פרוזבול

בס"ד

לכבוד הרב, שלום וברכה.

שמעתי כי הורית לתלמידיך, שלא נועדה כתיבת פרוזבול אלא לאדם שהעניק הלוואה. והוא, אם אינו מוותר על כספו, יכתוב פרוזבול. אבל כספי חשבון הבנק, או פיקדונות שונים, וגם אלה המושקעים בקרנות השקעה שונות, אינם נשמטים מעצמם, הלכך אינם צריכים לכתוב פרוזבול. אלא שכנגד הוראה זו, שמעתי מחכם אחד בבית הכנסת, שכל אחד חייב לעשות פרוזבול, כי בהעדר פרוזבול, לא יוכל לתבוע את כספו מהבנקים, או משאר הגופים. ובאותה הזדמנות שמעתי, כי הרב קניבסקי כתב, שתקנת הפרוזבול מחייבת כל אחד. האם סבור כבוד הרב שיחי' כי אין חובה כזו?

תשובה:

כך אכן הוריתי, ובשורות הבאות אסביר את טעמי.

טרם אציג את מקורות תשובתי, עלי להבהיר כי עיינתי בדברים המובאים בשמו של הרב קניבסקי, ולדעתי לא הובנו דבריו כהלכה, כי הנה כתב בדבריו וזה לשונו:

פרוז הוא תקנה, ובול הוא עשירים. דהיינו תקנה לעשירים, שלא יעברו על הִשָמר וגו'. ויש בזה גם תקנה לעניים, שירצו להלוותן. ומצוה על כל אחד לכתוב פרוזבול (דרך אמונה הלכות שמיטה ויובל פרק ט הלכה טז אות פה)

וראה בהערה רד, שם כתב:

תומים ריש סימן ס"ז. ופשוט, דמי שברור לו שאין לו חובות, אינו צריך לעשות פרוזבול.

ברור מאד מתוך לשונו כי לא נתקן הפרוזבול כתקנה כללית, לכל אדם. אדרבה, וכפי שכתב בהערה רד, אדם היודע כי לא הלווה כסף, אינו צריך לעשות פרוזבול. ואף שכתב "מצוה" לעשות פרוזבול, הרי המילה מצוה שונה לחלוטין מן המילה תקנה. הלל יצר את האפשרות לכתוב פרוזבול, ועל כך כתב הרב קניבסקי, שאם הלווה כסף, מצוה לכתוב פרוזבול, אם אינו מוותר על החוב, כדי שלא יבוא לידי איסור "לא יגוש" (דברים טו, ב). על כן, איש כזה, שנתן מכספו לאחרים, הוא זה שיש לו מצוה לכתוב פרוזבול. וכולם יסכימו עם דברים אלה, שהם הגיוניים מאד. ועיקר כוונתו של הרב קניבסקי, שאדם לא יסמוך על דברי הרמ"א הסובר, שאין דין שמיטת כספים בזמן הזה, אפילו מדרבנן.

כראיה לדבריו, הביא הרב קניבסקי את דברי התומים, שהאריך במעלתה הגדולה של מצות שמיטת כספים. ובתוך כך ציין את שיטת הרמב"ם הסובר, כי השמטת כספים היא מצוה מן התורה, על כן ודאי מן הראוי להקפיד על מצוה זו, ולכל הפחות לעשות פרוזבול, כלשונו:

ולפי דעת הרמב"ם [עי' פ"ד משמיטה ויובל הכ"ה] ותוס', שמיטת קרקע נוהג בזמן הזה בארץ ישראל דבר תורה, כי קדושת עזרא לא בטלה. ואף שמיטת כספים נוהגת בכל מקום דבר תורה, ואם כן מאוד ראוי לכל איש להחמיר לעשות על כל פנים זכר למצוה זו בפרוזבול, וכמש"כ לעיל, לבל ישכח זכר מצוה זו מקרב ישראל (תומים סימן סז ס"ק א).

הרי כי שפתיו ברור מיללו "לעשות על כל פנים פרוזבול", ולא לסמוך על השיטות שסוברות שאין שמיטה בזמן הזה. וכל שכן שהטוב ביותר הוא לפעול בדיוק כפי הוראת התורה, שהורתה לוותר על החוב. אך וודאי לא עלה על דעת הרב קניבסקי זצ"ל לומר שתחת השמטת כספים, קיימת חובה לעשות פרוזבול, כי לא נועד הפרוזבול אלא למנוע איסור (שלא לתבוע את החזר הלוואה, שלא כדין).

ולגבי שאלתך בענין הכספים המופקדים בבנק, נראה לי ברור שאין דין שמיטת כספים בהפקדות בבנק, כפי שאסביר. הנה אסרה התורה, אחר שנשמטו הכספים, לתבוע את הכסף מן הלווה, ככתוב (דברים שם) "כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ, לֹֽא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ".

הווי אומר, כספים שניתנו לאחר בהלוואה, ונשמטו, אסור לתבעם. אלא שכספים המצויים בחשבון העובר ושב של אדם, אינם מוגדרים כלל כהלוואה. שהרי בידו להוציא את כספו בכל עת שיבקש, ולא יצטרך לבקש שום אישור מהבנק. נמצא כי הכסף קיים ברשותו בכל עת, ואין להגדירם כהלוואה כלל וכלל, וממילא, אין בכספים אלה אפילו חשש איסור "לא יגוש".

