סימן ט

הבגדים החייבים בציצית ובו ו' סעיפים

סימן זה דן בסוגי הבדים שבגד העשוי מהם חייב בציצית, וכן בחומרים שמהם יש להכין את הפתילות.

להעמקת ההבנה במהות הציצית נקדים ונאמר: בסעיף ב' יתבאר כי חייבה התורה להטיל שני סוגי חוטים בבגד. הראשון – ציצית ממין הבגד ובצבעו (נקראת בפי חז"ל "הלבן"), כפי שכתוב: "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם". והשני – פתיל תכלת (העשוי צמר), כפי שכתוב בהמשך הפסוק: "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". ועומק העניין: הפתיל הלבן מבטא את המצווה ופתיל התכלת את הקדושה. החוט העשוי ממין הבגד מלמדנו על חיוב האדם להפריש חלק ממה שיש לו לעבודת ה', כלומר שהחומרי יתעלה לדרגה של מצווה. מי שעושה כן יכול לזכות ולהגיע למדרגה של קדושה, שמהותה חיבור כביכול עם הקב"ה, ומעלה זו היא שמסומלת בפתיל התכלת הסובב את ציצית הכנף.

 סעיף א

^אאין חייב בציצית מן התורה אלא בגד פשתים או של צמר רחלים (א), אבל בגדי שאר מינים אין חייבים בציצית אלא מדרבנן (ב). הגה: וי"א דכולהו חייבין מדאורייתא, והכי הלכתא (ג). (תוס' דף ל"ט והרא"ש וסמ"ג ומרדכי).

^אמנחות ל"ט וכר' נחמן, הרי״ף בהלכות קטנות, והרמב"ם שם.

(א) צמר רחלים – את הציצית יש להטיל על 'בגד', כך מפורש בפסוקים. יש מהחכמים שלמדו[1] שנקרא האריג בשם 'בגד' דווקא אם עשוי מצמר או מפשתים, ולכן החיוב מן התורה הוא בבגד העשוי משני מינים אלו בלבד.

(ב) אלא מדרבנן – אף שמן התורה בגדים של שאר מינים פטורים מציצית, חייבו חכמים להטיל ציצית גם בבגדי כותנה, משי ועוד. טעם הגזירה הוא שמא יתרגלו ללכת בבגדים ללא ציצית, ויבואו לזלזל במצווה זו גם בבגדים של צמר ושל פשתים. ועוד, משום שתכלית המצווה היא כדי שנזכור את מצוות ה', ותיקנו חכמים מטעם זה גם בשאר מינים.

בסימן הבא (בסעיף ד') יתבאר שבגדי עור פטורים מציצית. ושם בע"ה נבאר שנחלקו הפוסקים לגבי בגדים העשויים בד סינטטי שמקורו בנפט, כניילון וכדומה. יש שדימו זאת לבגד עור ופטרוהו מציצית, ויש שחייבו אם נעשה שתי וערב מחוטי ניילון[2]; ולכן לא יברך על בגד מבד סינטטי.

(ג) והכי הלכתא – הלימוד מהמילה 'בגד' שהבאנו בס"ק א' נתון במחלוקת תנאים, והרמ"א פסק כאותם הסוברים שהמילה 'בגד' אינה מכוונת לצמר ולפשתים בלבד, ולכן כל הבדים חייבים בציצית מן התורה. עולה מכאן שלנוהגים על פי מנהג אשכנז אין מצווה להדר ללבוש דווקא טלית של צמר, אם לא ממידת חסידות. ואילו לפי מנהג בני ספרד, נראה בפשטות מלשון המחבר שצריך להקפיד לכתחילה ללבוש טלית מצמר דווקא[3]. אך גם לאשכנזים בגד של עור פטור מציצית, וכמו שראינו, לפוסקים רבים גם בבדים סינטטיים אין מקיימים את מצוות ציצית.

סעיף ב

(ד) ^בציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים (ה), ^גחוץ משל פשתים לצמר, או של צמר לפשתים, בזמן הזה דליכא תכלת, מפני שהם כלאים (ו). הגה: וי"א שלא לעשות ציצית של פשתים כלל, אפילו בשאר מינים (ז), והכי נהוג (סמ"ק סימן ל"ח).

^במנחות ל"ט.  ^גבית יוסף בפרוש הטור, וסמ"ק.

(ד) הקדמה – להבנת סעיף זה יש לדעת מספר פרטים בהלכות ציצית: ראשית נזכיר את שראינו בהקדמה, שמן התורה יש להטיל שני סוגי חוטים בבגד: הראשון – ציצית ממין הבגד ובצבעו (זאת דרשו חכמים מהמילה "הכנף" – שהפתיל יהיה ממין הכנף).  והשני – פתיל תכלת העשוי צמר. עוד נזכיר את שראינו בסעיף א', שלשיטת המחבר חייבים מן התורה בציצית רק בגדי צמר או פשתים. אם כן, בבגד החייב בציצית מן התורה עשויות הציציות מצמר או מפשתים, ועליהן מוסיפים פתיל צמר הצבוע תכלת.

