סימן רמ"א – שלא להשתין ערום בפני מטתו, ובו סעיף אחד

סימן זה מלמדנו שיש בהלכה גם חובות משום דרך ארץ, כבוד עצמו וכבוד הבריות. וחכמים סמכו חובה זו לפסוק "אל תשקצו את נפשותיכם" (ויקרא י"א, מג)^[1].

סעיף א

^אאחד מהדברים ששונא הקדוש ברוך הוא, הוא המשתין בפני מטתו (א) ערום (ב). ^בהמשתין לפני מטתו ערום מביא לידי עניות; ולא אמרן, אלא דמהדר אפיה לפוריא (פירוש: למטה), אבל לבראי לית לן בה (ג); ודמהדר אפיה לפוריא נמי לא אמרן אלא בארעא, אבל במנא לית לן בה (ה).

^אנדה ט״ז ע"ב, י״ז ע״א.  ^בשבת ס״ב ע״ב.

• בפני מיטתו – בזמנם לא היו שירותים בבתים, ולצרכים קטנים ייחדו כלי, או שיצאו מהבית כדי לעשותם. המתעצלים היו משתינים בחדרם על הרצפה (שלא הייתה מרוצפת), וזהו דבר מכוער.
• ערום – לאו דווקא, ואפילו לבוש. בזמנם נהגו לישון מכוסים בסדין בלבד וללא בגדים, ולכן תיאר כך המחבר את המשתין בפני מיטתו. ומכאן אנו למדים על החשיבות להתנהג בנקיות.
• לית לן בה – תרגום המשפט: "ולא נאמר [דין זה], אלא כשמחזיר פניו כלפי המיטה, אבל כלפי חוץ לא אמרו". הסיבה לכך היא שהמשתין כלפי המיטה נראה כמכוון לזלזל במקום מושבו. וגם כלפי חוץ אסור לעשות כן, אלא שהדבר מכוער פחות.
• לית לן בה – תרגום המשפט: "ובמחזיר פניו לא אמרו אלא אם משתין על הארץ, אבל בתוך כלי לא אמרו". והדבר מותר לגמרי, וכך נוהגים לכתחילה חולים שאינם יכולים לקום לשירותים.

[1] עיין בשבת צג ע"ב ובמכות טז ע"ב עניינים נוספים שנלמדו מאיסור זה. וראה דברינו בסוף סימן ג'.