שולחן ערוך כפשוטו

הלכות תעניות

סימן תקע"ג – שבטלה מגלת תענית, ובו סעיף אחד

מגילת תענית היא אוסף של ברייתות מימי התנאים, בו צוינו מקבץ ימים בהם אסור להספיד או להתענות, מחמת הנסים והישועות שאירעו בם. בחלק מן הימים, הוחל איסור לא רק על יום הנס עצמו, אלא גם על היום שלפניו או שאחריו.

 

סעיף א

אהלכתא בטלה מגלת תענית, וכל הימים הכתובים בה מותר להתענות בהם (א) וכל שכן לפניהם ולאחריהם (ב), חוץ מחנוכה ופורים (ג) שאסור להתענות בהם בעצמם, אבל לפניהם ולאחריהם מותר (ד); בוכן שבתות וימים טובים וראשי חדשים מותרים לפניהם ולאחריהם (ה). הגה: מי שיש לו נשואין בחנוכה אין לו להתענות (ו), אבל אם יש לו נשואין בניסן מתענה ביום חופתו (ז), אפילו בראש חודש ניסן (ח), מפני שהוא אחד מן הימים שמתענים בהם, כדלקמן סוף סימן תק"פ (ט) (הגהות מנהגים וליקוטי מהר"ש).

אמסקנת הגמרא (ראש השנה יט, ב). בברייתא תענית (יז, ב).

(א) מותר להתענות בהם – כי חורבן בית המקדש ביטל את רושם הזיכרון הטוב של הנס.

(ב) לפניהם ולאחריהם – במגילת תענית מובא שהאיסור להתענות אינו רק ביום הנס אלא גם לפניו או אחריו. כי חכמים עשו חיזוק לתקנתם. לכן אף שבחגי התורה אין איסור להתענות בימים שלפניהם ואחריהם, בכל אופן, בימים של מגילת תענית, ראו חכמים צורך לחזק את תקנתם. אמנם כאשר אף היום העיקרי בטל, והותר להתענות בו, כל שכן שהותר לפניו ולאחריו.

(ג) חוץ מחנוכה ופורים – שתקנת חכמים לשמוח בהם נתפרסמה מאוד, וכולם נהגו בכך. ונבדלו חנוכה ופורים משאר ימים שבמגילת תענית, משום שחכמים ראו כי יש בהם שמחה משמעותית הרבה מעבר לנסים המקומיים שנזכרו במגילת תענית. כי בחנוכה ארע ניצחון של רוח ישראל על חכמת יוון. ובחג הפורים ניתן האות לסוף גלות בבל (אחר חורבן הבית הראשון). על כן ניתנה חשיבות רבה לימים אלה, לכל הדורות, אפילו אלו של אחר החורבן.

(ד) לפניהם ולאחריהם מותר – כי מהרגע שבטלה מגילת תענית, בטל לגמרי האיסור שבימים לפניהם ולאחריהם, אפילו בשל חנוכה ופורים[1].

(ה) מותרים לפניהם ולאחריהם – כי היות ועיקרם מן תורה, אינם צריכים חיזוק, אפילו בזמן שקיימו את הנאמר במגילת תענית.

(ו) אין לו להתענות – בני אשכנז נוהגים שהחתן מתענה ביום חופתו. ואם חל יום החופה ביום שאסור להתענות בו, אינו מתענה.

(ז) מתענה ביום חופתו – אף שהיה צד להקל בתעניתו, כי אין אמירת תחנון בכל הימים הללו, בכל זאת יצום.

(ח) אפילו בראש חודש ניסן – אם כי בשאר ראשי חדשים, אין מתענים.

(ט) כדלקמן סוף סימן תק"פ – שם הובא כי יש הנוהגים להתענות בראש חודש ניסן, הואיל וביום זה מתו נדב ואביהוא, בניו של אהרן הכהן.

 

[1] על פי כף החיים סימן תרפו אות א.

דילוג לתוכן