סימן י"ח

זמן ציצית, ובו ג' סעיפים

בסימן זה דן המחבר בפרטי הפטור ממצוות ציצית בלילה. עיקרו עוסק במחלוקת מהי "כסות לילה", וכן בהגדרת יום לעניין מצווה זו.

 סעיף א

^אלילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מ'וראיתם אותו' (א). ^בלהרמב"ם כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב אפילו מיוחד ללילה (ב). ^גולהרא"ש כסות המיוחד ללילה פטור אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה חייב אפילו לובשו בלילה (ג). הגה: וספק ברכות להקל, על כן אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד גם כן ליום (ד) (ב"י[1]). ואחר תפלת ערבית, אף על פי שעדיין יום הוא (ה), אין לברך עליו (פסקי מהרא"י סי' קכ"א). ובליל יום כפורים יתעטף בעוד יום ויברך עליו (תשב"ץ).

^אמנחות מ"ג וכר' שמעון.  ^בבפרק ג' מהלכות ציצית, והגהות מימוני בשם רש"י.  ^גבריש הלכות ציצית.

(א) 'וראיתם אותו' – אין כוונת התורה במילים אלו להשמיענו שחייב לראות את הציציות, אלא שיש לקיים את המצווה בזמן שניתן לראות אותן. אך הפטור מציצית בלילה דורש הסבר, שהלא תכלית המצווה, כפי שאומרת התורה עצמה, היא להזכיר לאדם את המצוות ולמנוע ממנו ללכת אחרי היצר; והלא דווקא בלילה אנו חוששים יותר מיצר העריות! כמובן שטעמי המצוות אינם גלויים לנו, אך אפשר שניתן ללמוד מהלכה זו שמהות מצווַת ציצית היא שבגדו של האדם לא יהיה סתם בגד, אלא בגד של מצווה. הפיכת החיים המעשיים לחיים שיש בהם עבודת השם היא הדבר המגן על האדם מן העבירה[2]. והואיל והיום הוא הזמן המוקדש לפעילות האדם, זמן מצווה זו ביום.

(ב) אפילו מיוחד ללילה – כלומר: לדעת הרמב"ם זמן מצוות ציצית הוא ביום ממש, ובלילה פטור.

(ג) אפילו לובשו בלילה – לשיטת הרא"ש חיוב הציצית הוא כל זמן שממשיך את פעלו ולבוש בבגדי היום. ופטור אפילו ביום, אם אינו עוסק בפעלו אלא לבוש בפיג'מה.

(ד) ליום – ואף המחבר מסכים לכך שאין לברך אלא אם חייב בציצית לדעת שתי השיטות. ומי שמחמיר ללבוש ציצית גם בזמן השינה יקפיד שלא יהיה זה טלית קטן המיוחד ללילה, מאחר שבגד כזה יהיה פטור מציצית לשתי הדעות, ונמצא שלא קיים כלל את המצווה.

(ה) יום הוא – למנהגם, שהיו מתפללים ערבית מבעוד יום[3].

סעיף ב

^דסדינים, אף על פי שאדם ישן בהם בבוקר, אין מטילין בהם ציצית (ו).

^דהרא"ש שם בסופו.

(ו) ציצית – עיקר הטעם הוא שסדין אינו נחשב לבגד[4], ולכן פטור מציצית. ממילא הפטור שלו מציצית אינו לשיטת הרא"ש בלבד (שלדעת הרא"ש יש סיבה נוספת לפטור: מפני שהסדין מיוחד ללילה), וגם לרמב"ם הוא פטור מציצית.

סעיף ג

^המאימתי מברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה (ז). ואם לבשו מעלות השחר ואילך, יש אומרים דמברך עליו, וכן נוהגין (ח) (מרדכי פ"ב דמגילה). ואם לבשו קודם לכן, כגון בסליחות, לא יברך עליו, וכשיאיר היום ימשמש בו (ט) ויברך (תשב"ץ).

^הרמב"ם בפרק ג' מהלכות ציצית, ממשנה ב' דברכות ט'.

(ז) ללבן שבה – כפי שראינו, מצוַת ציצית חלה ביום. אלא שיש בהלכה מספר זמנים אפשריים להגדרת תחילת היום; הזמן המוקדם שבהם הוא "עלות השחר", החל כאשר החשיכה מתחילה לסגת, והמאוחר שבהם הוא זריחת החמה. בתווך ישנם זמנים שונים המוגדרים על פי שיעור האור, כמו "משיכיר בין תכלת ללבן"[5], המובא במשנה כזמן קריאת שמע של שחרית. ואמנם לא נתבאר בסוגיה שם מהו זמן ציצית[6], אך הפוסקים למדו משם שזהו גם זמן ציצית. ונראה שלמדו קל וחומר: הלא זמן "משיכיר בין תכלת ללבן" נלמד מהציצית, שמזמן זה אפשר להבחין בתכלת ולקיים "וראיתם אותו". ואם תלו את זמן קריאת שמע בזמן הקשור לציצית, קל וחומר שזהו זמן מצוות ציצית. זמן זה הוא כשש דקות אחרי עלות השחר, כפי שיתבאר בסימן נ"ח.

(ח) וכן נוהגין – מבואר במשנה שכל מצווה שזמנה ביום יוצא בה ידי חובתו כבר מעלות השחר[7]. ונראה שהמחבר חולק על הרמ"א בהשלכה של דין זה לעניין ציצית, שכאן לא הזכיר זמן עלות השחר, כיוון שאי אפשר לקיים בו "וראיתם אותו". ואמנם הביא זמן זה בקריאת שמע, אולם זאת משום שנאמר בו "ובקומך", המתקיים בשעת הדחק כבר משעלה עמוד השחר[8].

(ט) ימשמש בו – המשמוש תפקידו לחבר בין הברכה למצווה, כדי שהברכה תהיה "עובר לעשייתן", כפי שראינו לעיל[9].

[1] ההפניה כאן בדפוסים היא ל"הגהות מיימוני". אולם דין זה אינו שם, אלא זו מסקנת הבית יוסף עצמו.

[2] ראה דברינו בהקדמה לסימן ח', ובסימן י"א ס"ק כ"ח.

[3] ראה דברי הרמ"א בתחילת סימן רל"ה.

[4] כך כתב בדרכי משה. וכן משמע מלשון הבית יוסף, שכתב: "ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינין, בין הם של פשתן בין הם של צמר, ולא פקפק אדם בדבר". אולם יש באחרונים (ראה הגר"א ומגן אברהם כאן) שהבינו שזה משום שהסדין כסות לילה, לכן הפטור הוא רק לשיטת הרא"ש, אך לרמב"ם חייב. לכן כתב המג"א (והמשנה ברורה) ש"בסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה". אך לפי דברינו אין זה אלא מידת חסידות.

[5] כתב הבית יוסף בסימן נ"ח שזמן זה זהה לזמן "משיראה את חברו בריחוק ארבע אמות" (והביא ראיה מהירושלמי).

[6] העניין כולו בברכות דף ט ע"ב.

[7] מגילה פ"ב מ"ד: "וכולן, שעשו משעלה עמוד השחר – כשר".

[8] סימן נח סעיף ג: "דכיון שעלה עמוד השחר, שפיר קרינן ביה ובקומך".

[9] בסימן ח', סעיפים י' ו-ט"ז.