(ה) בכל מיני בגדים – ואף בבגדים שאינם מצמר או מפשתים, שחיובם רק מדרבנן. הואיל ומהתורה הציציות הן תמיד מצמר או מפשתים, אפשר להטיל ציציות אלו גם בשאר בדים, החייבים בציצית מדרבנן בלבד.

(ו) כלאים – בזמן שנהגו בתכלת מן התורה הטילו פתיל תכלת (העשוי כאמור תמיד מצמר) גם בבגד פשתים, כיוון שהתירה התורה כלאיים לשם מצוות ציצית[4]. אולם היתר זה מתקיים דווקא כאשר דין התכלת נוהג למעשה, מפני שאין דרך אחרת לקיים את המצווה במלואה. אולם בזמן הזה, שאין מקיימים את מצוות פתיל התכלת – לא הותר איסור כלאיים, ויש לקשור ציציות של פשתן לבגד פשתים, וציציות צמר לבגד של צמר.

(ז) בשאר מינים – סברתם מבוססת על מה שכתב המחבר בסעיף ו', שנהגו שלא לעשות טלית מפשתן, כפי שיבואר שם. אם יעשה פתילות מפשתן יש מקום לחשש שיעשה גם טלית מפשתן, ולכן נהגו לאסור אף בפתילות[5].

סעיף ג

^דציציות של שאר מינים אין פוטרים אלא במינם, כגון משי לבגד משי, וצמר גפן לצמר גפן, אבל שלא במינם אין פוטרין (ח).

^דמנחות ל"ט.

(ח) אין פוטרין – כפי שראינו בסעיף הקודם, חוטי ציצית מצמר או מפשתים פוטרים בכל הבגדים, וכן בכל בגד מותר להטיל ציציות העשויות ממין הבגד עצמו.

סעיף ד

^האם הטיל בטלית של שאר מינים קצת ציציות ממינו וקצת מצמר או פשתים, יש להסתפק בו (ט).

^התרומת הדשן.

(ט) יש להסתפק בו – כלומר: כאשר הטיל בחלק מהכנפות חוטי ציצית ממין הבגד, ובחלק אחר – חוטים מצמר או מפשתים. מקור הדברים הוא בגדול אחד שהקפיד להטיל על בגד המשי שלו בשלוש כנפות ציציות משי, ובכנף אחת ציצית צמר[6]. ונראה להסביר טעמו, שכמו שבמקור הדין היו שני מיני חוטים, אחד ממין הבגד ואחד מצמר הצבוע תכלת, כך ראוי לעשות היום בשאר מינים – להטיל שני מיני ציציות כדי להזכיר את שני החלקים של המצוה. אך יש מקום להסתפק בכך, שמא בזמן שאין לנו תכלת אין מקום לשני סוגי ציציות, ויש להטיל רק ממינו או מצמר. ובגלל שהדבר נשאר בספק – אין לעשות כך ולהיכנס  לחשש שמא קיים את המצווה בצורה שאינה נכונה.

סעיף ה

^ויש אומרים שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית (י), והמדקדקים נוהגים כן. הגה: והאשכנזים אין נוהגין לעשות הציצית רק לבנים אף בבגדים צבועים, ואין לשנות (יא) (ת"ה סימן מ"ו).

^ורמב"ם בפ"ב מהלכות ציצית.

(י) מצבע הטלית – משום שהמילים "ציצית הכנף" מלמדות לא רק שהחוט צריך להיות מאותו בד של הבגד, אלא אף שהוא צריך להיות מאותו צבע[7].

(יא) ואין לשנות – משום שהציצית שממין הכנף נקראת בפי חז"ל "לבן". והוסיפו הפוסקים[8] טעם על פי הקבלה, שנאמר על הקב"ה בספר דניאל (ז', ט): "לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר" [לבושו כשלג לבן, ושער ראשו (לבן) כצמר]. ומבואר על פי הסוד שהכוונה כביכול לציצית של הקב"ה. והביא כף החיים טעם נוסף (אות ט"ו) על פי מאמר חז"ל "מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור, והראה לו למשה סדר תפלה"[9], שנדע אנו איך להתנהג כאשר אנו מידמים אל הקב"ה ודבקים במידותיו. וכוונתו שהלבן הוא אות של טהרה, כמאמר הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו".

על פי זה נראה להעיר על אותם שטוענים בימינו שמצאו את התכלת. אם הדבר ודאי, אזי מצווה מן המובחר לקיים מצוות ציצית עם תכלת. אך אם מסופקים בדבר – אין לומר, כפי שיש הטוענים, שמה בכך אם צבעו את הציצית בצבע שאינו התכלת האמורה. שהרי אם אין זו התכלת שעליה דיברה התורה – על חוטי הציצית להיות לבנים, או כצבע הבגד. וכפי דברי הרמ"א כאן, שאין לשנות את המנהג המובא בראשונים רבים לעשות הציציות דווקא לבנים, וכן המנהג בכל ישראל[10].

