קיצורי הלכות שבת חלק ב' -
תפילות, קידושים וסעודות שבת (1)

בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.

בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].

הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.

הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.

תפילות, קידושים וסעודות שבת (חלק 1) (סימנים רס”ז-ר”פ)

ליל שבת (סימנים רס”ז–רע”ד)

תפילת ליל שבת (סימנים רס”ז-רס”ח)

1. בתפילת מנחה של יום שישי אין אומרים תחנון [רס”ז, א].
2. בליל שבת טוב להקדים ולהתפלל ערבית [רס”ז, ב].
3. בתפילת ערבית של ליל שבת משנים את נוסח החתימה של ברכת “השכיבנו”, וחותמים: “הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלַיִם” [רס”ז, ג].
4. יש לומר “ויכולו” בתפילת העמידה בליל שבת (א), ויש לחזור על כך בציבור לאחר התפילה, בקול רם ובעמידה (ז).
5. בתפילה בציבור הש”ץ אומר לאחר התפילה ברכה אחת מעין שבע (ח). וחתימתה “מקדש השבת” גם ביום טוב שחל בשבת (ט).
6. כאשר מתפללים בבית שגם יאכלו בו לאחר מכן את סעודת השבת (כגון באירוע משפחתי), אין אומרים ברכה מעין שבע. ויש נוהגים לאמרה בכל מקרה (י).
7. טעויות בתפילת עמידה של שבת: טעה והתחיל בשבת תפילה של חול, כשנזכר מסיים את הברכה שבה הוא עומד, ומתחיל תפילת שבת (ב).
8. אם התפלל בשבת תפילה של חול – לא יצא, עד שיזכיר בה של שבת (ד).
9. אם החליף תפילת שבת (כגון שחרית) בתפילת שבת אחרת (כגון מנחה) – יצא. אולם לא יצא אם התפלל מוסף במקום תפילת אחרת, וכן לא יצא אם התפלל תפילה אחרת במקום מוסף (ו).
10. בתפילת ליל שבת, גם אם לא התפלל של שבת – יוצא אם שומע את ברכת מעין שבע משליח הציבור (יג).

מנהג אמירת “במה מדליקין” (סימן ר”ע)

1. מנהג נפוץ בישראל עוד מתקופת הגאונים, לומר את פרק המשניות “במה מדליקין” בליל שבת. המנהג היה נפוץ בכל קהילות ישראל מלבד יהדות תימן, וכיום בחלק מקהילות החסידים נוהגים לומר במקומו את קטע הזוהר “כגוונא” [א].
2. יש הנוהגים לאמרו לפני תפילת ערבית, ויש האומרים אותו לאחריה [א].
3. מנהג אשכנז לומר “במה מדליקין” בשבת חנוכה, ולא לאומרו בשבת שחל בה יום טוב או חול המועד, או ביום טוב שחל בערב שבת. והספרדים נוהגים שלא לומר פרק “במה מדליקין” כשיום טוב חל בערב שבת וכן אינם אומרים אותו בשבת חנוכה; ובשבת שחל בה יום טוב או חול המועד יש בכך חילוקי מנהגים, ובמקום שאין בו מנהג ברור יאמרו [ב].

הקידוש על היין בליל שבת (סימן רע”א)

