קיצורי הלכות ריבית
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
קיצורי ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א סימנים קנ”ט עד קע”ז
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסוגריים מרובעים מובאות ההפניות לשו”ע.
בדרך כלל מובאת הפניה לסעיף בלבד, כשהסימן הוא הסימן המובא בכותרת למשל: [א]. כשההפניה לסימן אחר, יצויין הסימן עם גרש, והסעיף ללא גרש למשל: [א’, א].
הפניה לסעיף כוללת את דברי המחבר והרמ”א, ואף את דברינו בפירושם.
הפניה לדברינו בס”ק מצויינת בסוגריים עגולים למשל: [(א)]. מספר בסוגריים מציין הערה באותו סימן, והציון [הק] מפנה להקדמתנו לסימן.
שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית (סימן קנט)
- התורה אוסרת ללוות כסף בריבית כמו שכתוב (שמות כב, כד): “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ”. [הק]
- איסור זה הוא דין הנובע מקדושת ישראל, ולכן מותר ללוות מגוי בריבית ולהלוות לו בריבית. [א]
- יהודי מומר, כלומר יהודי שהמיר דתו, מותר להלוותו בריבית, אך אסור ללוות ממנו בריבית. [ב]
גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו (סימן קס)
- איסור ריבית הוא איסור חמור, והוא נזכר בתורה כמה פעמים כדי להדגיש את חומרת ההלוואה בריבית. [א] העובר על איסור זה, נכסיו מתמוטטים, והוא נחשב כאילו כפר ביציאת מצרים
ובא־לוהי ישראל. [ב] - לא רק המלווה עובר על האיסור, אלא גם הלווה, ואף העדים, הערב והסופר עוברים על האיסור. [א]
- מלווה ישראל המלווה בריבית לישראל חברו, בטענה שקרית שהמלווה הוא גוי והוא עצמו אינו אלא מתווך, הקב”ה ייפרע ממנו. [ג]
- אסור ללווה, מדרבנן, להוסיף בעת פירעון החוב, ותוספת זו נקראת ריבית מאוחרת. [ד] אולם אם נתן מתנה לאחר שפרע את חובו, ואינו אומר שהיא ניתנת בעבור ההלוואה, הדבר מותר. [ו]
- מוכר שאִפשר לקונה לשלם במועד מאוחר יותר בלי לדרוש תוספת תשלום, והקונה הוסיף מעצמו בעת התשלום, אין בכך איסור. [ד]
- כמו כן, אסור ללווה לתת בעת החזר החוב תוספת כסף בתורת מתנה. אם נתן תוספת, והמלווה ביקש להחזירה אך הלווה מחל לו עליה, רשאי המלווה להשאירה בידו. [ה]
- אסור לתת למלווה מתנה מראש, ודבר זה נקרא ריבית מוקדמת. [ו]
- אין למלווה ליהנות מרכושו של הלווה שלא ברשותו, אפילו הנאה שהיה מקבל ממנו גם אלמלא הלווה לו. אולם ברשותו מותר, כל עוד הדבר אינו נעשה בפרהסיה. [ז]
- אסור ללוות ולהלוות בריבית לבני משפחה בוגרים, ואיסור זה הוא מן התורה, כבכל אדם. ואילו בבני משפחה הסמוכים על שולחנו, האיסור אינו אלא מדרבנן. [ח]
- כל זמן שהלווה לא פרע את חובו, אסור למלווה לקבל ממנו כל הנאה שלא היה מקבל אלמלא הלווה לו כסף, כגון לדור בחצרו בחינם או שהלווה ילמד את בנו. אף לכבדו בכיבוד שלא היה רגיל לעשות קודם לכן אסור. [ט-יב]
- מותר לאדם לתת כסף למלווה כדי שילווה לחברו בלי ריבית. [יג]
- אסור למלווה להתנות עם הלווה שילווה לו בלי ריבית, בתנאי שייתן כסף לאדם שלישי. [יד]