סעיף ו

^זיש אומרים שאין לעשות טלית של פשתן (יא). ואף על פי שאין הלכה כן, ^חירא שמים יצא את כולם ועושה טלית של צמר רחלים שהוא חייב בציצית מן התורה בלי פקפוק. הגה: ומיהו אם אי אפשר רק בטלית של פשתן, מוטב שיעשה טלית של פשתן וציצית של פשתן, משיתבטל ממצות ציצית (יב) (תשובת הרא"ש כלל ב').

^זמנחות מ׳ לפירוש רבנו תם שם בתוספות, וסמ״ג וסמ״ק ור"ן בשם הרז"ה.  ^חבית יוסף והאגור בשם הר״ר ישעיה והר״י מולין.

(יא) טלית של פשתן – בגמרא מובא שסדין (בגד פשתן) פטור מציצית. ונחלקו ראשונים בפירוש הגזירה: לדעת הרמב"ם וסיעתו אסרו חכמים להטיל תכלת בבגד פשתן כדי שלא יעבור על כלאיים אם ילבש את הבגד בלילה, כאשר אין מצוות ציצית חלה. ואילו רבנו תם וסיעתו הבינו שבגלל החשש מכלאיים ביטלו חכמים לגמרי את מצוות הציצית בבגד של פשתן. ומכריע המחבר שאין הלכה כשיטת רבנו תם, ומוסיף שבכל זאת כדאי להתחשב בה ולא ללבוש בגד ארבע כנפות של פשתן כדי לא להיכנס למחלוקת[11].

(יב) משיתבטל ממצוַת  ציצית – הרמ"א מוסיף שדברי המחבר הם לכתחילה. אולם כשאין לו בגד של ארבע כנפות אלא מפשתן – ילבש אותו עם ציציות, כדי לקיים את ההלכה על פי שיטת הרמב"ם, שהיא השיטה שהתקבלה להלכה.

[1] מהפסוק (ויקרא י"ג, מז): "וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים".

[2] ראה למשל אגרות משה או"ח ח"ב סימן א; שו"ת הר צבי או"ח א סימן ט; שו"ת ציץ אליעזר חלק יב סימן ג.

[3] אולם ראה דברינו בספר "בעקבות המחבר" (מעמוד ג'), שם תלינו את הדבר בהבנת גזירת חכמים בחיוב שאר בדים. שאם זו הרחבת דין התורה, אזי אפשר שגם בשאר בדים מקיימים את מהות המצווה.

[4] כפי שלמדו חכמים (יבמות דף ד ע"א, ועוד) מסמיכות הפסוקים (דברים כ"ב, יא-יב) "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו. גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ".

[5] כך הסיק לבסוף הבית יוסף, שלאחר דיון ארוך כתב: "וטעמא משום דחייש דלמא אתי להטיל ציצית בטלית של פשתן". ונראה שכן דעת הרמ"א, שבדרכי משה הארוך הביא דבריו של הבית יוסף. וראה במג"א ובט"ז הסברים אחרים, אולם אנו על דברי בית יוסף סמכינן.

[6] לשון הבית יוסף: "וכתוב עוד בתרומת הדשן שראה חד מרבוותא דהוה ליה טלית של משי מצוייצת בשלש ציציות של משי וחד של צמר".

[7] ואמנם נקראים חוטים אלו "לבן", אולם איו מצווה שיהיו לבנים, אלא "וזה הענף הוא הנקרא לבן מפני שאין אנו מצווין לצובעו" (רמב"ם תחילת הלכות ציצית). ועוד, שסתם בגדיהם היו לבנים.

[8] ב"ח בסימן כ"ד אות ג' (שם הביא גם את מאמר חז"ל: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים – אלו ציצית"); ומג"א אצלנו ס"ק ו'.

[9] ראש השנה דף יז ע"ב.

[10] וראה במדבר רבה שלח פרשה י"ז, ה: "מצוה להביא לבן ותכלת ויעשה. אימתי, כשהוא תכלת, ועכשיו אין לנו אלא לבן, שהתכלת נגנז".

[11] ואומר המג"א (ס"ק ז) שאפילו לשיטת רבנו תם, שהגזרה הייתה לבטל לגמרי מצוות ציצית – היום יש להטיל ציצית בבגד פשתן, מפני שהחשש משום כלאיים הוא רק כאשר מטיל פתיל תכלת. וכתב שגזרה שטעמה ידוע ומפורש לא נאמר בה הכלל "כל דבר שבמניין צריך מניין אחר להתירו", אלא רק בדבר שאין טעם האיסור ידוע.