כן ניתן לדון, אם בכספי פקדונות וכדומה, קיים חשש "לא יגוש". מאחר והאדם אינו יכול להוציאם בכל עת שירצה, ולכאורה דינם כהלוואה. אך לאמיתו של דבר, למרות היותם הלוואה, אינם נשמטים בשנת השמיטה, כי הם דומים להלוואה שניתנה לעשר שנים, בה אין שמיטת כספים, כמבואר בשולחן ערוך:

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְקָבַע לוֹ זְמַן לְעֶשֶׂר שָׁנִים אוֹ פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, אֵין שְׁבִיעִית הַבָּאָה בְּתוֹךְ הַזְּמַן מְשַׁמַּטְתּוֹ, דְּהַשְׁתָּא לֹא קָרִי בֵהּ "לֹא יִגּוֹשׂ" (חושן משפט סימן סז סעיף י).

יתרה מכך. לא רק שאין בכספי הפיקדונות חשש "לא יגוש", אלא שאם נכתב בחוזה בין הבנק או שאר הגופים ללקוחות, לשון פיקדון, הרי זה כאילו הסכימו ביניהם שהלוה מוותר על השמטת הכספים, כמפורש ברמ"א:

וְכֵן אִם כָּתַב בַּשְּׁטָר לְשׁוֹן פִּקָּדוֹן, אֵינָהּ מְשַׁמֶּטֶת, דִּלְהָכִי כָּתַב לְשׁוֹן פִּקָּדוֹן, שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּט (שם סעיף ט).

זאת ועוד, שמיטת כספים חלה רק בהלוואה לאדם פרטי. אבל בהלוואה לחברה בע"מ, אין דין שמיטת כספים, וכפי שהארכתי בספרי "בעקבות המחבר – חלק ג", בעניין איסור ריבית.

לכן סבור אני, כי רק מי שהלווה כסף ליהודי אחר, ואינו מוותר על כספו, הוא זה שצריך לעשות פרוזבול, כדי שיוכל לדרוש את כספו, ולא יעבור על האיסור "לא יגוש".

כאן המקום לציין נקודה חשובה, אותה הוסיף בני הרב יחזקאל שיחי', בשיעורו על עניין הפרוזבול, והיא, שכל מטרת ותכלית תקנת הפרוזבול היתה, לעודד אנשים להלוות כסף.

הנה מובא בגמרא:

זה אחד מן הדברים שהתקין הלל הזקן, שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה ועברו על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וגו', עמד והתקין פרוסבול (גיטין לו, א).

מבואר כי התורה ביקשה להקל על האביונים, והורתה שהלוואה שניתנה לעני, תושמט מיד המלווה. אך בפועל, סירבו בעלי הממון להלוות לנזקקים. לכן תיקן הלל הזקן את תקנת הפרוזבול, כדי לעודד את העשירים להגיש סיוע. שהרי תקנה זו שומרת על כספם, לבל יישמט מהם.

אלא שמצינו דרכים פשוטות יותר שתמנענה את השמטת כספים. כגון, אם יאמר המלווה ללווה שהכסף ניתן לו בתנאי שלא תשמטנו שביעית, השביעית לא תשמט, כמפורש בשולחן ערוך:

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא תַשְׁמִטֶּנּוּ שְׁבִיעִית, הֲרֵי זֶה נִשְׁמָט. אֲבָל אִם הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט הוּא חוֹב זֶה וַאֲפִלּוּ בַשְּׁבִיעִית, תְּנָאוֹ קַיָּם, שֶׁנִּמְצָא שֶׁחִיֵּב עַצְמוֹ בְּמָמוֹן שֶׁלֹּא חִיַּבְתּוֹ תּוֹרָה, שֶׁהוּא חַיָּב (חו"מ סימן סז סעיף ט).

מעתה, אינו מובן מדוע תיקן הלל את הפרוזבול, הרי פשוט יותר שהמלווה יאמר את התנאי הנזכר. ועיין במפרשים[1] מה שדנו בזה. ועל דבריהם הקדושים הוסיף הרב יחזקאל והסביר, שמלווה האומר תנאי כזה, מגלה כי חושש הוא וחושד בלווה, שלא ישיב את כספו כמתחייב. ואנו אין רצוננו לתקן תקנה שתעורר תחושה כזו בכל פעם, שהלווה נחשד בחוסר אמינות, ויתכן שלא יחזיר את כספו. ואף את המלווה אנו מבקשים להרגיע, שלא יחשוש, אולי הלווה לא יעמוד בהתחייבותו. הפתרון ההגון ביותר הוא, שהעשיר המחזיק בכסף, יחוש שלווה מוחלטת בכל הנוגע לכסף הניתן ללווה, כדי שילווה ויתמוך בעני. ואף אם לא יעמוד הלווה בהתחייבותו, וההלוואה לא תושב עד סוף השמיטה, תהיה למלווה אפשרות לכתוב פרוזבול, ולשמר את החוב.

בכך הביא הלל לידי ביטוי את רצון התורה, שהורתה להלוות כסף, ולסייע לנצרכים. נכון הדבר, שאם הלוה אכן עני, ויש ביכולת המלווה לוותר על כספו, הוא יקיים את רצון ה' שהורה להשמיט חובות, אבל אין צורך לחשוב על מצוה זו, בעת ההלוואה.

לסיכום: אין צורך או חובה בפרוזבול לכל אדם, אלא כל אדם שהלווה ממון לחברו, ולא שב כספו לידיו, סמוך לסוף השמיטה, יכול לכתוב פרוזבול, כדי שכספו לא יאבד. אבל בכל הנוגע להלוואות לבנק או פקדונות והשקעות וכדומה, אין כל צורך לכתוב פרוזבול.

שאול דוד בוצ'קו

[1] פתחי תשובה ס"ק ב