סיכום הלכות חול המועד

חול המועד אסור בקצת מלאכות (תקל)

• בחול המועד נאסרו קצת מלאכות, ומקצתן מותרות.
• יש אומרים שהתורה אסרה חלק מהם, ויש אומרים שכולם לא נאסרו אלא מדרבנן.
• הכללים העיקריים על פיהם מתירים עשיית מלאכה בחול המועד, שמונה המה:

1. צורך המועד.
2. דבר האבד.
3. צורך רבים.
4. עני שאין לו מה יאכל.
5. מעשה הדיוט.
6. דבר מצוה.
7. מניעת סכנה.
8. דבר שאין בו טרחה כלל. כי טירחה הכרוכה בפעולה יכולה להוות סיבה שנחמיר.

דיני גילוח בחול המועד (תקלא)

• מצוה להתגלח בערב יום טוב לכבוד המועד (א).
• בחול המועד עצמו אסור להתגלח ולהסתפר (ב).
• הנוהגים להתגלח מידי יום, רשאים לגלח גם בחול המועד [ב].
• השב מנסיעה מחוץ לארץ בחול המועד, ובמהלכה לא יכול להסתפר ולהתגלח, רשאי להסתפר ולהתגלח בחול המועד (ד).
• החוזר מטיול בחוץ לארץ, לעומת זאת, אינו רשאי להתגלח ולהסתפר.
• פוסקים רבים אוסרים לצאת לטיול בחוץ לארץ, ויש מתירים, אם מדובר בנסיעה קצרה [יד].
• תספורת ילדים קטנים, מותרת בחול המועד (ו).
• מותר לסדר את השפם בחול המועד (ח).
• מותר להסתרק בחול המועד, גם אם הדבר גורם להשרת שיער (ח).

נטילת ציפורניים בחול המועד (תקלב)

• לפי מנהג אשכנז, אין ליטול ציפורנים בחול המועד, ולמנהג ספרד מותר.
• כל הרפואות מותרות בחול המועד.

מלאכות המותרות בחול המועד (תקלג)

• בחול המועד מותר לעשות כל מלאכה נצרכת להכנת מאכלים, אף שאין הכרח לעשותה דווקא בחול המועד [הק].
• על כן מותר לטחון קמח בחול המועד, אם יש צורך בקמח לימי המועד, אף שיכול היה לטוחנו קודם החג (א).
• כמו כן מותר ללקוט פירות לצורך אכילתן (ג).
• מותר גם לצוד דגים, אם יאכל מהם במועד (ד).
• חליבת הבהמות בחול המועד מותרת גם כן, כדרכו בחול (ה).

דיני כביסה במועד (תקלד)

• הכלל הוא שאין לכבס בכל ימי המועד. לכן צריך להקדים ולהכין בגדים לכל ימי החג (א).
• אבל יש יוצאים מן הכלל, שהעיקרון בכולם הוא, שאפשרות הכיבוס לפני החג נמנעה מהם, או שאין בידם מספיק בגדים (א).
• על כן מותר לכבס בגדי קטנים, המתלכלכים בכל עת (א).
• כמו כן מותר לכבס מגבות. (א)
• גם המגיע מנסיעה רחוקה, רשאי לכבס בחול המועד (א).
• חייל המגיע לביתו בערב החג או במועד עצמו גם הוא רשאי לכבס [ב].
• נוסף על זאת בשעת צורך גדול מותר לכבס במכונה בגדים תחתונים, אם לא הספיקו קודם אם אין לו מספיק בגדים.

שלא לפנות מחצר לחצר בחול המועד (תקלה)

 אין לטרוח בחול המועד, אף ללא מלאכה [הק].

• טרחה לצורך המועד או למניעת הפסד, מותרת [הק].
• אין לעבור לדירה אחרת בחול המועד, אלא אם כן יתגורר בה במועד (א).

