סימן כ"ד

הנהגת לבישת הציצית, שכרה ועונשה, ובו ו' סעיפים

סימן זה מבאר את חשיבותה הרבה של מצוות ציצית, על אף שאין חיובה אלא ללובש בגד של ארבע כנפות.

סעיף א

^אאם אין אדם לובש טלית בת ארבע כנפות אינו חייב בציצית. ^בוטוב ונכון להיות כל אדם זהיר ללבוש טלית קטן כל היום כדי שיזכור המצוות בכל רגע (א). ועל כן יש בו חמשה קשרים – כנגד חמישה חומשי תורה, וארבע כנפים – שבכל צד שיפנה יזכור (ב). ^גונכון ללובשו על המלבושים (ג). לפחות יזהר שיהיה לבוש ציצית בשעת התפילה (ד).

^אמנחות מ"א.  ^בטור.  ^גבית יוסף סימן ח׳ ובשם נמוקי יוסף בשם הריטב״א.

(א) בכל רגע – מצוות ציצית ייחודית בכך שאינה חלה על האדם אלא אם לובש בגד של ארבע כנפות; אך רצוי שילבש דווקא בגד החייב בציצית כדי לחייב עצמו במצווה. הדבר נלמד ממעשה בגמרא (מנחות מא ע"א) ברב ושמו קטינא, שהיה לובש בגדים הפטורים מציצית, ובא מלאך והוכיח אותו על כך: "ציצית מה תהא עליה?". על תמיהתו האם נענשים כאשר אין חיוב במצווה ענה המלאך שאכן "בשעת כעס" האדם נענש על כך. מכאן משמע שיש לעשות מאמץ כדי להתחייב במצווה זו. ואמנם בזמן המעשה היו לבגדיהם ארבע כנפות, והתוכחה על רב קטינא הייתה משום שעשה מאמץ להיפטר מן המצווה; בכל זאת רואים מכאן שראוי לאדם שיעשה כל מאמץ להתחייב במצוות ה', ובכך יראה שעובד אותו באהבה[1].

(ב) יזכור – ונזכיר שכבר התבאר (בסימן ח' סעיף ד) שיש להקפיד שיהיו שתי ציציות לפניו ושתים לאחריו, כך שלכל צד שיפנה יראה את הציציות וייזכר בחיוב המצוות.

(ג) על המלבושים – כפי שהתבאר בסימן ח' סעיף יא. וראה דברינו שם שאין זה חיוב גמור.

(ד) בשעת התפילה – והנכון הוא ללבוש טלית קטן כל היום, אולם אין בזה חיוב. לכן אם עסוק בפעילות זמנית שהטלית מפריעה לו בה, כגון עיסוק בספורט או בעבודה פיזית תובענית – יכול להסיר את הציצית בינתיים, וללובשה אחר כך.

סעיף ב

^דמצוה לאחוז הציצית ביד שמאלית כנגד לבו בשעת קריאת שמע. רמז לדבר: 'והיו הדברים האלה וגו' על לבבך' (ה).

^דהגהות מימוני פרק ג בשם שוחר טוב, והמרדכי בסוף פרק ג׳ דסוכה.

(ה) על לבבך – ישנם מנהגים רבים שעיקרם הוא חיבוב מצוות ציצית. מנהג זה שמביא המחבר מקורו במדרש על הפסוק "כל עצמותי תאמרנה", שמשמעותו שאנו משתדלים לעבוד את הקב"ה ולשבחו בכל אברי גופינו. מדרש זה מביא את הציצית כמצווה שאכן מתקיימת בכמה איברים: היא מונחת על הצוואר, מקיימים אותה בעיניים – "וראיתם אותו", וכן אוחזים בה ביד שמאל כנגד הלב בזמן קריאת שמע[2]. בנוגע לאחיזת הציצית ישנם מנהגים שונים[3], ונזכיר רק שהמנהג הנפוץ הוא לקבץ את הציציות באמירת "מארבע כנפות [כל] הארץ" בברכה שלפני קריאת שמע, לנשקן באמירת המילה "ציצית" ובאמירת "וראיתם אותו" (כפי שיתבאר בסעיף ד'), ולהניחם כשאומר "ודבריו חיים וקיימים נאמנים ונחמדים לעד".

סעיף ג

^הטוב להסתכל בציצית בשעת עטיפה כשמברך (ו).

^הארחות חיים בשם רב משה גאון.

(ו) כשמברך – כדי לקיים "וראיתם אותו" בזמן הברכה[4].

סעיף ד

^ויש נוהגים להסתכל בציצית כשמגיעים ל'וראיתם אותו' ^זוליתן אותם על העיניים. ומנהג יפה הוא, וחיבובי מצוה. הגה: גם נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם, והכל הוא חיבוב מצוה (ז) (ב"י).

