סימן רל"ו – ברכות קריאת שמע של ערבית, ובו ד' סעיפים

בסימן זה מביא המחבר את דיני ברכות קריאת שמע, ואת החובה לסמכן לתפילת העמידה. ראינו בשחרית את דין "סמיכת גאולה לתפילה", שהוא חיוב לסמוך את הברכה האחרונה של קריאת שמע לתפילת העמידה, בלא הפסקה כלשהי ביניהם. בערבית דין זה קל יותר, משום שכפי שראינו תפילת ערבית במקורה הייתה רשות, ולכן מקלים בה בכמה דינים.

 

סעיף א

^אבערב מברך שתים לפני קריאת שמע (א), ושתים לאחריה (ב).

^אברכות י״א ע"א במשנה.

• לפני קריאת שמע – תוכן הברכות בערב מקביל לברכות הבוקר: הברכה הראשונה בערב, "המעריב ערבים", מקבילה לברכת "יוצר המאורות" בבוקר, ושתיהן מודות לה' על שברא בעולמו מעגלים של יום ולילה. הברכה השנייה פותחת הן בערב והן בבוקר ב"אהבת עולם", והיא עוסקת בבחירת עם ישראל על ידי נתינת התורה.
• ושתים לאחריה – הברכה הראשונה לאחר קריאת שמע היא ברכת הגאולה, וכמו בבוקר, חתימתה במילים "גאל ישראל". הברכה השנייה שלאחר קריאת שמע היא "השכיבנו", ואין לה מקבילה בבוקר, משום שהיא בקשת שמירה ללילה.

סעיף ב

^באין לספר בין גאולה דערבית לתפלה (ג), ^גואף הנוהגין לומר י"ח פסוקים ו'יראו עינינו' (ד), אין להפסיק בין 'יראו עינינו' לתפלה. ^דומיהו מה שמכריז שליח ציבור ראש חדש בין קדיש לתפלת ערבית (ה) – לא הוי הפסק, כיון שהוא צורך התפלה (ו); ^הוכן יכול לומר 'ברכו' להוציא מי שלא שמעו, ולא הוי הפסק (ז). הגה: ועיין לעיל סימן ס"ט. ראיתי מדקדקים נהגו לעמוד כשאומרים הי"ח פסוקים של 'ברוך ה' לעולם' וכו', ומנהג יפה הוא, כי נתקנו במקום תפלת י"ח, ועל כן ראוי לעמוד בהן כמו בתפלה (ח).  

^בברכות ד׳ ע"ב וכרבי יוחנן.  ^גהרא״ש שם ובתשובה.  ^דהרשב״א בתשובה. ^האגור בשם רב עמרם.

• לתפילה – סמיכת גאולה לתפילה היא החובה להתפלל את תפילת העמידה מיד לאחר ברכת "גאל ישראל" שבסוף ברכות קריאת שמע, בלא הפסקה ביניהן. עיקר דין זה נאמר בתפילת שחרית^[1], אולם מצאנו בגמרא התייחסות מיוחדת לסמיכת גאולה לתפילה גם בערבית: "אמר רבי יוחנן: איזהו בן העולם הבא? זה הסומך גאולה לתפלה של ערבית". ונראה שיש בכך עומק, והוא שהלילה מסמן את הסתר הפנים, הגלות ושעבוד המלכויות. ולכן "תפילת ערבית רשות", כיוון שאי אפשר לחייב את האדם להתפלל בזמן של הסתר פנים, כאשר האדם אינו חש שיש מי שיקשיב לתפילתו. על כך אומר ר' יוחנן שהמתפלל ערבית וסומך גאולה לתפילתו מבין שהסתר הפנים הוא רק מסך שהשכינה מצויה מאחוריו, ואף מבין שהקשיים שבגלות מכינים לתקופת הגאולה. לכן הסומך גאולה לתפילה בערבית הרי הוא בן העולם הבא.