כל צרכי בהמה מותר לעשות בחול המועד (תקלו)

 מותר לבצע בבעלי חיים המצויים באחריות בעליהם את כל הטיפולים השגרתיים [הק].

• פעולות בלתי שגרתיות, הדורשות טרחה, אינן בכלל היתר זה, אלא אם נעשות לצורך המועד, או למניעת הפסד [הק].

דין מלאכת דבר האבד (תקלז)

• מלאכה הנעשית למניעת הפסד מותרת בחול המועד, ואין צורך לעשותה בשינוי [הק] (א).
• אבל כשההפסד אינו גדול, והטרחה רבה מאוד, אסרוה חכמים [הק] (א).
• בתקופה זו, מותרת הפעלת מערכות השקייה [ט].
• אין לייצר מערכת השקייה [ט].
• אסור ליישר את שטח השדה לצורך חרישה (ט).
• גיזום ענפים שאין לו בהם צורך אסור, אבל אם יש לו צורך בהם, מותר (יא).
• ההדברה מותרת, כאשר יש חשש להפסד, ולא התאפשרה לפני המועד [מג].
• הקצירה מותרת, כאשר יש חשש הפסד (טו).

כמה עניינים נקראים דבר האבד (תקלח)

• ההיתר לטפל בדבר האבד הוא דווקא אם לא יכול היה לעשות כן לפני המועד (א).
• אם השהה את הטיפול בכוונה, עד חול המועד, אסור לבצע זאת בחול המועד (ו).

דיני הסחורה בחול המועד

• אסור לסחור בחול המועד. והאיסור הוא הן על המוכר, והן על הקונה (א).
• מכירה הבאה למנוע הפסד, מותרת. כגון שקנה סחורה, ואם לא תימכר בחול המועד, הוא עלול להפסידה או למכרה במחיר הפסד (ד).
• סוחר רשאי לקנות בחול המועד סחורה בזול, אם מחירה יתייקר אחר החג (ה).
• מותר למכור מצרכי מזון בחול המועד. על כן נהגו בכל מקום, שחנויות מזון ומכולות פתוחות בחלק מן היום (י).
• אין לקנות בגדים בחול המועד, אלא אם יש צורך בבגד לימות החג [מב].

דיני בנין וסתירה בחול המועד (תקמ)

• אסור לבנות בחול המועד אפילו בניה פעוטה (א).
• אם יש חשש מפני גניבה, מותר לבנות בניה ארעית (א).
• על כן מותר לתקן מנעול, כדי למנוע כניסת זרים (ד).
• בחשש סכנה מותר לבנות בניה מסיבית וחזקה כרגיל (א).
• בניה ארעית מותרת כאשר היא נעשית לצורך המועד, כגון תיקון כיסא שיש בו צורך בחול המועד עצמו. (ו)
• חלון שנשבר בחול המועד, מותר לתקנו [כד].

דין אריגה בחול המועד (תקמא)

• מלאכות שאינן קשורות לאוכל, ויש בהן צורך המועד, מותר לעשות, אם יתקיים אחד משני התנאים הבאים: מלאכת הדיוט, או מלאכה בשינוי [הק].
• גיהוץ בגדים בחול המועד מותר, אם הוא נעשה לצורך המועד (ג).
• אין לתקן בגדים קרועים בחול המועד. מלבד אם יש בזה צורך המועד, ואז יש לתקן בשינוי, או מעשה הדיוט (ד).
• אין לתת את בגדיו לתיקון אצל חייט לא יהודי [י].
• אין לתת את נעליו לתיקון אצל סנדלר לא יהודי [י].

שלא לעשות מלאכה לאחרים בחול המועד (תקמב)

• ההיתר לעשות מלאכה לצורך המועד או בדבר האבד, ניתן לבעליו בלבד (א).
• מותר לאדם אחר לעשות את המלאכה, בתנאי שיעשה אותה בחינם (א).
• אם יש הפסד גדול, ואי אפשר למצוא פועל יהודי בחינם, מותר לתת שכר (א) (הערה 1).
• בפעולה הנדרשת לצורך רבים, מותר לעבוד בשכר (הערה 1).
• מי שכנסותיו אינן מכסות את הוצאותיו, רשאי לבצע את כל המלאכות כדי להשתכר (ג).