^וסמ״ק ורבינו יונה וריב״ש בשם רבו ר׳ פרץ כהן.  ^זטור בשם בעל העטור.

(ז) חיבוב מצוה – ואין חוששים לשיטת הגאונים הגורסת שאין לנשק את הציציות. ואף שכתבו  "כל דבר שאין האדם מחוייב בו ועושה אותו ברבים במדת חסידות … נקרא הדיוט ויש בו משום יוהרא" – כבר הביא הבית יוסף שהיום נהגו בכך רבים. ולהלכה אין בכך משום גאווה, אלא חיבוב המצווה בלבד.

סעיף ה

^חכשמסתכל בציצית, מסתכל בשני ציציות שלפניו, שיש בהם עשרה קשרים רמז להויות, ^טוגם יש בהם ט"ז חוטים ועשרה קשרים, עולה כ"ו כשם הוי"ה (ח).

^חהר"ם מריקנט סוף פרשת שלח לך.  ^טכן שמע הבית יוסף.

(ח) – כמה נאה מצווה זו, שבה לובש האדם בגד שרמוזים בו שמותיו של הקב"ה, המלווים אותו בכל מקום שהולך.

סעיף ו

^יגדול עונש המבטל מצות ציצית (ט), ועליו נאמר 'לאחוז בכנפות הארץ' וגו' (י). ^כהזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה (יא).

^ימנחות מ״ג. ^כשם בגמרא.

(ט) המבטל מצוַת  ציצית – כאשר לובש בגד של ארבע כנפות בלי ציצית.

(י) בכנפות הארץ וגו' – על פי דברי חז"ל (ספרי במדבר פרשת שלח פיסקא קט"ו) המובאים בטור: "וכל המבטל מצוות כנף מהו אומר: 'לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ, וְיִנָּעֲרוּ רְשָׁעִים מִמֶּנָּה' (איוב ל"ח, יג)". פירוש הפסוק: הקב"ה אוחז בעולם ומנער ממנו את הרשעים (כפי שהיה בדור המבול). ודרשו חכמים שהמילה 'כנפות' רומזת לכנפות הבגד, ומי שלא קושר בהן ציציות יינער מן הארץ.

(יא) ורואה פני שכינה – חז"ל אמרו זאת בזמנם, בזמן שבבגדים שלהם היו ארבע כנפות. ונראה שהיום, שאנו לובשים בגד מיוחד בעבור מצווה זו – השכר גדול אף יותר. לבישת טלית מצוייצת מבטאת את הרצון לעשות רצון ה' לא במה שאנו מחוייבים בו בלבד; אנו משתדלים לקיים את המצוות באהבה, ולכן אנו מכניסים את עצמנו לחיוב. ונסיים בדברי הגמרא שסיים בהם הטור: "רבי אליעזר בן יעקב אומר: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו, ומזוזה בפתחו, וציצית בבגדו – מובטח של שלא יחטא, שנאמר: 'והחוט המשולש לא במהרה ינתק' (קהלת ד', יב)".

[1] ועיין תוספות רא"ש ברכות יח ע"א ד"ה "דלייה דלו לימרו"

[2] לשון המדרש (מדרש תהלים (מהד' בובר) מזמור ל"ה): "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. אמר לו הקב"ה: דוד, מה אתה עושה לי? אמר לו: אני אשבחך בכל אבריי; בראשי אני כופף וקודה בתפלתי, בשערות ראשי אני מקיים 'לא תקיפו פאת ראשכם', ועוד אני מניח תפילין בראשי, בצוארי אני מקיים מצות עטיפת ציצית, בעיני אני מקיים 'וראיתם אותו', בפי אני מהללך, שנאמר 'תהלת ה' ידבר פי', ובשפתי אני מהללך, שנאמר 'תבענה שפתי תהלה', בזקני שנאמר 'ולא תשחית [את] פאת זקנך', בלשוני שנאמר 'ולשוני תהגה צדקך', באפי בהשתחויה, שנאמר 'וישתחו לאפיו ארצה', בגרוני שנאמר 'נחר גרוני', בלבי שנאמר 'בלבי צפנתי אמרתך', בחזה שימת ציצית כנגד הלב כל זמן שאני קורא את שמע, שנאמר 'והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך', מאחריי ומלפניי השלכתי הטלית, שתי כנפות לאחור, ושתי כנפות לפנים, יד ימין אני כותב ומראה בה טעמי תורה, יד שמאל אני קושר בה תפילין של יד, ובה אני אוחז ציציותי בזמן קריאת שמע, חוטמי להריח בה במוצאי שבתות" וכו'.

[3] ראה כאן במגן אברהם; כף החיים (אות ח-ט); ומשנה ברורה.

[4] לעניין היחס המילולי למילים אלו, ראה סימן ח' סעיף יא, ודברינו שם בס"ק טו.