כיבוי הנר עבור החולה - סימן רע"ח

בסימן זה סעיף אחד

הלכות שבת לחולה מובאות בהרחבה בסימן שכ”ח. בסימן זה דן השולחן ערוך, כחלק מרצף דיני הנר בשבת, בפרט אחד הקשור לחולה: ההיתר לכבות את הנר עבור חולה שחייו בסכנה.

סעיף א

^אמותר לכבות הנר בשביל שישן החולה שיש בו סכנה (א).

^אשבת דף כ”ט-ל’.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) שיש בו סכנה – מותר לעשות עבור חולה שחייו בסכנה לא רק מלאכות שנעשות ישירות כדי להציל את חייו, אלא גם כל מעשה שיכול להקל עליו. לכן מותר אפילו לכבות את הנר כדי שיוכל לישון היטב, אף שמניעת הכיבוי אין בה כדי לגרום למותו.

קיצורי הלכות – שלא לגרום לכיבוי הנר (סימנים רע”ז-רע”ח)

1. מעשה שאין בו מלאכה האסורה בשבת, אבל ייתכן שייגרום למלאכה אסורה: אם אין ודאות שהמלאכה האסורה תיעשה – הדבר מותר (ונקרא “דבר שאינו מתכוון”). ואם המלאכה האסורה תיעשה בוודאות (“פסיק רישיה”), אלא שאם אין לו עניין בכך – נחלקו הפוסקים, יש מתירים, ויש אוסרים מדרבנן [הק].
2. לכן אין לפתוח דלת או חלון בחדר שיש בו נר דולק, אם הדבר יגרום לכיבוי הנר [א]. וכן אין לפתוח דלת מול עצים בוערים, כשהדבר גורם להבערתם [ב].
3. נר שעווה דולק שהושם על מגש: אם הושאר שם בכוונה – המגש מוקצה, ואסור בטלטול; ואם שכחו שם את הנר – מותר לנער את המגש ולהפילו [ג], ובלבד שאין ודאות שייכבה [(יח)].
4. מותר להשאיר נר דולק מערב שבת על אילן, אולם אין לעשות כן ביום טוב [ד].
5. מותר לכבות נר דולק עבור חולה שיש בו סכנה כדי להקל על הרגשתו, אף שהאור אינו מסכן את חייו [רע”ח, א].