על שולחן השבת

ברכת המזון- הודאה על ארץ ישראל

שאול דוד בוצ'קו

'אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות[1] דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש, ר"ע אומר אפי' אכל שלק[2] והוא מזונו מברך אחריו ג' ברכות'.[3]

דעת ר' עקיבא נראית לכאורה ההגיונית ביותר – אין חשיבות לסוג האוכל שאכלנו, ובלבד ששבענו! וזו גם לכאורה משמעותו הפשוטה של הפסוק 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ' (דברים ח, י).

ברם אין הלכה כר' עקיבא, אלא כחכמים: רק על לחם (מחמשת מיני הדגן) מברכים ברכת המזון, על פירות שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל מברכים ברכת מעין שלוש, ואחרי שאר המאכלים אנו מברכים ברכה קצרה בלבד: 'בורא נפשות רבות'.

אם נעיין בפסוק בשלמותו, נוכל להבין את דעת חכמים. 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ' – ברכת המזון איננה רק הודאה על המזון שהוא נתן לנו, אלא בעיקר שבח והודאה להקב"ה שנתן לעמו את ארץ ישראל. 

נתינת ארץ ישראל לעם ישראל היא אחד המרכיבים היסודיים של זהות ישראל; לכן רצה הקב"ה שנזכור אותה בכל יום. בפרשתנו מוזכרת ברכת ה' השורה בארץ: כִּי ה' א-להיך מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת. וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ…' (שם שם, ז-י).  

אשר על כן, לאחר כל ארוחה שנאכל בה לחם – שהוא עיקר מזונו של האדם, והוא אף עשוי מחיטה, המזכירה את ארץ ישראל – מברכים את ה' על הארץ שנתן לנו.

רבן גמליאל סובר שהוא הדין לשאר הפירות הנזכרים בפסוק, שהם שבעת המינים. אמנם, לדעת חכמים יש לברך ברכה מיוחדת על הפירות הללו, אולם מברכים שלוש ברכות, היינו ברכת המזון, רק על מאכל שהוא יסוד מזונותיו של האדם וכן גם עשוי מהמינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

לאורך כל הגלות נשאר עם ישראל נאמן לארצו. אף כשיהודי היה עני ונרדף, די היה לו בחתיכת לחם כדי לזכור את מולדתו העתיקה, ולהודות עליה לקב"ה; וכך היה מתנתק מצרותיו ושמח בנחמה העתידה. כמה נפלאה הבעה זו של נאמנות ושל ביטחון.

נוסח ברכת המזון עצמו מבטא את המשמעות הכפולה של תפילה זו. הברכה הראשונה היא הודאה לה' המספק צרכיה של כל בריה, 'הזן את העולם כולו בטובו', ואילו הברכה השנייה מוקדשת לארץ ישראל: 'נודה לך ה' א-לוהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה'.

ברם, יש לשאול מה פשר הברכה השלישית, המוקדשת לירושלים. מהו הקשר בין בירת ישראל לבין המזון? הפסוקים הבאים מייד לאחרי מכן בפרשתנו מספקים לנו את התשובה: 'הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה.

וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים… וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה' (שם שם, יא-יד יח).

במלים אחרות, כאשר אנו מודים לקב"ה על הארץ הטובה אשר נתן לנו, אל לנו לשכוח את ייעודנו בארץ: לבנות חברה המתנהלת על פי התורה. אשר על כן, כאשר אנו מזכירים את ארץ ישראל עלינו לזכור בו בזמן את ירושלים, ליבה של ארץ ישראל, המעניקה לה את הממד הרוחני.

[1] היינו ברכת המזון.

[2] ירק מבושל.

[3] משנה ברכות, פ"ו מ"ח.