שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית - סימן קנ"ט
שולחן ערוך כפשוטו יורה דעה
הלכות ריבית
הרב שאול דוד בוצ’קו
בסימן זה ג’ סעיפים
סימן זה דן בנוגע לאנשים מסוימים, שאין איסור להלוות להם בריבית. הסימן פותח בהיתר להלוות בריבית לעובד כוכבים (גוי), וממשיך ודן במומר (יהודי שהמיר דתו), בכותי, ועוד.
שלשה סעיפים לסימן זה, בהם יידונו: 1. גויים – התורה מתירה להלוות לגוי בריבית, מאחר והם אינם מחויבים במצוות כלל, ומלבד זאת, מפורש בתורה (דברים כג, כא) “לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ”[1].
- מומר – יהודי שעזב את היהדות, והמיר את דתו, ומשייך עצמו לאומה אחרת מבחינה דתית.
- כותים –אומה שבניה התגיירו מתוך פחד, ולא מתוך רצון כנה לקיים את מצוות התורה. מתוך כך, המשיכו לעבוד עבודה זרה. בתחילת דרכם, שמרו על חלק מהמצוות, אך בהמשך עזבו את הכל, ומבחינה הלכתית נחשבים כגוים ביחס לרבים מהדינים.
בנוסף, הקראים הם זרם בתוך היהדות, אשר קיבל על עצמו לקיים רק את התורה שבכתב, ולא את התורה שבעל פה. למרות שהם יהודים מלידה, עמדתם בנוגע לפירוש התורה לא תואמת את התורה שבעל פה, ולכן הם נחשבים כפורשים מהיהדות, ויצאו מכלל האומה. כי הפירוש של התורה שבכתב הועבר לנו על פה במסורת רבת שנים, החל ממעמד הר סיני, באמצעות חכמי ישראל. חוסר הסכמה לדברי חכמים מהווה פגיעה בעיקר היהדות. בימינו, התנועות הרפורמיות השונות דומות לקראים.
לבסוף, “תינוק שנשבה” – יהודי שלא קיבל חינוך יהודי, וממילא לא מקיים את מצוות התורה.
סעיף א
א דבר תורה, מותר להלוות לעובד כוכבים בריבית (א). ב וחכמים אסרוהו (ב), ג אם לא כדי חייו (ג), או לתלמיד חכם (ד), או בריבית דרבנן (ה). ד והאידנא, מותר (בכל ענין) (ו) (הטור).
א משנה וגמרא דף ע, ב. ב שם בגמרא, מימרא דרב נחמן אמר לי הונא וכו’. ג שם דף עא, א. ד בתוספות בדף ע, ב בד”ה תשיך, והרא”ש שם בפסקיו.
- מותר להלוות לעובד כוכבים בריבית – כמפורש בתורה “לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ”. מלבד זאת, איסור ריבית הוא חלק מהמצווה הגדולה לעזור לאחינו היהודים, כפי שנאמר בעניין איסור ריבית (ויקרא כה, לה) “וְחֵי אָחִיךָ עִמָּך”.
- וחכמים אסרוהו – משני טעמים: א) כדי שהמלווה היהודי לא ילמד ויושפע ממעשיו. ב) כדי שהיהודי לא יטעה לחשוב, שכשם שהותרה הלוואה בריבית לגוי, כך הותרה לישראל. לפי הטעם השני מובן מדוע דווקא ריבית נאסרה, ולא כל מסחר.[2]
- אם לא כדי חייו – כאשר הפרנסה מצומצמת, הותר להלוות לגוי בריבית. היות שמן הדין מותר להלוות לגוי, לא רצו חכמים לאסור זאת באופן גורף, שלא לפגוע בפרנסה.
- לתלמיד חכם – כי אין חשש שתלמידי חכמים יתרגלו להלוות בריבית גם ליהודי. מלבד זאת, תלמידי חכמים רבים הקדישו כמעט את כל זמנם לתלמוד תורה, ומתוך שאחזו במקצוע זה, התפרנסו ללא איבוד זמן רב.
- או בריבית דרבנן – היות שמעיקר הדין מותר להלוות לגוי בריבית לא אסרו זאת חכמים אלא בריבית מן התורה, כלומר כאשר ההלוואה בריבית ליהודי היה בה איסור תורה. אבל במקרה שגם בהלוואה ליהודי אין הריבית אסורה אלא מדרבנן, לא אסרו זאת בהלוואה לגוי. כי אז הייתה זו כעין גזירה לגזירה, וכלל גדול בהלכה, שאין גוזרים גזירה לגזירה.