1. יש לקדש מיד כשחוזרים מתפילת ערבית [א].
2. נשים חייבות בקידוש זה כגברים, ולכן אישה יכולה להוציא איש ידי חובתו בקידוש [ב].
3. מי שאין לו יין לקידוש – יקדש על הפת. נוסח הקידוש זהה, אלא שיברך “המוציא” במקום “הגפן” [(מו)].
4. אין לטעום כלום לפני הקידוש על הכוס, ואפילו מים [ד].
5. מי שלא קידש בליל שבת, בין בשוגג בין במזיד – אומר את ברכת הקידוש למחרת בסעודת היום [ח].
6. בזמן הקידוש צריך שתהיה מפה על שולחן האוכל, וכיסוי נוסף על החלות [ט].
7. יש הנוהגים לעמוד באמירת “ויכולו” ולשבת בשאר הקידוש [י], אולם המנהג הרווח הוא לעמוד בכל הקידוש [(נא)].
8. צריך לקדש על כוס יין מלאה [י], ששיעורה לפחות רביעית (86 סמ”ק) [יא].
9. יש לשתות מיין הקידוש לפחות רוב רביעית (מעל 43 סמ”ק) [יג]. לכתחילה צריך שישתה המקדש שיעור זה, וטוב שישתו כל המסובים. ומכל מקום אף אם לא שתה המקדש, אם שתה אחד מהמסובים יצאו כולם ידי חובתם [יד].
10. מי שיש לו לשבת רביעית אחת בלבד של יין – ישמרנה להבדלה, ויקדש על הפת. ואם יש לו מעט יותר מרביעית – יקדש על רביעית, ויתקן בנותר את פגימת הכוס להבדלה. ובבוקר יכול לקדש על משקה אחר [יא].
11. המנהג הרווח הוא כדברי המחבר, ראשית לקדש ואחר כך ליטול ידיים. ויש הנוהגים כדברי הרמ”א, להקדים את הנטילה לקידוש [יב].

היין לקידוש (סימן רע”ב)

1. מקדשים גם על יין שאינו משובח, כל עוד ברכתו “הגפן” [ג-ח]. אולם אין לקדש על יין שריחו רע [א].
2. אפשר לקדש על מיץ ענבים [ב].
3. מי שאין לו יין, יקדש בליל שבת על הפת, ובבוקר יקדש על משקה חשוב [ט].
4. לא יברך “הגפן” בסעודה שקידש על היין בתחילתה [י].

קידוש במקום סעודה (סימן רע”ג)

1. יש לקדש במקום שסועד בו, הן בליל שבת והן ביום השבת. קידש ולא אכל אחר כך באותו מקום – לא יצא ידי חובתו, וצריך לקדש שנית [א].
2. יש לאכול מיד לאחר הקידוש, ואם לא עשה כן לא יצא. ואם בזמן שקידש דעתו הייתה לאכול מיד, אלא שלבסוף התעכבה מעט אכילתו – יצא [ג].
3. לכתחילה עדיף לקדש במקום הסעודה ממש. וכשהדבר אינו מתאפשר, יוצא ידי חובתו אם סועד באותו בית שבו קידש [א].
4. המקדש לאחרים ואינו סועד עמהם – הם יצאו ידי חובת הקידוש, והוא לא [ד].
5. עדיף לקדש במקום שסועד בו את הסעודה העיקרית. וכשהדבר אינו מתאפשר, די באכילת כזית “מזונות” או שתיית רביעית יין [ה].

בציעת הפת בשבת (סימן רע”ד)

1. יש לאכול לחם בסעודת ליל שבת ובסעודת יום השבת [ד].
2. יש לברך על שתי כיכרות שלימות [א].
3. טוב שהמברך יבצע למסובים פרוסה גדולה [ב], או לחלופין פרוסות רבות [(ו)].
4. האוכלים מהפת שמחלק בעל הבית ימתינו עד שיאכל הבוצע ואז יאכלו [ג].

הלכות הנר בשבת (סימנים רע”ה–ר”פ)

דברים האסורים לאור הנר בשבת (סימן רע”ה)

1. חכמים אסרו לקרוא לאור נר שמן, וכן לעשות לאורו שאר דברים המצריכים עיון ודקדוק, גזרה שמא יטה את הנר כדי להרבות את אורו. והדבר אסור גם לאור נר שעווה [א]. אולם מותר לעשות הכול לאור החשמל [(ו)], ולכן איסור זה אינו רווח כיום.
2. יש למנוע אפילו מילדים קטנים להסתובב בלא בגדים מול נרות השבת [יב].