ובכל זאת, ברכת הגאולה ותפילת העמידה של ערבית אינן סמוכות לגמרי כמו בשחרית, אלא יש ביניהן ברכת "השכיבנו" וחצי קדיש, וכן התירו להוסיף ביניהן פסוקים מעניין הגאולה או התפילה, כמבואר בהמשך הסעיף.

• ויראו עינינו – מנהג המופיע בכתבי הגאונים, ונהוג בכל ארצות אשכנז, לומר לאחר "השכיבנו" 18 פסוקים שמופיע בהם שם ה'. פסוקים אלו פותחים בפסוק "ברוך ה' לעולם…", ואחריהם מובאת ברכה, הפותחת במילים "יראו עינינו" וחותמת במילים "ברוך אתה ה' המלך (ויש גורסים "המולך") בכבודו תמיד". קטע זה נאמר במקור במקום תפילת עמידה של ערבית, ונותר במקומות מסוימים גם לאחר שקיבלו על עצמם ישראל להתפלל תפילת עמידה בערבית.
• לתפילת ערבית – כלומר שהגבאי מזכיר למתפללים להוסיף "יעלה ויבוא" בתפילתם.
• צורך תפילה – והוא הדין לשאר הכרזות, כמו "משיב הרוח" או "ועל הניסים", שבשחרית אין להכריזן משום הפסק בין גאולה לתפילה, אולם בערבית מקלים, כפי שהסברנו בהקדמה.
• ולא הוי הפסק – בעבר נהגו במקומות מסוימים להוסיף "ברכו" עבור המאחרים לפני תפילת העמידה. וכיום מנהגנו להוסיפו בסוף התפילה.
• כמו בתפילה – למעשה המנהג לומר פסוקים אלו כמעט ונתבטל לגמרי בארץ ישראל, ובחו"ל רבים מהאשכנזים נוהגים אותו.

סעיף ג

^ומצא צבור שקראו קריאת שמע ורוצים לעמוד בתפלה – יתפלל עמהם, ואחר כך יקרא קריאת שמע עם ברכותיה (ט).

^וב״י אפילו לדעת התוספות והרא״ש, וכן כתב הכל בו והרשב״א שם.

• עם ברכותיה – בתפילת ערבית התפילה עם הציבור חשובה מסמיכת גאולה לתפילה (בניגוד לשחרית, שבה סמיכת גאולה לתפילה היא חובה גמורה, וחשובה מהתפילה בציבור). לכן המאחר יתפלל תפילה עמידה עם הציבור – וכך נמצא מתפלל במניין – ולאחר ה"ברכו" שבסוף התפילה יקרא קריאת שמע עם ברכותיה.

סעיף ד

(י) ^זאחר 'שומר עמו ישראל' אומר אמן אחר ברכת עצמו (יא), ולא יענה אמן אחר ברכת 'המולך בכבודו' (יב) (ועיין לעיל סימן רט"ו) (יג).

^זהרמב״ם בפרק א׳ מהל' ברכות.

• הקדמה לסעיף – כפי שלמדנו בסימן רט"ו, בסיום רצף של ברכות יש לענות אמן על ברכות עצמו, כדי לציין את סיום קבוצת הברכות וכדי להפריד בין חלקי התפילה השונים – זו דעת המחבר וכך נוהגים הספרדים. ולדעת הרמ"א אין לענות אמן על ברכת עצמו (מלבד לאחר ברכת "בונה ירושלים" שבברכת המזון), וכן מנהג האשכנזים.
• אחר ברכת עצמו – משום שהיא הסיומת לארבע ברכות קריאת שמע.
• המולך בכבודו – כאמור, זו חתימת הפסוקים שיש שנהגו להוסיף לאחר "השכיבנו". והואיל ותוספת זו אינה חלק מקורי מברכות קריאת שמע, גם האומרים אותה יאמרו אמן אחר "השכיבנו", להראות ששם נחתמו ברכות קריאת שמע.
• סימן רט"ו – שם מבואר בהרחבה שלמנהג אשכנז אין עונים אמן על ברכת עצמו.

[1] כפי שהתבאר בסימן קי"א.