- מותר לתת כסף למתווך כדי שיבקש בעבורו הלוואה בלי ריבית. [טז]
- מותר להלוות בריבית דרבנן כספי יתומים. לדוגמה: האפוטרופוס מלווה את הכסף לאדם היודע לנהל השקעות, ומתנים ביניהם שאם ההשקעה תצליח, הלווה ייתן מחצית מן הרווח ליתום; ואם ההשקעה תיכשל, יחזיר ליתום את כל הכסף ללא ניכוי. [יז]
דין אבק רבית ואיזו נקרא רבית דאורייתא (סימן קסא)
- יש ריבית האסורה מן התורה, כגון הלוואת כסף בתנאי שהלווה יוסיף על הקרן בעת הפירעון; ויש ריבית האסורה מדרבנן, כגון עסקת מכר שבה הותנה שאם הקונה ישלם באיחור, יוסיף על מחיר הסחורה. דוגמאות נוספות הן ריבית מאוחרת וריבית מוקדמת, כפי שראינו בסימן הקודם. [הק]
- בריבית מן התורה כופים את המלווה להחזיר את הריבית שגבה, ודין זה נקרא “ריבית יוצאת בדיינים”. [א]
- בריבית דרבנן אין כופים את המלווה להחזיר את הריבית שגבה, אך עליו להחזירה, כדי לצאת ידי שמים. [א]
- בריבית מוקדמת או מאוחרת אין המלווה חייב להחזיר אפילו כדי לצאת ידי שמים. [ב]
- שטר שיש בו ריבית, אפילו ריבית מן התורה, חייב הלווה לפרוע את הקרן. [יא]
שלא להלוות סאה בסאה (סימן קסב)
- אסור להלוות סחורה בדרישה שהלווה יחזיר אותה סחורה, אם מחירה עלול לעלות. אולם למעשה איסור זה מוגבל, כמבואר בסעיף הבא. [א]
- אם בשעת ההלוואה היה לסחורה מחיר ידוע, או שהייתה בידי הלווה כמות כלשהי מאותה סחורה, מותר להלוותה ולקבל תמורתה סחורה דומה גם אם מחירה עלה. [ב-ג] לכן, למעשה, כמעט שאין מצוי איסור של סאה בסאה.
דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו (סימן קסג)
- לווה שאין בידו כסף לפרוע את חובו, רשאי להציע למלווה סחורה שיש לו בשווי החוב, אף שייתן לו את הסחורה או את שוֹוְיה במועד מאוחר יותר, לאחר שמחירה יעלה. [א]
- היתר זה נאמר רק כאשר הסחורה נמצאת ברשות הלווה. [א]
- הכלל הוא שאסור להצמיד חוב כספי למחירה של סחורה, אם המחיר עתיד לעלות, אלא אם כן הסחורה קיימת בעין תחת יד הלווה. במקרה זה נחשב הדבר כאילו המלווה כבר קנה את הסחורה והיא שלו. (ז)
הממשכן שדה לא יחכירנו (סימן קסד) ודין הממשכן בית או שדה על מנת שיאכל פירות (סימן קעב)
- מלווה שקיבל שדה כערבון לפירעון החוב, אסור לו להשכירו ללווה, והדבר נחשב ריבית מן התורה. [א]
- אם המלווה מנכה מן החוב את הרווח שהוא מפיק מן השדה, הדבר מותר. אם סוכם מראש על ניכוי מסויים הנמוך משווי הפירות הצפוי, יש מתירים ויש אוסרים, ונכון להימנע מכך. [קעב, א]
- אם סוכם שבסוף התקופה השדה יחזור ללווה בלי תשלום, הדבר מותר, אף אם שווי הפירות שאכל המלווה עולה על סכום ההלוואה, מפני שהדבר נחשב לשכירות. הסדר זה נקרא “משכנתא דסורא”. [ג וקעב, א]
- במשכנתא דסורא יש מתירים למלווה להשכיר את השדה ללווה. [קעב, ד]
- מלווה שקיבל שדה כערבון לפירעון החוב, אסור לו ליהנות מתנובת השדה. יש אומרים שזוהי ריבית מן התורה, ויש אומרים שזוהי ריבית מדרבנן, מפני שאין ודאות שהרווח יהיה גדול מן ההשקעה. הסדר זה נקרא “משכנתא בלא נכייתא”. [ד]
דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו (סימן קסה)
- אסור להצמיד הלוואה למדד המחירים לצרכן, ויש בזה איסור דרבנן. ריבית מן התורה קיימת רק כאשר יש גם תוספת בסכום הכסף, וגם עלייה בכוח הקנייה. [הערה 1]
המלוה לחבירו לא יעשה מלאכה בעבדו ולא ידור בחצרו (סימן קסו)
- אסור להתנות הלוואה בטובת הנאה שיקבל המלווה, כגון שהמלווה יתגורר בחצרו של הלווה. אם מדובר בשדה העומד להשכרה, הרי זו ריבית מן התורה. ואם השדה אינו עומד להשכרה, הדבר אסור מדרבנן. [א]
באיזה אופן מותר להלוות מעות בתנאי שיתעסק בו לריוח (סימן קסז)
- יש דרך שבה המלווה יכול להפיק רווח מכספו בלי לעבור על איסור ריבית: תחילה ניתן הכסף ללווה כפיקדון, והלווה משקיע אותו בעבור המלווה. האחריות על הכסף, לרבות הפסדים, מוטלת על המלווה בלבד, ולכן הרווחים שייכים לו בדין. הלווה מסכים לטרוח בכך, מפני שבתמורה יקבל בהמשך הלוואה ללא ריבית. לאחר שהושג הרווח המוסכם, מעמד הכסף משתנה והוא הופך להלוואה רגילה ללא ריבית. מכאן ואילך האחריות והסיכון עוברים ללווה; עליו להחזיר את הקרן שנקבעה, וכל רווח או הפסד נוסף שייך לו. [א]
כמה דיני רבית הנעשות באמצעות העובד כוכבים (סימנים קסח-קסט)
- כאשר מעורבים בעסקה שני יהודים וגוי אחד, עלולים להיווצר מצבים שבהם הריבית עוברת למעשה בין יהודים, אף שהגוי נמצא ביניהם. העיקרון המנחה הוא שהדין תלוי במהותה האמיתית של ההתחייבות: אם הגוי משמש רק ככיסוי לעסקת ריבית בין יהודים, הדבר אסור. ואם כל אחד מן היהודים קשור ישירות לגוי, או שאחד מהם אינו אלא שליח, הדבר מותר. ויש מקרים שמעיקר הדין הם מותרים, אך חכמים אסרום משום שהם נראים כריבית.
- ישראל שלווה מגוי בריבית, ובעת הפירעון מבקש ממנו ישראל אחר להעביר לו את הכסף והוא ישלם את הריבית לגוי, אסור לעשות כן, מפני שנראה שהישראל השני משלם את הריבית במקומו ובעבורו. ואף שהגוי הוא שנהנה מן הריבית, חכמים אסרו זאת מפני שהדבר נראה כריבית בין שני יהודים. [א]
- גוי שהלווה לישראל בריבית, ומבקש מהישראל הלווה לשלם את הריבית (שחייב לגוי) לישראל אחר, הדבר מותר. [ד]
- גוי שלוה מישראל בריבית, ומלווה את הכסף בריבית לישראל אחר, הדבר אסור מדרבנן, מפני שנראה שהישראל השני משלם ריבית לישראל הראשון באמצעות הגוי. [ה]
- גוי שלווה כסף מישראל, ובעת הפירעון הציע ישראל אחר ללוות מן הגוי את הכסף ולשלם לו את הריבית שישלם אחר כך לישראל המלווה, הדבר מותר, מפני שהישראל לווה מן הגוי ומשלם את הריבית לגוי. [ו]
- ישראל שלווה כסף מגוי, ובעת הפירעון לא היה בידו כסף לפרוע את החוב ונתן משכון לגוי; ובזכות משכון זה לווה הגוי מישראל אחר בריבית. אם הישראל הראשון פורע את החוב ישירות לישראל השני, ובכך פוטר את הגוי מלפרוע לו, אסור לישראל השני לקבל ממנו את הריבית כדי לשחרר את המשכון. [י]
- מותר לישראל להיות שליח של גוי שלווה כסף מישראל, להביא את המשכון לביתו של המלווה, ובשעת הפירעון להיות שליח לפירעון הקרן והריבית ולשחרור המשכון, בתנאי שאין לשליח אחריות על הכסף כלפי המלווה. [יג]