דין מלאכה על ידי אינו יהודי בחול המועד (תקמג)

• הכלל הוא שכל דבר שנאסר לעשות בעצמו, אסור לבקש מאינו יהודי לעשותו (א).
• אמנם אם הנכרי עובד בקבלנות, ועובדה זו ידועה לכל, מותר לו לבצע עבודות במועד (ב).
• מותר לסכם בחול המועד עם אינו יהודי, על ביצוע עבודה אחר המועד (ג).

דיני צרכי רבים בחול המועד

• צרכי רבים שיש בהם צורך מיידי, מותר לעשותם בחול המועד, בעבודה מקצועית ובפרהסיה [א].
• על כן מותר לתקן דרכים ומקוואות, וכל מה שנצרך לבטיחות בני אדם או לבריאותם [א].
• אין לבנות בית כנסת בחול המועד [א].
• מותר לעשות מעשה הדיוט לצורך רבים, אף אם אין בזה צורך מיידי [ב].

דיני כתיבה בחול המועד (תקמה)

 יש הבדל בין כתיבת מומחים, יפה ומוקפדת, המוגדרת “מעשה אומן”, ונאסרה בחול המועד. ובין כתיבה לא מוקפדת, הנקראת “כתיבת הדיוט” [הק].

• לדעת המחבר, כתיבת הדיוט מותרת בחול המועד. לדעת הרמ”א, גם כתיבה כזו אסורה, אלא שיש פעמים שהיא מותרת [הק].
• כתיבת מכתב ובו דרישת שלום, לדעת המחבר מותרת, ולדעת הרמ”א אסורה (ה).
• כתיבת מעשה אומן אף שעקרונית אסורה, הרי שבמקרים להלן הותרה, בדבר אבד, לצורך המועד, לצורך רבים, או לצורך מצוה.
• דבר האבד כיצד? טעויות בספר, אם לא יתוקנו, נחשבות דבר האבד (ב). חידושי תורה נחשבים דבר האבד, והותרה כתיבתם אפילו בכתב מוקפד (ט).
• לצורך רבים כיצד? מותר לתקן ספר תורה במועד, אפילו אם יקראו בו רק אחר המועד. (א)
• לצורך המועד כיצד? כתיבת ספר תורה מתחילה ועד סוף, על ידי סופרים רבים, מותרת, בהעדר ספר תורה אחר לקריאה במועד. (ב)
• סופר שאין לו מה לאכול, רשאי לכתוב במועד תפילין ומזוזות לפרנסתו (ג).
• לצורך מצוה כיצד? סופר שאין לו תפילין או מזוזה, רשאי לכתוב לעצמו, גם שלא לצורך המועד. (ג)
• מותר לחשב חשבונותיו והוצאותיו. למחבר משום שזה כתב הדיוט. ולרמ”א משום שזה דבר האבד. (ד)
• מותר לכתוב במחשב, ולהדפיס במדפסת [מג].

דין אירוסין ונישואין בחול המועד (תקמו)

• אין לשאת אשה בחול המועד (א).
• מותר להחזיר גרושתו בחול המועד (ב).
• סעודת שמחה שנזדמנה לחול המועד, כגון ברית מילה, פדיון הבן או בר מצוה, מותר לקיימם בשירה, ריקודים וכלי נגינה (ג) [יא].
• שמחת שבע ברכות מותרת בחול המועד, למי שנשא אשה טרם החג (ד).
• האיפור מותר בחול המועד (ה).

