סימן רל"ז – סדר תפלת ערבית, ובו סעיף אחד

חכמים תיקנו שהבקיאים בתפילה יתפללו את תפילת העמידה בלחש, ולאחר מכן יחזור הש"ץ על התפילה, ובתפילתו בקול יצאו ידי חובתם אלו שאינם בקיאים. בסימן זה מבואר שכיוון שתפילת ערבית רשות, לא תיקנו בה חכמים את חזרת הש"ץ.

סעיף א

(א) ^אאין שליח צבור חוזר התפלה בתפלת ערבית (ב) הגה: ואין נופלין על פניהם לאחר ערבית (ג) (אגור).

^ארמב״ם בפרק ט׳ מהל' תפילה, והטור ורשב״א.

• הקדמה לסעיף – בעקבות הפוסקים, נציין כאן כמה תוספות שנהגו לומר לפני תפילת ערבית: מעיקר הדין התפילה מתחילה ב"ברכו", ונהגו להקדים לה את פסוקי "הוא רחום"^[1]. ויש שנהגו להקדים לכך את אמירת מזמור קל"ד בתהילים, לקט פסוקים וחצי קדיש.
• בתפילת ערבית – שכיוון שתפילת ערבית רשות, לא תקנו בה חזרה עבור אלו שאינם בקיאים. וכתב הרב עוזיאל שאם יש בקהל אנשים שאינם יודעים להתפלל, יאמר החזן את כל תפילת העמידה בקול רם, והם יאמרו יחד אתו^[2]. אחרי העמידה אומרים קדיש "תתקבל", ומסיימים ב"עלינו לשבח". מנהג הספרדים להוסיף לפני "עלינו" את מזמור "שיר למעלות אשא עיניי", וכך נוהגים גם האשכנזים המתפללים ב'נוסח ספרד'. לאחר התפילה יש להוסיף "ברכו" וקדיש יתום; מנהג הספרדים לומר את הקדיש לפני "עלינו", ומנהג האשכנזים לאמרו אחריו.
• לאחר ערבית – הלילה מזכיר את מידת הדין, ולכן אין להזכיר בו חטאים.

[1] הפסוק "והוא רחום" בתהילים ע"ח, לח; ואחריו הפסוק "ה' הושיעה" מסוף תהילים כ'. והמנהג לאמרם כבקשת כפרה בסוף היום על עוונות אותו יום.

[2] משפטי עוזיאל, חלק ח' סימן כד.