- והאידנא, מותר בכל ענין – תרגום: והיום, מותר להלוות בריבית לגוי בלי הגבלה. והטעם שהתירו הוא משום שבמהלך הדורות אסרו הגויים על היהודים לעסוק במרבית המקצועות במגוון התחומים. כתוצאה מכך, הלוואות ריבית הפכו לאחת האפשרויות העיקריות של פרנסה. לכן ראו חכמי הדור שאין לאסור, והתירו הלוואות בריבית לגויים[3].
סעיף ב
ה מומר מותר להלוותו ברבית (ז), ואסור ללוות ממנו ברבית (ח). הגה: ויש מחמירין אף במומר להלוותו (ט) (המרדכי והגהות מיימוני בשם ראבי”ה ורש”י וסמ”ג ומהרי”ל). וטוב להחמיר אם אפשר להשמט ממנו (י).
ה תוס’ בעבודה זרה דף כו, ב (ד”ה אני) כיון שאין מצוה להחיותו וכו’, דלא קרינא ביה וחי אחיך עמך. וכ”כ הרא”ש שם בפ”ה דמציעא, ובנימוק”י בשם ר”ת והרמב”ן והר”ן והגהות מיימוני והמרדכי בשם ר”י.
- מומר מותר להלוותו ברבית – כי היות והמיר דתו, אין חובה הלכתית לסייעו ולתת לו צדקה. ומשום שאיסור הריבית הוא סניף למצוות “וחי אחיך עמך”, שמהותו הענקת סיוע כלכלי לאח יהודי, ללא ריבית, על כן לזה, שאינו נוהג כאח יהודי, מותר להלוות לו בריבית.
- ואסור ללוות ממנו ברבית – כי הלוואה כזו למעשה מחזקת אותו, ותורמת לחיזוק דרכו הקלוקלת.
- ויש מחמירין אף במומר להלוותו – משום שסוף סוף עדיין מדובר ביהודי.
- אם אפשר להשמט ממנו – ולהימנע מלהלוות בריבית, גם אם המומר מבקש את ההלוואה. אלא שהואיל וסירוב עלול לעורר איבה, יש לסרב בדרך אלגנטית, ולומר שאין אפשרות להלוות, למשל, בטענה שכרגע אין מזומנים.
סעיף ג
ו כותים, יש להם דין מומר לעבודת כוכבים (יא). ז הקראים, אין להם דין מומרים ואסור להלוותם ברבית (יב), ואין צריך לומר שאסור ללוות מהם ברבית (יג). הגה: ועיין לעיל סימן קנ”ז (יד) וקכ”ד (טו) דין אנוסין. תינוק שנשבה לבין העובד כוכבים ואין יודע מתורת ישראל כלל, דינו כקראים ואסור להלוות לו ברבית (טז) (כך משמע מב”י לדעת הרמב”ם). ולכן מומרת לעבודת כוכבים שיש לה בן מן העובד כוכבים שהבן הרי הוא כמוה (יז) ונקרא מומר (יח), אסור להלוות לו ברבית (מרדכי פ’ החולץ), דהוי כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים (יט).
ו שם בעבודה זרה בתוספות מהירושלמי שם. ז ב”י מפי’ הרמב”ם במשנה בריש חולין, דחשיב להו כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים, דאפילו להלוותם ברבית אסור.
- יש להם דין מומר לעבודת כוכבים – עקרונית, דינם כדין מומר שמבואר בסעיף הקודם. כך שלפי המחבר מותר להלוות להם בריבית, אך אסור ללוות מהם בריבית.
- ואסור להלוותם ברבית – הקראים אינם נחשבים למומרים, כי אף שאינם מקבלים את התורה שבעל פה, לא עברו לדת אחרת, והם מקיימים מצוות מסוימות.
- שאסור ללוות מהם ברבית – והוא הדין בימינו בכל הנוגע ליהודים הרפורמים[4], ויהודים חילוניים.
- ועיין לעיל סימן קנ”ז – שם בסוף סעיף א כתב הרמ”א שאנוס שעבר על התורה ולא עמד בניסיון, במקום שהיה עליו למסור את נפשו, נקרא אנוס ופטור.
- וקכ”ד – שם בסעיף ט כתב הרמ”א שאין האנוס אוסר את היין במגעו.
