על שולחן השבת

ברכות התורה

נחום אביחי בוצ'קו

בפרשתנו נאמר הפסוק: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוקנו", ממנו למדו חז"ל (ברכות כא ע"א) את החיוב לברך את ברכת התורה לפני לימוד תורה, ובירושלמי (ברכות פ"ז ה"א) משמע שיש לברך גם לאחר הלימוד.

אמנם למעשה אין אנו מברכים אחר לימוד תורה, אך באמת מצאנו ברכה לאחר לימוד תורה, שהרי כידוע העולה לתורה מברך ברכה אחת לפניה ('אשר בחר בנו') וברכה אחת לאחריה ('אשר נתן לנו'). הטעם לכך שהעולה לתורה מברך לאחריה הוא: 'משום דהקריאה בספר תורה יש לה זמן מוגבל, כי גוף הקריאה היא תקנת משה שיהיו קורין בשבת במנחה ובשני ובחמישי, ובשבת… ובמועדים…, ואם כן לכל אלו הקריאות יש שעה קבועה ושיעור קבוע ושייך לזה ברכה לאחריה' (תורה תמימה על אתר).

אם כן צריך להבין, מדוע אין אנו מברכים בכל פעם שאנו מסיימים את הלימוד? לדוגמא, אדם שלומד בקביעות חצי שעה בבוקר – יברך לפני הלימוד ואחריו, וכשישוב וילמד חצי שעה בערב שוב יברך לפני הלימוד ואחריו, שהרי יש הפסק ארוך בין לימוד הבוקר ללימוד הערב שלו, ובינתיים הלך אותו אדם לעבודה, לקניות, אכל ושתה וכו', והרי כך סובר הירושלמי!

עונה על כך בעל התורה תמימה (שם) : הציווי ללמוד תורה הוא ציווי קבוע ותמידי – "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א, ח) – ולכן אי אפשר לסיים ולהפסיק את הלימוד כי כל ימי חייו אדם מצווה להמשיך וללמוד, ולכן אי אפשר לברך בסיום הלימוד. האדם מברך בכל בוקר על לימוד התורה שילמד כל היום.

ולכאורה יש קצת קושי בדבר, שהרי גם אם אמנם לימוד תורה הוא חיוב קבוע, סוף סוף בשעה שהאדם עסוק בעבודתו אין לו אפשרות ללמוד תורה, ויש כאן היסח הדעת גדול. ויתירה מכך, לצערינו אנו אף עושים עבירות במהלך היום, האם נאמר שאנחנו ממשיכים בלימוד אפילו תוך כדי מעשה עבירה?

ואולי צריך לומר שהדברים עמוקים יותר. אכן, יש לאדם עיסוקים נוספים מלבד לימוד התורה, כמו עסקיו, ענייניו, משפחתו, קיום מצוות אחרות, ועוד. וכי באמת ניתן לעסוק בתורה ולהגות בה יומם ולילה, 24 שעות ביממה? הרי ציווי זה נאמר ליהושע בן נון על מנת לחזקו במהלך כיבוש הארץ, ובוודאי בשעה שנלחם אף הוא לא למד תורה בעיון!

רש"י בפירושו לפסוק "והגית בו יומם ולילה" מפרש: 'והגית בו – והתבוננת בו, כל הגיון שבתורה בלב, כמו שכתוב "והגיון לבי לפניך" (=מחשבות לבי (מצודות, תהלים יט, טו))'. כלומר הדרישה להגות בתורה היא משהו פנימי מאד שבעומק הלב.

על פי זה אפשר לומר שמשמעות הציווי היא שהלימוד יהיה חקוק בלבנו למשך כל הזמן. השאיפה היא שברגע שבירכנו בבוקר את ברכות התורה (כשנעשינו בריה חדשה), וקיבלנו על עצמנו את החיוב מחדש, אזי גם אם למדנו רק כמה דקות מכל מקום הלימוד הזה והתורה הזאת ילוו אותנו לאורך כל היום, וכאילו התורה מקיפה אותנו, היא מאור חיינו ומהות חיינו. על ידי כך לא יהיה ללימוד ולהמיית ליבנו הפסק למשך כל היום, על אף שאנחנו לא ממש עסוקים בלימוד התורה עצמו!

"כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה"