סימן רל"ה – זמן קריאת שמע של ערבית, ובו ד' סעיפים

תפילת ערבית מורכבת מקריאת שמע, מברכות קריאת שמע ומתפילת העמידה. קריאת שמע היא מצוות עשה מן התורה^[1], ולמצווה זו תקנו חכמים ברכות לפניה ולאחריה; בנוסף תיקנו חכמים את תפילת העמידה. על תפילת העמידה של ערבית אומרת הגמרא "תפילת ערבית רשות", כיוון שבמקור התקנה הייתה חובה רק בשחרית ובמנחה (כנגד קרבנות התמיד), אולם בהמשך קיבל עליו עם ישראל את תפילת ערבית כחובה. חלק מההלכות המיוחדות לתפילת ערבית מתבארות בכך שהיא הייתה רשות, כגון שאין חזרת הש"ץ בתפילת ערבית.

סעיף א

^אזמן קריאת שמע בלילה – משעת יציאת ^בשלשה כוכבים ^גקטנים (א), ואם הוא יום מעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו (ב). ^דואם קראה קודם לכן, חוזר וקורא אותה בלא ברכות (ג). ^הואם הצבור מקדימים לקרות קריאת שמע מבעוד יום, יקרא עמהם קריאת שמע וברכותיה ויתפלל עמהם, וכשיגיע זמן, קורא קריאת שמע בלא ברכות (ד). הגה: ומיהו לא יחזור ויתפלל בלילה אף על פי שהצבור מקדימים הרבה לפני הלילה (ה), אלא אם כן הוא רגיל בשאר פרישות וחסידות, דאז לא מתחזי כיוהרא (ו) מה שיחזור ויתפלל (ז) (מרדכי ריש ברכות, והגהות מיימוני פ"ג מהלכות תפלה, ותרומת הדשן סי' א).  

^אברכות ב׳ ע״א.  ^בשבת ל״ה ע״ב.  ^גרבינו יונה שם בברכות.  ^דכן העלה ב״י להלכה.  ^השם.

• שלושה כוכבים קטנים – זמן קריאת שמע של ערבית נלמד מהתורה מהמילה "ובשכבך", וביארו בתורה שבעל פה שזמן זה הוא בתחילת הלילה. בערים המודרניות, שמרובה בהם אור החשמל וגם זיהום האוויר, קשה לשער זמן זה על פי הראייה, ומקובל שצאת הכוכבים הוא כ-18 דקות זמניות לאחר השקיעה^[2]. בסימן הקודם למדנו שזהו זמן קריאת שמע בלבד, ולא זמן תפילת העמידה, שאותה אפשר להתחיל כבר מפלג המנחה.
• שיצא הספק מליבו – כבכול ספק במצווה מהתורה. ודין זה הוא דווקא בזמנם, ששיערו את הזמנים על ידי הראייה.
• בלא ברכות – כיוון שיוצא ידי חובת ברכות קריאת שמע כבר מפלג המנחה, שהלא הן מדרבנן.
• בלא ברכות – כיוון שכאמור, אפשר להתפלל ערבית החל מפלג המנחה, אולם יוצאים ידי חובת קריאת שמע רק מצאת הכוכבים^[3]. ואכן במקומות רבים הציבור מקדים להתפלל ערבית, ולאחר צאת הכוכבים יש לחזור על קריאת שמע.
• לפני הלילה – מדובר כאן במקומות שנהגו להתפלל ערבית עוד לפני פלג המנחה^[4]. ואף שאין למנהג זה הסבר הלכתי המניח את הדעת, כתבו ראשני אשכנז שאין לפרוש מן הציבור אלא לאדם המוכר בשאר ענייני חסידות, וזאת מחשש שביטול המנהג יביא לביטול תפילת ערבית במניין. הבית יוסף דוחה קולא זו, והרמ"א מביאה.
• לא מתחזי כיוהרא – תרגום: אינו נראה כגאוותן.
• שיחזור והתפלל – כלומר: הרגיל בחסידות יתפלל עם הציבור עמידה של ערבית כתפילת נדבה, ובזמן ערבית ישוב ויתפלל תפילת חובה. היום מנהג זה בטל, ואין מתפללים ערבית לפני פלג המנחה.

סעיף ב

^ואסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית (ח), ^זואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע בלא ברכותיה וגומר סעודתו, ואחר כך קורא אותה בברכותיה ומתפלל (ט). הגה: אבל אין צריך להפסיק לתפלה, הואיל והתחיל לאכול (י); אבל אם לא התחיל לאכול, אף על פי שנוטל ידיו (יא), צריך להפסיק (ר"ן פרק קמא דשבת); ואם אין שהות להתפלל (יב), מפסיק אף לתפלה (יג) (הראב"ד בהגהות פ"ב מהלכות ק"ש).  

^וב״י לדעת רבינו יונה והרשב״א, אהא דאיתא שם בגמרא ד׳ ע״ב.  ^זמרדכי בפרק קמא דשבת והר״ן שם, מהא דמפסיקין לק״ש ומהא דסוכה ל״ח ע״א.

• של ערבית – ואם הוא מתכוון להתפלל במניין מאוחר ורוצה לאכול לפני כן, יקרא קריאת שמע לפני שיאכל^[5].
• ומתפלל – וכן ראינו בסימן רל"ב, שחכמים לא החמירו להפסיק את הארוחה בשביל התפילה, שהיא מדרבנן, כפי שהחמירו כאן בקריאת שמע, שהיא מצווה מהתורה.
• והתחיל לאכול – ויתפלל רק לאחר שיסיים לאכול. והסיבה לכך, שנראה שחכמים לא רצו שחיוב התפילה יכבד על האדם, ויתפלל בלי חשק ובלי כוונה כשהוא באמצע עיסוקו. לכן אם התחיל בארוחה התירו לו לסיים, ואחַר יתפלל ברצון.
• שנוטל ידיו – אם עדיין לא בירך על נטילת ידיים^[6].
• להתפלל – כגון שעד שיסיים את הסעודה כבר יעלה עמוד השחר.
• אף לתפילה – שאף על פי שתפילת ערבית רשות, קבלו אותה ישראל כחובה. ולכן הקולא שלא להפסיק סעודתו קיימת רק במקרה שהתפילה נדחית לאחר מכן, ולא כאשר יש חשש שהיא תתבטל.

סעיף ג

^חלכתחלה צריך לקרות קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים, ^טוזמנה עד חצי הלילה; ואם עבר ואיחר וקרא עד שלא עלה עמוד השחר, יצא ידי חובתו (יד).

^חרבינו יונה לדעת כולהו תנאי בריש ברכות.  ^טשם וכחכמים.

• יצא ידי חובתו – מן התורה יש לקרוא קריאת שמע בזמן שאנשים שוכבים, כלומר כל הלילה; וטוב לכתחילה להתפלל מיד בתחילת הזמן, שזריזים מקדימים למצוות. ואמרו חכמים שיש לקרוא שמע לפני חצות, שמא יירדם ויעבור זמן תפילה. מי שמצפה למניין – עדיף שיתעכב עם התפילה אפילו עד חצות; ובדיעבד, שלא קרא קריאת שמע עד חצות, יכול לקראה עד עלות השחר.

סעיף ד

^יהקורא קריאת שמע של ערבית של ערבית אחר שעלה עמוד השחר, קודם הנץ החמה (פירוש: יציאת החמה, מענין 'הנצו הרמונים'), לא יצא ידי חובתו אלא אם כן היה אנוס (טו), כגון שיכור (טז) או חולה וכיוצא בהן (יז). ^כואנוס שקרא אז לא יאמר 'השכיבנו', דכיון שעלה עמוד השחר אינו זמן שכיבה. הגה: אבל שאר הברכות, דהיינו שנים שלפני קריאת שמע וברכת 'אמת ואמונה' עד 'השכיבנו', אומר (יח) (טור ומרדכי והגהות מיימוני). (ועיין לעיל סימן נ"ח סעיף ה').

^ישם ח׳ ע״ב כרשב״י משום רבי עקיבא.  ^כברכות ט' ע"א.

• אנוס – כלומר שמי שנאנס ולא קרא שמע עד שעלה עמוד השחר, יכול לקראה עד הזריחה.
• שיכור – שיכור אינו ממש אנוס, שהרי היה לו להימנע מלשתות. אולם כיוון שלאחר ששתה אינו יכול עוד לקרוא את שמע, הוא נחשב כאנוס שהותר לו לקרוא עד הזריחה. ודווקא אם השתכר בתחילת הלילה וחשב שיתפקח קודם עמוד השחר, אבל אם השתכר בסוף הלילה הרי זה כמזיד^[7].
• וכיוצא בהן – אולם מי שאינו אנוס אינו מקיים את המצווה בקראו לאחר שעלה עמוד השחר^[8].
• אומר – זהו פירוש לדברי המחבר. סעיף זה עוסק במצוות קריאת שמע בלבד, אבל תפילת עמידה של ערבית אי אפשר לאמרה לאחר שעלה עמוד השחר, אלא יתפלל פעמיים עמידה של שחרית.

[1] ונחלקו הראשונים עד היכן המצווה מהתורה: האם רק הפסוק הראשון, רק הפרשה הראשונה, שתי הפרשיות הראשונות או כל שלוש הפרשות. ועיין בהקדמתנו להלכות קריאת שמע.

[2] יש פוסקים המקדימים זמן זה ל-13 וחצי דקות, ויש המאחרים.

[3] ישנה שיטה בראשונים שגם בקריאת שמע יוצאים ידי חובה החל מפלג המנחה (ראו בתוספות הראשון במסכת ברכות).

[4] כך נהגו בתקופת הראשונים בארצות הצפון. וכן מעידים הראשונים, כגון תרומת הדשן סימן א', המתאר שמנהגם להתפלל ערבית שלוש או ארבע שעות לפני צאת הכוכבים. ואף שלא מצא הסבר למנהג זה, לא דחה אותו מהלכה. ונראה שבמקומות שהלילה קצר מאוד ניתן להגדיר שיש כאן "ובשכבך" גם כשעוד היום גדול.

[5] וטוב לקרוא את קריאת שמע כולה, אף שנראה בהמשך שלהלכה לא כל שלוש הפרשיות הן מהתורה, משום שיש לקיים את המצווה בצורה שלימה כתקנת חז"ל.

[6] ואם כבר בירך, כתב המשנה ברורה שיברך "המוציא" ויאכל, כדי שברכתו לא תהיה לבטלה, ויתפלל, ואחר כך יסעד.

[7] משנ"ב ס"ק ל"א.

[8] בית יוסף.