דין מי שמת לו מת בחול המועד (תקמז)

•  אסור לצום בחול המועד (א).
• אסור להספיד נפטר בחול המועד, גם אם מת בחול המועד עצמו (א).
• קרובי הנפטר בלבד רשאים לקיים מצות קריעה על אדם שנפטר בחול המועד (ו).
• למנהג אשכנז קורעים בחול המועד רק על פטירת אביו או אמו, ולא על שאר קרובים, עליהם קורעים בחלוף החג. במקום שאין מנהג, יש לקרוע על כל הקרובים (ו).
• יש להביא סעודת הבראה אל בית האבלים, גם בחול המועד (ח).
• הטיפול במת וכל צרכי הקבורה נעשים בחול המועד, ואין להתעכב כלל או לדחות את הקבורה (י).

דין אבילות בחול המועד (תקמח)

• הקובר מתו בחול המועד אינו נוהג בחול המועד במנהגי אבלות. אלא במוצאי החג מתחיל את שבעת ימי האבלות (א).
• ספירת השלושים מתחילה מיום הקבורה (א)
• בחוץ לארץ, שיום טוב נחגג שני ימים, אינו מתאבל ביום טוב שני של גלויות, ובכל זאת נחשב יום זה כיומו הראשון של שבעת הימים. וכן כשנקבר בראש השנה, יום שני של ראש השנה נחשב כיום ראשון של שבעת ימי אבל (ב).
• בימים טובים, וגם בראש השנה וביום כיפור, ואף ביום טוב שני של גלויות, אין נוהגים דיני האבלות (ג).
• עם זאת, דברים שבצנעה נוהגים גם בחגים, לכן אסור לקיים יחסי אישות, וגם רחיצה בחמין אסורה (ד).
• לימוד תורה נהגו להתיר בחג [טז].
• אנינות חלה בחול המועד. אבל בימים טובים, אם לא קוברים את הנפטר בעיצומו של יום טוב, אין לנהוג באנינות (ה).
• מותר לנחם אבלים בחול המועד (ו).
• החלו לנחם במועד, ימשיכו לנחמו אחר החג, עד עבור ששה ימי ניחום. ואין חובה להמשיך ולנחמו בשאר ימי השבעה (ו).
• כשנשלמו ימי הניחום, אפשר להקל קצת באיסור מלאכה, ולהתיר עשיית מלאכה של האבל, על ידי אחרים, ובבתיהם.
• אם זמן מועט לפני יום טוב קויימו חלק מדיני אבלות, החג מבטל את גזירת שבעה (ז).
• אבלות שחג הפסח עצר, נמנית כשבעה ימים. יום הפסח גם נחשב שבעה ימים, ואחר החג נותרו ששה עשר יום להשלמת דיני השלושים (יב).
• החלה האבלות ונעצרה בסוכות, הרי היא נמנית כשבעה ימים. יומו הראשון של החג גם הוא נמנה כשבעה ימים, ואף שמיני עצרת נמנה כשבעה ימים. לכן בסיום החג נותרו רק תשעה ימים להשלמת דיני השלושים (יב).
• יום השבועות נספר כשבעה ימים (יג).
• נהג שבעה טרם החג, ואפילו סיימה בערב הרגל, הרגל מבטל דין שלושים (ח).
• ראש השנה ויום הכיפורים גם הם נחשבים כמועדים, ומבטלים שבעה או שלושים (יא).
• אם ראש השנה ביטל דין שבעה, בא יום כיפור ומבטל דין שלושים (יד).
• אם יום כיפור ביטל דין שבעה, בא חג סוכות ומבטל דין שלושים (יד).
• בא החג וביטל שבעה, מותר לאבלים (ספרדים) לכבס ולרחוץ לכבוד החג (י).
• חג המבטל דין שלושים, מתיר כיבוס ותספורת בערב חג, ולאשכנזים, רחיצה בחמין.
• כשיום כיפור מבטל דין שבעה, מנהג הספרדים להתיר ישיבה על כסא בסעודה המפסקת.