- אם יש לשליח אחריות על הכסף, הדבר אסור. [טז]
- מותר לפרנסי הציבור ללוות מגויים בריבית ולגבות מן הציבור את כל מה ששילמו לגוי, אף שיש להם אחריות אישית כלפיו, מפני שהוא מכיר רק אותם. שכן במקום שיש צורך ציבור, לא אסרו זאת חכמים. [יז]
- ישראל שהלווה לגוי וקיבל ממנו משכון, רשאי למכור את החוב לישראל אחר (במחיר נמוך בדרך כלל, בגלל הסיכון) ולהעביר לו את המשכון, בתנאי שאין לו אחריות כלפי רוכש החוב. ואם הגוי לא יפרע את חובו, לא יתחייב המלווה לשלם במקומו. [יח]
- גוי שהלווה כסף לישראל בריבית וקיבל ממנו משכון, ולפני מועד הפירעון לווה הגוי מישראל אחר ונתן לו כערובה את המשכון שקיבל מן הישראל הראשון – מותר לישראל השני לקבל את הריבית מן הגוי, ואין הדבר נחשב כאילו הוא מקבלה מישראל הראשון. [כ]
- ישראל שהפקיד כסף אצל גוי, והגוי ביקש ממנו רשות להלוותו בריבית לישראל אחר: אם האחריות על הכסף מוטלת על הגוי, כך שאם הכסף יאבד או שהלווה לא ישלם, יחזיר הגוי את הכסף לישראל, מותר לישראל לקבל במתנה חלק מן הריבית שהגוי מקבל מן הישראל השני. [כא]
- אסור מן התורה לישראל למסור את כספו לגוי כדי שילווה אותו בריבית לישראל אחר, אף אם הוא משלם לגוי שכר או נותן לו חלק מהרווח. [כב]
- מעיקר הדין מותר לגוי למסור את כספו לשליח ישראל כדי שילווה אותו בריבית לישראל אחר, אף אם הוא משלם לישראל שכר או נותן לו חלק מן הרווח. אולם אם יש חשש למראית עין, הדבר אסור. [כב]
- ישראל שלווה כסף מחברו ללא ריבית ונתן לו משכון, ובמועד הפירעון אין בידו כסף, רשאי להציע שהמלווה ילווה כסף מגוי על סמך המשכון, והוא, הישראל הראשון, ישלם את הריבית. [כו]
שלא יוכל ישראל להיות ערב לישראל שלוה מן העובד כוכבים ברבית (סימן קע)
- ישראל שלווה כסף מגוי בריבית, מותר לישראל אחר להיות ערב להלוואה, כך שאם הלווה לא יפרע את חובו, הערב יפרע במקומו. [א]
- אם המלווה רשאי לתבוע תחילה את הערב, הדבר אסור מדרבנן, מפני שהוא נראה כריבית בין הלווה היהודי לערב היהודי: המלווה יתבע מן הערב את הקרן והריבית, והערב יתבע מן הלווה להחזירן לו. [א]
- גוי שלווה כסף מישראל בריבית, אסור לישראל אחר לערוב בעדו אם המלווה רשאי לתבוע תחילה את הפירעון מן הערב, כי הוא ישראל. במקרה זה נראה שהערב הוא הלווה המשלם ריבית לישראל, אף שהלווה האמיתי הוא הגוי. [ב]
הרבה פרטי דיני רבית (סימן קעג)
- אסור מדרבנן למוכר להוסיף על מחירו הידוע של מוצר בשל דחיית התשלום. [א]
- אולם אם המחיר אינו קבוע בכל החנויות, אלא יש המוכרים ביוקר ויש המוכרים בזול, ושווי הסחורה אינו ניכר, מותר למכור ביוקר בשל המתנת התשלום. ובלבד שלא יאמר המוכר בפירוש: אם תשלם עכשיו המחיר יהיה כך, ואם תשלם מאוחר יותר, המחיר יהיה כך. [א]
- מותר לעשות הנחה על תשלום מיידי, אף שהסחורה תינתן במועד מאוחר יותר. [ג]
- מי שחייב כסף לפועליו ואין עמו מזומן, אך יש לו כסף במקום אחר, רשאי לבקש מאדם אחר להקדים בעבורו תשלום עבור סחורה שתינתן בהמשך, אף ששווי הסחורה שייתן לאותו אדם גבוה יותר ממה שמשלם לפועלים. [ו]
