סימן ר"ע – לומר משנת 'במה מדליקין', ובו ב' סעיפים

המחבר מסדר דבריו בהלכות שבת, בעקבות הטור, על פי סדר הזמנים. המנהג הנזכר בטור ובחלק מהראשונים הוא לומר משניות פרק שני בשבת, "במה מדליקין", בסוף תפילת ערבית לאחר הקידוש בבית הכנסת. כעת דן המחבר במנהג זה.

למנהג אמירת "במה מדליקין" אין מקור בגמרא, והוא מוכר לנו מתקופת הגאונים[1]. המנהג נפוץ כמעט בכל קהילות ישראל. בחלק מקהילות החסידים החליפו פרק זה באמירת קטע מהזוהר ("כגוונא"), וכן לא נוהגים לאומרו בקהילות תימן.

סעיף א

^אנוהגים לומר פרק 'במה מדליקין' (א). ^בוהספרדים אומרים אותו קודם תפלת ערבית, והוא הנכון (ב).

^אטור.

 ^בב״י.

שולחן ערוך כפשוטו

(א) במה מדליקין – כמה טעמים ניתנו למנהג אמירת פרק זה: א. יש בו דיני הדלקת הנר, שהיא אחת המצוות המרכזיות של שבת.  ב. בגלל המשנה האחרונה בפרק, שנזכרים בה שלושה דברים שאדם צריך לומר בביתו ערב שבת עם חשיכה.  ג. בדומה לטעם שראינו לאמירת ברכה מעין שבע: להאריך את התפילה, כדי שהמאחרים יסיימו את תפילתם בזמן אמירת "במה מדליקין".

(ב) והוא הנכון – משום שהזכרת שלושת הדברים שאדם צריך לומר בביתו ערב שבת עם חשיכה, שהיא כאמור אחת הסיבות לומר את הפרק, שייכת רק כשעוד אפשר להדליק את הנר. והנוהגים לאמרו אחרי ערבית, טעמם הוא שהפרק נאמר בבית הכנסת, לאחר שבעל הבית כבר עזב את ביתו, ולכן העיתוי אינו משמעותי; ונראה שאמירת הפרק נועדה להזכיר לומר דברים אלו בשבת הבאה. בנוסף לשני מנהגים אלו יש האומרים אותו במקומות שונים בקבלת שבת, כגון לפני הפיוט "לכה דודי", או מיד לאחריו. וכל המנהגים ראויים, כל מקום לפי מנהגו.

סעיף ב

^גיש שאין אומרים אותו ביום טוב שחל להיות בערב שבת (ג), ^דויש שאין אומרים אותו בשבת של חנוכה (ד). הגה: ואין נוהגין כן בחנוכה (ה) (ב"י), ובשבת של חול המועד אין אומרים אותו (מנהגים). וכן ביום טוב שחל להיות בשבת אין אומרים אותו (ו) (מהרי"ל הלכות סוכה).

^גטור.

^דמהר״י אבוהב בשם ספר אורחות חיים בשם יש אומרים.

שולחן ערוך כפשוטו

(ג) בערב שבת – כלומר כאשר יום טוב חל ביום ששי. הבית יוסף הביא שני טעמים לדבר; הראשון, לפי שאחד משלושה דברים שאומר אדם בתוך ביתו ערב שבת הוא "עשרתם?", והלוא אסור לעשר ביום טוב. ועוד, מפני שביום טוב אנו טרודים פחות בהכנות לשבת, ואין צורך להזהיר את בני הבית.

(ד) חנוכה – כיוון שהפרק עוסק בדיני הפתילות והשמנים הכשרים להדלקת נרות שבת, ולדעה זו חוששים שיבואו לטעות ולחשוב שמדובר על נר חנוכה, בעוד שלהלכה גם הפתילות והשמנים הפסולים לנר שבת כשרים לנר חנוכה.

(ה) בחנוכה – ובאשכנז נוהגים לאמרו גם בחנוכה, וכל אחד ינהג כמנהג מקומו.

(ו) אין אומרים אותו – וכך נוהגים האשכנזים, שלא לומר "במה מדליקין" בשבת חול המועד או בשבת החלה ביום טוב. טעם המנהג אינו ברור, ונראה שעצם המנהג לומר פרק זה (שכאמור אין לו מקור בתלמוד), היה לאמרו דווקא בשבת שאין בו חג נוסף, כדי לא למעט מחשיבות החג על ידי אמירה שכל עניינה הוא השבת. למעשה, למנהג אשכנז אומרים "במה מדליקין" בשבת חנוכה, ואין אומרים אותו בשבת שחל בה יום טוב או חול המועד, וכן כשיום טוב חל בערב שבת. והספרדים נוהגים שלא לומר פרק "במה מדליקין" כשיום טוב חל בערב שבת, ולא בשבת חנוכה; ובשבת שחל בה יום טוב או חול המועד יש חילוקי מנהגים, ובמקום שאין בו מנהג ברור יאמרו, כדעת המחבר שפטר מלומר דווקא בשבת שחל במוצאי יום טוב ובשבת חנוכה.

[1]. בסדר רב עמרם גאון: "ולאחר שמקדשין בבית הכנסת אומר פרק ממסכת שבת. וזה הוא הפרק במה מדליקין".