הנאה מנר שהדליק גוי בשבת (סימן רע”ו)

1. אסור ליהנות בשבת ממלאכה שעשה גוי עבור יהודי בשבת, בין מלאכה האסורה מהתורה (כהדלקת נר), ובין מלאכה האסורה מדרבנן (כהדלקת חשמל). ואפילו הדליק תמורת שכר [א]. אולם מותר ליהנות מאיסור דרבנן קל שנעשה על ידי גוי, כטלטול מוקצה [ג].
2. מותר ליהנות מאור שהדליק הגוי עבור עצמו; וכן אם הדליק לצורך ישראל קטן, או חולה אפילו שאין בו סכנה. היתר זה קיים בכל המלאכות שאין בהם חשש שהגוי ירבה בעשיית האיסור בעבור יהודים גדולים [א].
3. ההנאה שנאסרה מאור שהודלק בשבת היא דווקא בפעולות שלא ניתן לעשותן ללא הדלקת אור זה. לכן אם גוי הדליק אור במקום שכבר יש בו אור מועט – מותר לעשות לאור הנר החדש פעולות שהיה אפשר לעשותן גם בלעדיו, ואסורות פעולות שאי אפשר היה לעשותן. וכשכבה האור הראשון שדלק בהיתר אין לעשות כלל פעולות לאור הנר החדש [(יא), ב, ד].
4. במקום קור גדול חימום הבית נחשב כצורך חולים, ומותר לבקש מגוי להדליק חימום [ה]. והוא הדין שכאשר החום גדול מותר לבקש מגוי שידליק מזגן [(כט)].
5. מלאכה שעשה גוי עבור יהודים וגויים אסור ליהנות ממנה במקום שרובו יהודים, אלא אם כן מוכח שנעשתה בעיקר לצורך הגויים [ב]. ואם נעשתה המלאכה בעיקר לצורך ישראל היא אסורה אפילו במקום שרובו יהודים [ג].
6. מותר לבקש מגוי לעשות מלאכה מדרבנן לצורך מצווה. ובשעת דחק גדולה אפשר לבקש מגוי לעשות אף מלאכה מהתורה [(יט)].

שלא לגרום לכיבוי הנר (סימנים רע”ז-רע”ח)

1. מעשה שאין בו מלאכה האסורה בשבת, אבל ייתכן שייגרום למלאכה אסורה: אם אין ודאות שהמלאכה האסורה תיעשה – הדבר מותר (ונקרא “דבר שאינו מתכוון”). ואם המלאכה האסורה תיעשה בוודאות (“פסיק רישיה”), אלא שאם אין לו עניין בכך – נחלקו הפוסקים, יש מתירים, ויש אוסרים מדרבנן [הק].
2. לכן אין לפתוח דלת או חלון בחדר שיש בו נר דולק, אם הדבר יגרום לכיבוי הנר [א]. וכן אין לפתוח דלת מול עצים בוערים, כשהדבר גורם להבערתם [ב].
3. נר שעווה דולק שהושם על מגש: אם הושאר שם בכוונה – המגש מוקצה, ואסור בטלטול; ואם שכחו שם את הנר – מותר לנער את המגש ולהפילו [ג], ובלבד שאין ודאות שייכבה [(יח)].
4. מותר להשאיר נר דולק מערב שבת על אילן, אולם אין לעשות כן ביום טוב [ד].
5. מותר לכבות נר דולק עבור חולה שיש בו סכנה כדי להקל על הרגשתו, אף שהאור אינו מסכן את חייו [רע”ח, א].

טלטול הנר בשבת (סימן רע”ט)

1. נר שדלק בכניסת השבת, אין לטלטל אותו או את הפמוט שלו במשך כל השבת, גם לאחר שכבה (א).
2. אם התנה מערב שבת שרוצה לטלטל את הנר משייכבה – לדעת המחבר מותר לטלטלו, ולדעת הרמ”א אסור (ד).
3. נר שלא דלק בכניסת השבת ודלק בהמשך השבת (כגון שהודלק לחולה או שהודלק בשוגג) – מותר לטלטלו משייכבה (ה).

תשמיש המיטה בליל שבת (סימן ר”פ)

1. מצווה לאיש לפקוד את אשתו בליל שבת [א]. ובהסכמת שניהם אפשר לדחות את המצווה [(ג)].
2. חתן יכול לבוא על כלתו בפעם הראשונה בשבת, אף שייתכן שהיא תיפצע [ב].