- דינו כקראים ואסור להלוות לו ברבית – כי הוא יהודי לכל דבר. ומצווה עלינו לסייע לכל תינוק שנשבה ולקרבו לדת האמת בדרכי נועם.
- שהבן הרי הוא כמוה – יהודייה שהתחתנה עם גוי, הילד שנולד לה מנישואין אלה נחשב יהודי לכל דבר, אלא שבדרך כלל, אין הוא מקבל חינוך יהודי.
- ונקרא מומר – כי אינו מקיים המצוות, אך מצד שני, הוא הרי לא בחר בדרך זו מרצון.
- דהוי כתינוק שנשבה לבין העובדי כוכבים – ועל כן אסור הן ללוות ממנו והן להלוות לו בריבית.
[1] יש לעיין מדוע נסדרו הלכות ריבית בחלק יורה דעה, הרי לכאורה אלו ענייני ממון, ויותר מתאים לסדרם בחלק חושן משפט. עוד צריך להסביר, מדוע תחילת הלכות אלו עוסקת בהיתר הלוואת ריבית לגוי?
בהסבר הדבר נראה שכיוון שהסימן הקודם דן ביחס לגויים ולמומרים, לכן הורחב הנושא לדיון בהלכות ריבית הנוגעות לגויים ומומרים. ומאחר שכבר הוזכרו דיני ריבית, כתב הטור “ריבית הואיל ואתי לידן נימא ביה מלתא”, כלומר, מאחר שכבר נגע בדין ריבית בהקשר לגויים, החליט הטור להמשיך ולהסביר את דיני הריבית באופן כללי.
[2] גם לפי הטעם הראשון לא אסרו כל סוג של מסחר, כי ידעו חכמים שהיהודים ייאלצו לסחור עם הגויים. ולא פעלו אלא למעט ביכולת לעשות עסקים. אבל לא גזרו איסור כללי וגורף. דומה הדבר למה שמצינו בהלכות בישולי עכו”ם (ראה לעיל סימן קיג), שלא הכל נאסר.
[3] והחכמת אדם (כלל קל סעיף ו) כתב, שאדם בעל נפש שפרנסתו מצויה, יימנע מעסק זה.
[4] אמנם יש פוסקים שהורו שהקראים נחשבים כגויים לכל דיניהם (ש”ך ס”ק ו).
קיצורי הלכות – שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר ברבית (סימן קנט)
- התורה אוסרת ללוות כסף בריבית כמו שכתוב (שמות כב, כד): “אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ”. [הק]
- איסור זה הוא דין הנובע מקדושת ישראל, ולכן מותר ללוות מגוי בריבית ולהלוות לו בריבית. [א]
- יהודי מומר, כלומר יהודי שהמיר דתו, מותר להלוותו בריבית, אך אסור ללוות ממנו בריבית. [ב]
הלכות ריבית
סימן קנ”ט – שמותר להלוות לעובד כוכבים ולמומר בריבית
סימן ק”ס – גודל איסור הרבית ועד היכן צריך ליזהר ממנו
סימן קס”א – דין אבק רבית ואיזו נקרא רבית דאורייתא
סימן קס”ב – שלא להלוות סאה בסאה
סימן קס”ג – דין הפוסק חיטין לחייבו כשער של עכשיו
סימן קס”ד – הממשכן שדה לא יחכירנו
סימן קס”ה – דין המלוה על המטבע והוסיפו עליו
סימן קס”ו – המלוה לחבירו לא יעשה מלאכה בעבדו ולא ידור בחצרו
סימן קס”ז – באיזה אופן מותר להלוות מעות בתנאי שיתעסק בו לריוח
סימן קסח-קסט – כמה דיני רבית הנעשות באמצעות העכו”ם
סימן ק”ע – שלא יוכל ישראל להיות ערב לישראל שלוה מן העכו”ם ברבית
סימן קע”א – דין עובד כוכבים שהלוה ברבית ונתגייר
סימן קע”ב – דין הממשכן בית או שדה על מנת שיאכל פירות
סימן קע”ג – הרבה פרטי דיני רבית
סימן קע”ד – דין המוכר לחבירו על מנת להחזיר
סימן קע”ה – דין הפוסק על הפירות כפי השער
סימן קע”ו – איזהו השכרה מותרת ואיזו אסורה
סימן קע”ז – שלא לקבל צאן ברזל מישראל, וכמה דיני משא ומתן האסורים משום רבית
קיצור ההלכות המעשיות שבשו”ע וברמ”א – הלכות רבית – סימנים קנ”ט-קע”ז