- המוכר סחורה שתסופק במועד מאוחר יותר, רשאי לעשות הנחה על תשלום מיידי, לפני אספקת הסחורה. [ז]
- אסור להוסיף על שכרם של פועלים בשל הסכמתם לקבל את משכורתם במועד מאוחר יותר. [יב]
דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר (סימן קעד)
- המוכר שדה לחברו ומתנה שכאשר יהיה בידו כסף יקנה אותו בחזרה באותו מחיר, הדבר אסור, מפני שזו הלוואה מוסווית, והשימוש של הקונה בשדה בחינם הוא ריבית מדרבנן. [א]
- אם המכירה נעשתה בלי תנאי, והקונה מחזיר מרצונו את השדה למוכר כאשר יש בידו כסף, הדבר מותר. [א]
- קונה שלא היה בידו מלוא הסכום, שילם חלק מן המחיר והתנה עם המוכר שכאשר יפרע את יתרת התשלום יהיה השדה קנוי לו למפרע משעת התשלום החלקי. במקרה זה גם המוכר אינו רשאי ליהנות מן הפירות, מפני שאם הקונה ישלם, נמצא שהמוכר נהנה מן הפירות בשל המתנת המעות; וגם הקונה אינו רשאי לאכול את הפירות, מפני שאם לא ישלם, נמצא שאכלם בזכות התשלום החלקי, שאינו אלא הלוואה. [ה]
- אם אמר המוכר שהקנייה תחול רק לאחר שהקונה יביא את יתרת הכסף, רשאי המוכר לאכול את הפירות, מפני שהמכירה עדיין לא חלה. [ו]
- אם ידוע לקונה שהמוכר מוכר את שדהו בגלל סיבה מסוימת, והדין הוא שאם אותה סיבה תתבטל גם המכירה תתבטל, אין הקונה רשאי ליהנות מן הפירות עד שיתברר שהמכירה סופית ושהסיבה לא התבטלה. [ז]
דין הפוסק על הפירות כפי השער (סימן קעה)
- מותר לאדם למכור סחורה לפי המחיר של אותו יום, לקבל את הכסף מיד ולתת את הסחורה מאוחר יותר, אף שייתכן שמחירה יעלה, בתנאי שבאותו יום יש לסחורה מחיר ידוע. [א]
- אולם אין המוכר רשאי לתת לקונה כסף בשווי הסחורה במקום את הסחורה עצמה. [ו]
- מי ששילם על סחורה, ועדיין לא הועברה לרשותו באחד מדרכי הקניינים, אסור לו ולמוכר לחזור בהם. אם אחד מהם חזר בו, העסקה בטלה, אך החוזר בו מקבל קללה שה’ יעניש אותו. [הקדמה לסעיף ז]
- מי שקיבל כסף בעבור סחורה שעתידה להתייקר, ולאחר מכן הוזלה הסחורה והקונה מבקש לחזור בו מן העסקה ולקבל את כספו חזרה, אסור לו לעשות כן. אם חזר בו, חייב המוכר להחזיר לו את כספו, והקונה מקבל את הקללה. [ז]
איזהו השכרה מותרת ואיזו אסורה (סימן קעו)
- יש שלושה הבדלים בין שכירות להלוואה: א. בהלוואה אין מחזירים את אותו הממון עצמו אלא ממון אחר, ואילו בשכירות מוחזר החפץ עצמו. ב. בשכירות תיתכן שחיקה או בלאי הפוגעים בערך החפץ, מה שאין כן בהלוואת מעות. ג. שוכר חייב בגנבה ואבדה, אך פטור באונסים. הלווה לעומת זאת, חייב להחזיר את הממון שלווה גם אם אבד באונס. [הק]
- מותר להשכיר כל נכס, לקבלו בחזרה בתום תקופת השכירות ולגבות תשלום בעבור השימוש בו. [א]
- מי שאומר שהוא “משכיר” כסף ואינו משתמש במילה הלוואה, אך מתיר ל”שוכר” להוציא את הכסף ולהחזיר כסף אחר במקומו, הרי זו הלוואה גמורה, ויש בה איסור ריבית מן התורה. לא השם קובע, אלא מהות העסקה. [א]
