הם בדווקא. עיין מגן אברהם ועטרת זקנים כאן.

[3] אף על פי שהבגד מוכשר על ידי חיתוך הציציות – אין כאן פסול "תעשה ולא מן העשוי", כי כשהטיל את הציציות השניות – הבגד עצמו היה חייב בציצית. ואמנם אין צורך בשתי ציציות, אך כשכוונתו להוציא את הראשונות – הרי זה דומה למטיל ציצית בלילה, שאף שברגע קשירת הציצית הבגד פטור, מעיקרו נחשב הבגד כחייב בציצית.

[4] כפי שיתבאר בסימן י"ג. ולגבי יציאה לכרמלית נחלקו האחרונים. לכאורה יש לאסור, כי אין להיכנס לכתחילה לספק איסור דרבנן, וכדעת המגן אברהם. אולם מצד שני, היות שהטיל בבגד ציציות בגלל שחייבו זאת חכמים – הרי הן חלק מהטלית, ודי  שנחמיר ברשות הרבים דאורייתא.

[5] וראה בספרנו "בעקבות המחבר" עמוד קל"ח, ושם בהערה 16 דוגמאות נוספות.

[6] אולי מעין כאפיה.

[7] ואמנם ראינו (בסימן ח' סעיף ב') ש"עיטוף" בטלית כולל את ראשו וחלק מגופו, ובכל זאת אם נועד בעיקר לכיסוי הראש – פטור מציצית.

[8] מלשונו: "יש לדקדק במלבושים שלנו … למה אין מטילין בהם ציצית. ומיהו … יש לדחוק ולומר …".

[9] לפי טעם זה אולי אפשר לפטור גם את מעיל החליפה (ז'אקט) שלנו.

[10] בסימן ח' סעיף ד'.