על שולחן השבת

מחילה חינם?

הרב שאול דוד בוצ'קו

הרעיון של מחילה חינם הוא רעיון נוצרי. על פי היהדות, התנאי הראשון לכפרה מאת ה' הוא התשובה. כך מבהיר הרמב"ם בהלכות תשובה שלו: 'כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי

יַעֲשׂוּ וגו' וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ" (במדבר ה, ו-ז)  – זה וידוי דברים, וידוי זה מצות עשה…  וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה, ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה, וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו, וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר (שם שם, ו) "מִכָּל חַטֹּאת הָאָדָם "'.[1]

הסירוב של היהדות לקבל את רעיון המחילה בחינם נובע מההערכה הגבוהה שהיא רוחשת לאדם. מכיוון שהאדם נברא בצלם א-לוהים, הרי הוא בעל בחירה חופשית – ולכן אחראי על מעשיו. שום טקס או מעשה מאגי אינם יכולים לבוא במקום חשבון הנפש, במקום הביקורת העצמית והמאמץ לשוב אל ה'.

אמנם, התלמוד מלמד אותנו שיש חטאים שאינם נמחלים אלא ביום כיפור: 'תשובה מכפרת על עבירות קלות, על עשה ועל לא תעשה, ועל החמורות הוא תולה עד שיבא יום הכפורים ויכפר'.[2] לכן המאירי, מגדולי הראשונים, מזהיר אותנו פן נחשוב שיש ליום כיפור כוח מסתורי להעניק מחילה. האווירה המיוחדת, הרצינות והקדושה האופפות את 'היום הנורא' הזה הן המסייעות לאדם לשוב בתשובה שלמה; אולם לדעת המאירי, מי שמגיע אל אותה מדרגה של התעלות ביום אחר, מוחלים לו מייד.[3]  

ובכל זאת, מצאנו בתלמוד את דעת רבי:[4] 'על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכפורים מכפר, חוץ מפורק עול[5] ומגלה פנים בתורה ומיפר ברית בשר, שאם עשה תשובה יום הכפורים מכפר ואם לא עשה תשובה אין יום הכפורים מכפר'.[6]

כיצד נוכל להבין את דברי רבי, הנראים כסותרים ממש את יסודות האמונה היהודית? ועוד קשה, שרבי עצמו הוא שלימד אותנו במשנה הידועה בפרקי אבות: 'הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך: עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין'[7] – ואם דפי הספר נקרעים בכל שנה ושנה, איזו הרתעה יש באמירה זו? 

עיון במסכת כריתות יגלה לנו באיזה הקשר נאמרו דברי רבי, ויבהיר לנו שיש לפרשם בפירוש מצמצם. המשנה מנתה שם[8] את שלושים ושש העבירות שחייבים עליהן כרת,[9] ועליה מוסבים דברי רבי, המבאר שרק בשלוש העבירות הללו העונש סופי, וזאת אם האדם איננו עושה תשובה. בשאר העבירות המפורשות שם עונש הכרת מתבטל ביום כיפור – ובלבד שלא ישְנה בעבירה לאחר יום הכיפורים. זו הסיבה שרבי קבע במשנה: 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'.[10]

וזהו שכתבו התוספות ישנים: 'יש לומר דלרבי נמי צריך תשובה לכפרה גמורה. אף על גב דמהני יום הכפורים למעט מכרת, מכל מקום כפרה גמורה בלא תשובה ליכא'.[11] אף לדעת רבי מעשינו אינם נמחקים מן הספר ביום הקדוש, אולם יום כיפור מועיל שעוונותינו לא יהיו מכשול המונע אותנו לתמיד מלהתקרב אל ה'.

רבי רצה גם לשלול קשר הדוק מדי בין תשובה לסליחה. אכן, ה' אומר: 'כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ' (ויקרא טז, ל).  אין כאן עונש ואיומים – וכך מתאפשרת התשובה האמיתית. אולם אף את התשובה עצמה אין לראות כשיקוי פלא המציל מן העונש: התשובה צריכה להיות מאמץ אמתי להתקרב אל ה'. את הפתח לכך פותח יום הכיפורים, המנתק את הקולר שפחד העונש תלה בצווארו של האדם.

באהבה נשוב אל ה' א-לוהינו.

[1] הל' תשובה פ"א ה"א.

[2] יומא פה, ב במשנה, ובגמרא שם פו, א: 'עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנאמר  כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם'.

[3] בית הבחירה למאירי יומא פה, ב: 'עד שיבוא יום הכפורים ויכפר, כלומר שתכלית התשובה נמצאת בו. ומ"מ הוא הדין שהתשובה הגמורה מכפרת בכל עת, שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה, אלא שסתם הדברים שהיא נמצאת שלימה יותר בזמן הזה משאר הזמנים'.

[4] רבי יהודה הנשיא, מחבר המשנה.

[5] נ"א: מהלועג על חבירו (מסורת הש"ס).

[6] יומא פה, ב, והובא גם בכריתות ז, א.

[7] פ"ב מ"א.

[8] פ"א מ"א.

[9] אבדן הנשמה לאחר המוות, ללא זכות לעולם הבא.

[10] פי"א (ס"א פ"י) מ"א.

[11] יומא שם ד"ה תשובה.