- אם המשכיר התיר לשוכר למכור את החפץ ששכר ולהחזיר לו חפץ דומה, עדיין מותר למשכיר לקבל את דמי השכירות. [ב]
- אם השוכר קיבל עליו אחריות לחפץ השכור גם במקרה של אונס, עדיין נחשבת העסקה לשכירות, ומותר למשכיר לקבל את דמי השכירות. [ג]
- אדם ששכר שדה או חנות וביקש מן המשכיר הלוואה כדי להשקיע בנכס. והתחייב להחזיר יותר ממה שלווה, רשאי לעשות כן, מפני שבזכות ההשקעה עלה ערכם של השדה או החנות, ולכן ראוי להוסיף על דמי השכירות. [ה]
- דמי שכירות ושכר עבודה משתלמים בתום התקופה: לכן מותר למשכיר או למעסיק להתנות שאם התשלום יהיה בסוף התקופה, ישולם המחיר הרגיל. ואם ישולם בתחילת התקופה, כלומר יקדים את המעות לפני מועד הפירעון, ישולם מחיר נמוך יותר. [ו]
- אסור לאדם לבקש מחברו עזרה השווה סכום מסוים, ולהבטיח לו כפיצוי שבמועד מאוחר יותר יעשה בעבורו מלאכה השווה יותר. [ז]
שלא לקבל צאן ברזל מישראל, וכמה דיני משא ומתן האסורים משום רבית (סימן קעז)
- אסור לאדם למסור סחורה לחברו כדי שיסחור בה ויחלקו ברווחים, אם האחריות להפסדים מוטלת על המקבל בלבד. [א]
- אם המקבל אינו שותף ברווחים אלא מקבל שכר בעבור עבודתו, הדבר מותר, אף אם קיבל עליו אחריות לסחורה גם במקרה של אונס. [א]
- מותר לאדם לתת כסף לחברו כדי שיתעסק בו ויחלקו ברווחים ובהפסדים, בתנאי שהמתעסק יקבל שכר נוסף על חלקו ברווחים, אם יהיו. [ב]
- מהו השכר שיש לתת למתעסק?
- אם לא סיכמו מראש, שכרו הוא כפועל בטל, כלומר גובה השכר ייקבע לפי הסכום שאדם מוכן לקבל תמורת הימנעות מעבודתו הרגילה. אין זה שכר מלא של עובד פעיל, אך גם אין להסתפק בסכום סמלי. [ב]
- אם למתעסק יש עסק משלו, די בכך שיקבל דינר אחד בעבור כל תקופת ההתעסקות. [ב]
- כמו כן, אפשר שיקבל סכום נוסף כלשהו מן הרווחים לפני חלוקתם. [ב]
- אם סיכמו מראש על שכר, הדבר מותר אפילו אם השכר נמוך. [ג]
- אם גם המקבל משקיע בעסק מכספו, אין צורך לתת לו שכר נוסף מעבר לחלוקת הרווחים המוסכמת. [ג]
- מותר להתנות שהמתעסק לא יעסוק במסחר אחר, ואם יעבור על התנאי יהיה אחראי להפסדים. [ה]
- אם סוכם שהמתעסק ייתן לבעל המעות סכום קבוע בלי קשר לרווחים, הדבר אסור לדעת המחבר. לדעת הרמ”א, אם נותן המעות קיבל עליו אחריות, כך שבמקרה של גנבה המתעסק פטור מלהחזיר את הקרן, הדבר מותר. [ו]
- אדם התובע את חברו בטענה שגבה ממנו שלא כדין ריבית שאיסורה מן התורה, והנתבע כופר בכך, משביעים אותו שבועת היסת. [יא]
- אם סוכם בשעת ההלוואה שהמלווה יעבוד בעבור הלווה ויקבל על כך שכר, הדבר אסור. אולם אם התחיל לעבוד לפני ההלוואה או לאחריה, הדבר מותר. [יג]
- אסור להתנות בשעת ההלוואה שאם הלווה לא יפרע את החוב במועדו, ייקנס בתשלום נוסף. [יד] אם סוכם שעל כל תקופת איחור ישולם סכום נוסף, הרי זו ריבית מן התורה. [טז]
- מי שנתן למלווה משכון ששוויו גדול מסכום ההלוואה שקיבל, אסור לו להתנות שאם לא יפרע את החוב במועדו, יהיה המשכון שייך למלווה. [יז] אולם אם התנו שבמקרה זה יהיה המשכון שייך למלווה למפרע משעת ההלוואה, הדבר מותר. [הערה 6]
