סימן כ"א

ציציות שנקרעו וטליתות שהתבלו, ובו ד' סעיפים

להבנת סימן זה יש להקדים ולומר כי קדושה שורה רק על כתבים ששם ה' מופיע בהם, כספרי תורה, תפילין ומזוזות, וכן על כלים המשמשים אותם, הנקראים "תשמישי קדושה", כמעיל ספר התורה. קדושתם של חפצים אלו אינה פוקעת מהם גם כאשר הם אינם משמשים עוד למצוותם. אין לעומת זאת קדושה בחפצים אחרים המשמשים למצוות, ובכל זאת אנו מצווים על שמירתם כדי שלא לבזות את המצוות[1]. בסימן זה יתבאר שמותר לזרקם כאשר השימוש בהם למצוותם הסתיים, אך אין לבזותם בידיים. וכן יתבאר שבכלל זה חוטי הציצית ואף גוף הטלית עצמו.

 סעיף א

^אחוטי ציצית שנפסקו יכול לזרקן לאשפה (א), מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה. אבל כל זמן שהם קבועים בטלית – אסור להשתמש בהם, כגון לקשור בהם שום דבר וכיוצא בזה, משום בזוי מצוה (ב). הגה: ויש אומרים דאף לאחר שנפסקו אין לנהוג בהן מנהג בזיון לזורקן במקום מגונה, אלא שאינן צריכין גניזה (ג) (כל בו הלכות שבת). ויש מדקדקין לגונזן. והמחמיר ומדקדק במצוות – תבא עליו ברכה (מהרי"ל הלכות ציצית) (וע"ל סימן תרס"ד סעיף ח-ט).

^אמגילה כ״ו לפירוש השאילתות והרמב"ם והר״ן מהא דכיסוי הדם חולין פ״ז, ונר חנוכה שבת כ"ב.

(א) לאשפה – אבל אסור להשתמש בהם לשימוש מגונה, כפי שנראה בסעיף הבא.

(ב) ביזוי מצוה – את מקור איסור ביזוי המצוות כבר ראינו[2]. אולם כפי שביארנו בהקדמה, אין איסור לזרוק חפצים שנעשתה בהם מצווה כאשר אינם עומדים עוד למצוותם.

(ג) גניזה – לכן מותר לזרוק אותם באופן שאין בו בזיון, ולמעשה טוב להכניסם לשקית לפני הזריקה.

סעיף ב

^בטליתות של מצוה שבלו – אדם בודל עצמו מהם, ואינו מותר[3] לקנח עצמו בהם ולא לייחד אותם לתשמיש המגונה, אלא זורקן והם כלים (ד).

^בהר״ן בפרק י״ז דשבת בשם הראב״ד.

(ד) והם כלים – מפני שאף שאין בהם קדושה ומותר לזרקם – אין לעשות בהם תשמיש מגונה.

 סעיף ג

^גמותר ליכנס בציצית לבית הכסא (ה). הגה: וכל שכן לשכב בהן דשרי. ויש שכתבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית, גם שלא ליתנו לכובסת גויה לכבס, והכל שלא יהיו מצוות בזויות עליו. אך נוהגים להקל לשכב בהם (ו) (כל בו).

^גהרמב"ם בפרק ג ובית יוסף בשם גאון מההיא דמנחות מ״ג.

(ה) לבית הכסא – כי בגד הציצית אינו חפץ של קדושה, אלא חפץ של מצווה. לכן מותר ליכנס אתו לבית הכיסא, ואין בכך בזיון המצווה, כי דרך בני האדם להיכנס לשירותים עם בגדיהם[4]. אולם יש ליזהר שלא יתלכלכו שם, שהרי שימוש מגונה אסור. ולכן אסור לגרור את הציציות על הרצפה, כפי שנראה בהמשך. וכתבו הפוסקים[5] שאין להיכנס לשירותים בטלית גדול שלנו, שהיות והוא בגד שנתייחד לתפילה – יש בכך מעין ביזוי מצווה.

(ו) לשכב בהם – הקולא היא בדיני כבוד הציצית. אולם ראינו שמצד אחר יש אומרים שאם שוכב עם הציצית – מקיים מצווה, כי לשיטת הרא"ש[6] בגד מיוחד ליום חייב בציצית גם בלילה[7].

סעיף ד

^דיש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו (ז).

^דאגור בשם הגהות מרדכי.

(ז) שלא יגרור ציציותיו – משום ביזוי המצווה

[1] על פי מגילה דף כו ע"ב; שו"ע או"ח קנ"ד, ג.

[2] סימן י"א ס"ק יח.

[3] יש בכתבי היד שגורסים "ואינו רוצה". ראה ברכי יוסף (סימן ט"ו אות ד); משנה ברורה (כאן ס"ק י); שו"ע השלם כאן הערה ד'.

[4] ואפשר להוסיף מה שביארנו בכמה מקומות (למשל בהקדמתנו לסימן ט', ובסימן י"א ס"ק כח), שמצוות הציצית מסמלת את הקדושה שאנו מוסיפים לבגד החומרי, ומציינת שגם בחייו החומריים מתאים האדם את פעולותיו לרצון השם; לכן לא אסרו ליכנס עם הציצית לשירותים.

[5] ט"ז ס"ק ג; ומ"ב בשמו.

[6] כפי שראינו בתחילת סימן י"ח.

[7] ויש שנוהגים על פי הקבלה לישון עם ציצית (מקור הדברים בשם האר"י, בספר פרי עץ חיים שער הציצית פרק א').