- קונה ששילם בעבור סחורה שהמוכר התחייב לספק במועד מסויים, והתנו שאם המוכר לא יספקה יחזיר את הכסף בתוספת קנס, הדבר מותר. מה שאסור בהלוואה מותר במכירה. [יח]
- אם התנו על חלוקה שווה ברווחים בלבד והמשקיע לא התחייב לשלם על טרחת המשקיע, במקרה של הפסד, יפסיד המשקיע שני שליש מההפסד, והמתעסק בשליש בלבד. ואם התנו על חלוקה שווה בהפסדים בלבד ולא התנו על הרווחים, יקבל המתעסק שני שלישים מן הרווחים. (קפ)
- מותר להתנות שהמתעסק יקבל מחצית מן הרווחים, אם יהיו, ויישא רק בשליש מן ההפסד, אם יהיה. במקרה זה אין צורך לתת לו שכר נוסף, מפני שהיתרון שיש לו בחלוקת הרווחים לעומת חלקו בהפסדים נחשב לשכר. אם לא יהיו לא רווח ולא הפסד, לא יקבל דבר. [כח]
- אם התנו שיחלקו בשווה בין במקרה של רווח בין במקרה של הפסד, ובפועל לא היו לא רווח ולא הפסד, חייב נותן המעות לשלם את שכרו של המתעסק. [כח]
- אדם שמסר לחברו את האחריות על חנות, והתנו שיחלקו ברווחים, אסור למקבל להשתמש בחנות לעסקיו הפרטיים. אם עשה כן, עליו לחלוק את הרווחים עם בעל החנות. [כט]
- מי שקיבל כסף כדי להתעסק בו ולחלוק את הרווחים, אסור לו להשתמש במחצית הכסף לצרכיו, אלא עליו להשקיע את כולו בעסק. [ל]
- אם נפטר המתעסק לפני תום התקופה, צריך להחזיר למשקיע את הקרן כולה, ולתת לו גם את חלקו ברווחים, בלי שבועה. [לא] אם יורשיו קטנים, יש להמתין עד שיגדלו. [הערה 14]
- שני אנשים שקיבלו יחד מעות כדי להתעסק בהן, אין אחד יכול לכפות על חברו לחלק את ההשקעה לשניים, כך שכל אחד יתעסק בחלקו. [לה]
- מי שקיבל כסף כדי להתעסק בו במשך תקופה מסוימת, רשאי לחזור בו לפני תום התקופה; אולם נותן המעות אינו רשאי לחזור בו. [לו]
הלכות ריבית
סימן קנ”ט – שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר בריבית
סימן ק”ס – גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו
סימן קס”א – דין אבק רבית ואיזו נקרא רבית דאורייתא
סימן קס”ב – שלא להלוות סאה בסאה
סימן קס”ג – דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו
סימן קס”ד – הממשכן שדה לא יחכירנו
סימן קס”ה – דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו
סימן קס”ו – המלוה לחבירו לא יעשה מלאכה בעבדו ולא ידור בחצרו
סימן קס”ז – באיזה אופן מותר להלוות מעות בתנאי שיתעסק בו לריוח
סימן קסח-קסט – כמה דיני רבית הנעשות באמצעות העכו”ם
סימן ק”ע – שלא יוכל ישראל להיות ערב לישראל שלוה מן העכו”ם ברבית
סימן קע”א – דין עובד כוכבים שהלוה ברבית ונתגייר
סימן קע”ב – דין הממשכן בית או שדה על מנת שיאכל פירות
סימן קע”ג – הרבה פרטי דיני רבית
סימן קע”ד – דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר
סימן קע”ה – דין הפוסק על הפירות כפי השער
סימן קע”ו – איזהו השכרה מותרת ואיזו אסורה
סימן קע”ז – שלא לקבל צאן ברזל מישראל, וכמה דיני משא ומתן האסורים משום רבית
קיצור ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א – הלכות רבית – סימנים קנ”ט-קע”ז
